ד"ר מיכל מזרחי, מנהלת הטיפול הרפואי בשבים באיכילוב, עדכנה הבוקר (שני) בדיון בוועדת הבריאות בכנסתעל מצבם של ארבעה שבים שנקלטו וטופלו בבית החולים. באיכילוב נקלטו קית' סיגל, גדי מוזס, יאיר הורן ואוהד בן עמי. לדבריה, הם סבלו מתת תזונה שהתאפיינה בירידה של 20% במשקל לפחות. עוד נמצא כי הם סבלו מאיבוד מסת שומן ואובדן מסת שריר משמעותית.
לדבריה, "לא ראינו סימנים לתסמונת ההזנה מחדש. כנראה בשל תזונה עשירה יותר שניתנה לשבים בתקופה שלפני השחרור. ישנם חוסרים תזונתיים והם יצטרכו שיקום תזונתי והמשך רצף טיפול. ראינו פגיעה תפקודית: יש ירידה דרמטית ביכולת הגופנית כתוצאה מחוסר פעילות ממושך". עוד ציינה כי "במהלך השבי היה טיפול חלקי ולא רציף במחלות הרקע".
ד"ר הגר מזרחי, ראשת חטיבת הרפואה במשרד הבריאות, הוסיפה כי "נושא נוסף שלמדנו וחיזקנו הוא הקשר עם הצלב האדום. יצרנו קשר עם הצד הרפואי של הצלב האדום. ואנחנו מעבירים להם דברים שמצאנו שצריך לדייק ולהוסיף לטיפול. הטיפול שהם עד לנקודה של המפגש עם צה"ל. מה שיכול להיות בין דקות אחדות ל-40 דקות". עוד עדכנה שנפתחה בקריית גת מרפאה לטיפול בשבים.
פרופ' חגי לוין, ראש מערך הבריאות במטה משפחות החטופים, אמר בוועדה כי "צריך לעקוב בצורה שיטתית אחרי מצבם של השבים. רק לדוגמה, נושא מצב השיניים. מה מצב השיניים של השבים? הם אכלו תזונה גרועה ולא צחצחו שיניים. עלולה להגרם להם לא רק פגיעה בשיניים אלא תחלואה לבבית ואחרת. צריך לעקוב ומכך לגזור מענים".
עוד הוסיף ד"ר לוין: "אנו נערכים עוד השבוע לקליטת חללים וזה דורש היערכות מיוחדת. ראינו את נושא המחלות המדבקות. עופר קלדרון חזר וחלה בשפעת קשה. זה מצריך אותנו לחשוב מחדש על ההגנה - איך הופכים את המתחם הסטרילי בבתי החולים למתחם נקי ממחלות זיהומיות. האם המשפחה צריכה להתחסן? האם בקבלתו השב צריך להתחסן? האם הם מדוכאי חיסון?".
לי גת, סמנכ"לית אסטרטגיה בשיבא, ציינה כי בבית החולים נצבר ניסיון לא מבוטל מקליטת שבים בעסקה הראשונה, בשני מבצעי חילוץ חטופים ובעסקה הנוכחית: "ניתן להבחין בהבדלים משמעותיים לפיו אורך הזמן שהיו בשבי משפיע על מצבם. הצוותים הרפואיים כאן מודאגים וברור לנו שלכל יום שעובר יש השלכות בריאותיות נפשיות ועל היכולת שלהם להשתקם ולחזור לחיים. אין להם זמן וכל זמן שעובר אנחנו רואים את אותותיו והם קשים".
"עופר קלדרון איבד 25 ק"ג ממשקלו"
בהמשך עדכן דודו של עופר קלדרון, שימי קלדרון, במצבו: "עופר היום כנראה יחזור לכפר המכביה. השבוע התחיל בשפעת קשה, דלקת ריאות קשה, ברמה גבוהה מאוד שבעצם הילדים שלו שכולכם ראיתם מתחבקים איתו לא יכלו לפגוש אותו. הוא היה בבידוד. בשיבא 'התנפלו' עליו בצורה חיובית ויום ולילה היו צמודים אליו עד שהיום חזר למצבו התקין.
