לא רק "אשת רב": "זה נותן תחושה טובה שמכירים במקום שלי כרבנית"

מתברר שלהיות מנהיגה של קהילה יהודית באירופה בימים אלה, כאישה חרדית או דתית - זה מצב של בדידות גדולה בחיי היום-יום.

הרבניות נדרשות למלא תפקידים רבים ומגוונים בקהילה, לפתוח את בתיהן, לארח סעודות שבת וחג, ליזום ולתפעל אירועים, למסור שיעורים למגוון גילים ולשמש יועצות בעניינים שונים כמו הורות, זוגיות ועוד. שלל התפקידים האלה עלולים לגבות מחיר נפשי, משפחתי וכלכלי.

מי שנחלצה לטובת הסוגיה היא ועידת רבני אירופה, המאגדת יותר מ-700 מנהיגי קהילות. נשיא הוועידה כיום הוא הרב פנחס גולדשמידט, והמנכ"ל הוא גדי גרוניך. הם יזמו תוכנית ראשונה מסוגה בעולם, המוקדשת באופן מוחלט לנשים, שבהן יותר מ-700 רבניות, נשות מקצוע בקהילה והנשים החברות בקהילה. תוכנית הדגל של הוועידה היא פל"א (פיתוח לרבניות אירופה), שבראשה עומדת הרבנית ימימה מזרחי.

במסגרת התוכנית בוועידה, מנסים לסייע לרבניות במגוון רבדים מקצועיים ונפשיים. מטרה נוספת של התוכנית היא לגרום להנהלות הקהילות להבין את התפקיד של הרבניות, לכבד אותו ולתגמל את הרבניות בשכר.

500 סטודנטים יהודים

הרבנית רחלי שיינפלד, אם לחמישה, הנמצאת כבר 13 שנים בקובנה שבליטא, מספרת: "אני ובעלי מנהלים מרכז יהודי ל-500 סטודנטים וסטודנטיות ישראלים שלומדים רפואה באוניברסיטת LSMU. המרכז שלנו פתוח 24/7 והוא כמו בית בשבילם, עם ארוחות חמות וכשרות בכל יום, בשבתות ובחגים, אירועים לאומיים ושיעורים לחיזוק הזהות היהודית והזיקה לארץ. המרכז פתוח בכל יום, ויש מקום ללמוד למי שרוצה אוזן קשבת וחברים. האווירה משפחתית וטובה.

"אני אמא, בלנית, יועצת נישואים וגם אופה, מפיקת אירועים ושפית. הכל יחד. יותר מ-90% מהסטודנטים מגיעים מבתים ממש חילוניים, אבל פה נופלות המחיצות. זה פחות מלחיץ מאשר בארץ. הלב נפתח. אף אחד לא רוצה 'לאכול' את האחר. הסטודנטים מזמינים אותנו לשמחות ומתייעצים בנושאי זוגיות. גם אחרי שהם מסיימים פה, הם מתקשרים אלינו להתייעץ".

איך התבטא התפקיד שלך ב-7 באוקטובר?

"בתפילת הבוקר בשמחת תורה השמועות הקשות החלו לזרום. לאט-לאט התקבצו ובאו למרכז עוד ועוד סטודנטים וסטודנטיות, והיתה תחושה קשה של מלחמה וחוסר אונים. חלק מהמשפחות שלהם גרות בעוטף עזה, חברים שלהם היו בנובה, והיו סטודנטים שרק רצו כבר לעלות לטיסה ולהצטרף ללחימה. כמה מהחטופים היו גם קרובי משפחה של סטודנטים. חלק פחדו להסתובב ברחובות, שמא תפרוץ מהומה.

"דיברנו עם המשטרה המקומית שתגביר את האבטחה, וסייענו להם בכל הרבדים, כולל מי שחוו קשיים מול האוניברסיטה עקב הקפצה למילואים. כמו כן, ערכנו קריאות תהילים משותפות והדלקנו נרות נשמה. בהמשך סטודנטים ארגנו אירוע ומיצג של 1,400 נרות לזכר הנרצחים".

מה הדבר הכי גדול שהוועידה נותנת לך?

"זה נותן תחושה טובה שמכירים במקום שלי כרבנית. פעמים רבות מכירים רק במקום של הרב. הרבה פעמים אני מכונה רק 'אשת הרב', ופתאום, כשאת מקבלת מקום משלך, ולא רק כ'אישה של', זה מאוד חשוב".

כתובת לנושאים היהודיים

לתחושה זו מצטרפת גם הרבנית גבריאלה ביג'יו דהאן, אם לארבעה שחיה באתונה, שאליה היא הגיעה עם בעלה מירושלים לפני כשנתיים כדי שישמשו מנהיגי הקהילה היהודית. אחרי 7 באוקטובר היא מרגישה כאילו עברה נצח בתפקיד.

מה כולל התפקיד שלך כמנהיגת הקהילה?

"יש את התפקיד הרשמי, ויש את כל מה שלא נכנס ברשימה. אני מהווה את הכתובת לכל הנושאים היהודיים: אני גם בלנית, גם אחראית על אירוח, גם יוזמת אירועים שאנחנו מערבים בהם את חברי הקהילה. אנחנו נותנים לחברי הקהילה לחוות את היהדות בכל מיני צורות. אין פה דתיים בכלל, חוץ מאיתנו. נוסף על כך, אני גם מרכזת באתונה שיעורי יהדות ועברית לתלמידי תיכון שאין להם מסגרת יהודית".

איך תפקדת ב-7 באוקטובר?

"הגיעו לאתונה אלפי ישראלים בעקבות ביטולי טיסות, מילואימניקים שגויסו וישראלים שברחו. אני ובעלי היינו שותפים בחמ"ל פניות ובהקמת תוכנית לימודים לישראלים זמניים בתוך בית הספר היהודי. היו טקסים וערבים, מעגלי שיתוף ועוד".

אחריות פיזית ורוחנית

לרבנית ימימה מזרחי, נשיאת ועידת רבניות אירופה, העומדת בראש התוכנית ומובילה את המענה למאות הרבניות, יש השקפה ייחודית על מצבן: "מאוד יפה לראות שבניגוד לתנועות הקירוב בארץ, הרבניות לא מחזרות אחרי היהודים או הישראלים, אלא באים אליהן. הבית שלהן פתוח, הן לוקחות אחריות פיזית ורוחנית. הן יכולות לבשל אוכל כשר, עם מאות מנות, וגם לתת מענה הלכתי ורבני. אני מאוד אוהבת את ההתפרסות הזו ואת האחריות על כך שהקהילה תישאר יהודית ומאמינה".

מתי את מביאה סניף של ועידת נשות רבני אירופה לארץ? את נשיאה של תוכנית שלא בטוח שהיו נותנים לך ליישם בארץ.

"הכל עניין של תהליכים, ואני נגד האצת תהליכים. מגיעים לקהילות שלהן אנשים מהארץ שהיו כל כך אנטי־דתיים בגלל המצב בארץ, ופתאום מוכנים להקשיב דווקא להן. אז אולי יש משהו חיובי בזה שזה אקס־טריטוריה?  וכמו שאני אומרת כל הזמן, נשים עושות את זה גם כאן בארץ ישראל הרבה לפני ההגדרות והתוכניות. פשוט כעת זה קיבל את הטייטל. בחו"ל צריך את זה יותר ויש לזה יותר מקום. בארץ החברה האזרחית מאוד חזקה".

מה את לומדת מהן?

"שילוב מדהים שהייתי רוצה מאוד שיהיה בי - התורני־אינטלקטואלי עם המון עשייה ביתית בשטח, כמו בישולים, שאני ממש אפס בזה. המיזוג הזה מעורר בי קנאה. הן עוד לא יודעות כמה תודות נצטרך לומר להן בבוא היום. הן נמצאות בצומת היסטורי ומכריע בעיניי, ואני לא סתם מדברת בפאתוס. אנחנו בזמן של זהות, של שונות שמבקשת הגדרה. הרבניות נמצאות שם בשלווה ובענווה ועם הרבה הבנה של היכולות שלהן והשכל שלהן. פה הן מצטנעות, אבל הן פעילות מהבוקר עד הערב ופורצות דרך עם המון החלטות בשטח, שאף אישה לא החליטה לפניהן. אז קודם כל אני עומדת ומתפעלת ומשתאה".

כשכל המחיצות נפלו

ברכה עוזיאל־קלדרון היא אם לארבעה, מנהלת אולפן יהדות וגיור של הרבנות במדריד כבר עשר שנים. מעבר לכך היא כתובת לכל דבר אישי ויהודי בקהילה. 

"אני מלמדת פעם בשבוע את פרשת השבוע לנשים ולגברים בקהילה, ומסייעת לנשים בתהליכי פוריות. אני מקבלת מהורים שאלות איך בונים סוכה, ואיך צולחים צום. הכי הרבה שאלות נוגעות לחינוך מיני מגיל קטן לילדים, ועד איך להתחיל לדבר עם הילדות על נושא של התפתחות דימוי גוף".

ברכה מתארת שאחרי 7 באוקטובר נפלו כל המחיצות גם בקהילה היהודית. "היה קשה, אבל  אנשים בקהילה היו יותר מאוחדים. התחילו לפתוח יותר את הלב. הבינו שצריך לעשות דברים בקהילה. פתאום לא הופיע בבית הכנסת רק הרב האורתודוקסי, אלא גם הקונסרבטיבים והרפורמים. כולם היו יחד".

קהילת רבניות מופלאה

גם לגיטי שפיץ, אם לשישה ילדים המתגוררת בירושלים, בעלת תואר שני במדעי הקוגניציה היה חשוב להגדיר את תפקיד הרבנית כמקצוע רשמי. היא מובילה את התוכנית יחד עם  הרבנית אילנה אפשטיין מאנגליה.

"אני מרגישה שדווקא תחום העיסוק שלי, שהוא עולם התעסוקה, סייע לי להסתכל על תפקיד הרבנית כעל מקצוע לכל דבר", היא אומרת. "וזו הסתכלות לא טריוויאלית, כי איכשהו אף אחת לא ממש בחרה במקצוע 'רבנית'. בדרך כלל היא התחתנה עם רב וקיבלה את התפקיד כעסקת חבילה. ההרגשה היא לפעמים ש'נפלו עליה' שלל תפקידים, בלי שאיש שאל אותה אם היא מסכימה. אבל בשנתיים שאנחנו מלוות את התוכנית נוצרה קהילת רבניות מופלאה. יש לנו קבוצות ווטסאפ תוססות ומלאות משמעות ושיתופי פעולה מדהימים בין הרבניות לחברותיהן. זה מאוד מרגש לראות מה קורה פה".