הוא איבד 25 ק"ג כשהוא יצא. במקום שהוא היה היה משקל. כשהם הבינו שעופר יהיה בין אלה שיצאו הם האביסו אותו, והוא נראה כמו שהוא נראה. הוא סיפר שאכל ירקות רקובים. לפעמים נתנו לו חצי פיתה עם גבינה. הוא ראה אור יום לאחרונה כאשר בתו סהר היתה איתו במנהרה והם יצאו לשלוש שעות.484 ימים לא ראה אור יום. מקלחת פעם ביומיים שלושה.
"כל הדברים האלה מעבר לפגיעות הפיזיות. הפרסומים של ביטוח לאומי מדברים על שנה טיפול. אנו יודעים שגם סהר וגם ארז צריכים טיפול. אנו יודעים שרק טיפול ארוך טווח יעזור לשלושתם ולמשפחה להשתקם".
משי סנדרוביץ מהביטוח הלאומי, התייחסה לטענות שעלו בדיון על טיפול מוגבל: "אפשר לקבל טיפול גם באופן פרטי. ללא הגבלה. גם לילדים של עופר וגם להורים וגם לבני הזוג. זה תקף גם למי שחזרו בנובמבר. יש היום מיצוי גבוה של הטיפול הפסיכולוגי. לא נגביל את הטיפול לא בזמן ולא בהיקפים".
עינב מוזס אורבך כלתו של גדי מוזס: "כל התקופה הזו מלבד המאבק להחזיר נאבקנו בראש בהרבה מחשבות חודרניות על מה שהם עוברים שם. עכשיו אנחנו כבר לא צריכים לדמיין. הם פשוט מולנו. לא דמיינו שומדבר קשה יותר מהמציאות שהיא עצמה קשה. מצד אחד הוא אתנו והוא עטוף ויש הקלה עצומה. מאד קשה לנו לשמוע את מה שהוא היה צריך לעבור. גהנום כזה וזה לא רק סיסמאות. אנחנו יודעים".
היא הוסיפה: "מעבר לאירועים הקשים קוגניטיבית פיזית ונפשית הוא חוזר ומספר לנו על תחושות ההפקרה והבגידה. הוא מדבר על תחושת הפקרה במילים שאנחנו דיברנו הוא חווה ומדבר באותן מילים הפקרה ובגידה מהמדינה שלו ומהממשלה שלו.זה צורב לו לא פחות מההתעללות של הג'יהאד. זה קשה ואני לא מתכוונת להשוות בין הממשלה שלנו לארגון טרור רצחני. אך חייבים להבין את תחשות הבגידה שהיקירים שלנו חשים שם. אנחנו פוגעים בנפשם לא פחות מהטרור הרצחני של הארגונים השפלים שם".
כרמית פלטי קציר שאביה נרצח אמה ואחיה נחטפו, בדיון בוועדת הבריאות בכנסת:
"אמא שלי היא שבה שמתה כתוצאה מהשלכות השבי. דיברו פה בדיון על 'דה קונדישנינג' (פגיעה תפקודית)- הכוונה שאדם לא מסוגל לעשות פעולות שעשה. האדם לא יכול ללכת, לעמוד, לא יכול ללכת לשירותים, לנשום בכוחות עצמו. אמא שלי היתה מורדמת ומונשמת חודשים רבים.
"היא חזרה מהשבי וכולם אומרים לי 'היי ראינו אותה' אבל ראיתם אותה בקושי מצליחה ללכת על רגליה. היא אושפזה באדיבות המים המזוהמים של עזה ואוויר מזוהם ופטריות שקוטלות להם את הריאות, פטריות שקטלו פה חיילים שאושפזו.
"אמא שלי נחטפה כשהיא לקחה תרופה כרונית אחת ליתר לחץ דם. זו בעיה נפוצה. 49 ימים בשבי לא נתנו לה תרופות והיא חזרה עם לב מרוסק, הפרעות קצב קשות. תחלואה מפושטת. חוסר יכולת לנשום וזה מ-49 ימים בשבי. היא לא שרדה. וזה רק הגוף ולא הנפש שמגלה שאין לה בעל ואין לה בן ואין לה קיבוץ ואין לה קהילה".
עוד אמרה: "אני לא מוכרת כנפגעת פעולות איבה. קיבלתי סרטוני אימה, נחשפתי לטרור פסיכולוגי ולא מוכרת כנפגעת טרור".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו