מה לא עברה איילין בן אבו בת ה-27 מבאר יעקב, בדרכה להיות אמא: בגיל 18 איבחנו אצלה, בזמן הצבא, קרדיומיופתיה היפרטרופית (פגיעה בתפקוד של שריר הלב - אין מניעה להיכנס להריון במצב הזה). משם, היא מהר מאוד נכנסה להיריון פעמיים - ההיריון הראשון היה בסיכון, לאחריו היא סבלה מדיכאון שאחרי לידה, ובשני הייתה מורדמת ליומיים תחת סכנת חיים - בגלל דימום מסיבי.

כך זה התחיל

איילין מספרת הבוקר (רביעי) ל״ישראל היום״: ״בספטמבר, שנת 2022], התחתנתי ונכנסתי להריון ראשון. במהלכו, הייתי מטופלת במרפאת הריון בסיכון בגלל העניין הלבבי - שאז היה תקין לגמרי״.

בשבוע ה-22, במהלך בדיקה שגרתית, איילין מספרת שגילתה כי יש לה קיצור של צוואר הרחם. ״אשפזו אותי במחלקה עד שבוע 24 - הייתי יציבה ולכן שיחררו אותי. לא שמרתי על ההנחיות של לנוח, כי לא באמת האמנתי שמשהו כזה יכול לקרות לי, וחזרתי בשבוע 26 עד שלבסוף ילדתי תינוקת במשקל 940 גרם״.

איילין מסבירה כי בילתה לצד בעלה והתינוקת במשך חודשים בפגיה. ״אחרי הפגיה השתחררנו, ואני, שחווה את האימהות בפעם הראשונה - לא חושבת שהתחושות שחוויתי אז הן דיכאון אחרי לידה. רק אחרי חצי שנה התחלתי לטפל בעצמי, ולקח זמן עד שחזרתי לעצמי. אחרי כל זה, עלתה כל הזמן השאלה מתי יגיע הילד הבא ומה יהיה בהריון הבא״, היא אומרת.

רצון גדול לחוויה מתקנת

״מה שהביא אותנו להחלטה ללכת על זה, בסופו של דבר, היה רצון גדול לחוויה מתקנת. נכנסנו די מהר להריון מרגע ההחלטה, ואז בהריון השני כבר בשבוע 9 התחילו דימומים. בשבוע 12 יצאתי לשמירה.

בשבוע 19 כבר הייתי עם קיצור צוואר, בשבוע 21 התאשפזתי עם צוואר של פחות מסנטימטר וחשש להפלה מאיימת - הייתי מאושפזת במחלקה 6 שבועות, בשבוע 24 התחיל לי קוצר נשימה (חשבתי שזה התקף חרדה אז לא עשיתי מזה עניין) ובסוף זה החמיר והסטורציה ירדה״.

איילין מסבירה כי בסופו של דבר, התברר לה שמדובר למעשה בדלקת ריאות.
״הלב התחיל לתפקד לא כמו שצריך, אז המים בריאות לא התנקזו - מה שגרם לי לקוצר נשימה ולעומס על הלב. פה ירדתי פעם ראשונה לחדר לידה, הצליחו לייצב אותי, ועליתי למחלקה חזרה.

"בשבוע 24 קיבלתי את המנת צלסטון הראשונה (מותר רק פעמיים בהריון), ואז בשבוע 26 התחילו לי צירים - הרגשתי שהלידה קרבה״, היא אומרת. ״אחרי ששיתפתי את הרופאים, הם הסכימו לתת לי את מנת הצלסטון השניה, מה שבדיעבד עזר לילדה שלי. לאחר מכן החל עוד פעם קוצר נשימה, שוב דלקת ריאות (מאותה הסיבה), העבירו אותי למחלקת לב
ושם היה לי מאוד קשה - עד שקמתי בבוקר עם צירים חזקים״.

איילין מספרת כי באותו יום שישי היא בילתה יום שלם בחדר הלידה. ״רק ב-21:00 בערב העלו אותי חזרה למחלקה, אחרי שיצבו אותי. ב-3:00 בלילה ירדתי שוב עם צירים חזקים, ואז כבר היה מאוחר מידי. הייתה פתיחה 4 וידעתי שאני הולכת ללדת, והרופאים מצידם עשו מה שאפשר כדי לדמות את הלידה הזאת ללידה במועד הנכון״.

"הכל היה רגוע"

איילין מודה כי הפעם הייתה לה לידה מדהימה, אלא שאחרי הלידה יצאה השליה - ואז היא החלה לדמם. ״הכל היה רגוע, נלקחתי לחדר ניתוח לניקוי הרחם, אבל כנראה שהשילוב של הלידה והתרופות לצד איבוד הדם - עשו את שלהם״.

איילין מצידה זוכרת רק שהיא נרדמה בשלב הזה, אבל הרופאים מספרים לה בדיעבד כי כאשר הם סיימו והתכוונו להעביר אותה למיטת המעבר - המרדים ראה במוניטור קו ישר. ״הם מספרים שהמזל הוא שהייתי בחדר הניתוח, מנוטרת, ועלו על זה מהר.

הייתה כריזה בבית חולים על הזנקה של צוות החייאה לחדר הלידה, ואמא שלי (שקיבלה הודעה כבר שהכל בסדר ושאני תכף יוצאת) בכלל לא חשבה שזה קשור אליה. בעלי באותו זמן היה בפגיה עם הילדה, וסיפר אותו הדבר.

אלא שפתאום אמא שלי ראתה מיליון רופאים רצים ואחות אחת שצועקת ׳זאת איילין, זאת איילין׳ - ורק אז היא הבינה שמשהו קרה״. במקביל, רופאה בפגיה שלחה רופאה אחרת לבדוק מה קרה שם, וזו מסרה לבעל שאולי כדאי שירד אל איילין. ״בעלי תמים, אמר לה שאמא שלי שם והכל בסדר. אבל האחות אמרה לו שכדאי שהוא ילך להיות עם אשתו.

מאותו רגע הם עברו יום וחצי של גיהנום, ואני קמתי ביום ראשון בטיפול נמרץ לב - כשאני בכלל לא מבינה מה קרה לי״. התינוקת עצמה נולדה במשקל 1.200, והייתה מונשמת במשך יומיים עד שטופלה עם חמצן.

אחרי שעברה ניתוח, איילין סוף סוף השתחררה לביתה, ואז החלה שוב את שגרת הפגיה. ״אני ילדתי ב-7.12 ורק ביום שלישי שעבר השתחררנו. אחרי כל מה שקרה, החלטנו לקרוא לילדה ׳דוריה׳ על שם הרופא שילד אותי והחייה אותי, דוקטור יורי דוריאן. הוא הביא חיים והציל חיים, ופירוש השם הוא ׳מתנת אל׳״, איילין אומרת.

מה המסר שהיית רוצה להעביר לנשים אחרות, ששומעות את הסיפור שלך?

״הייתי רוצה שכל אישה שמחליטה להביא נשמה לעולם, תדע שהיא לביאה״, איילין מסכמת. ״שום דבר לא מובן מאליו וצריך להודות על הכל, ולזכור שתמיד יכול להיות יותר גרוע. אז מכל דבר אפשר ללמוד ולהתחזק״.

האם פגיעה בשריר הלב קשורה ללידה מוקדמת?

פרופ' טל בירון שנטל, מנהלת מערך נשים ויולדות במרכז רפואי מאיר מקבוצת כללית, מסבירה כי קרדיומיופתיה הינה פגיעה בתפקוד של שריר הלב. לדבריה, מדובר במחלה שיכולה להיות מולדת ולהתפתח בגיל ההתבגרות ועל אחת כמה וכמה במהלך הריון, או שהיא נוצרת ישירות בהריון.

״ישנם הסברים שונים מדוע היא מתפתחת, והיא תלויה בגורמי סיכון שונים. המחלה פוגעת בתפוקת הלב, ומאחר ובהריון יש צורך בעלייה בתפוקת הלב, זה עלול לגרום לקוצר נשימה, לבצקת ריאות ולחוסר יכולת לתפקד במהלך הריון״, היא מבהירה ומוסיפה, ״עד לכדי מצב שבו לפעמים אין ברירה אלא ליילד לפני הזמן״.

״במקרים בהם המחלה מתפתחת מיד לאחר הלידה, ישנו צורך בטיפול תרופתי מקיף. לפעמים, בעת החמרה, אף ידרש אשפוז בטיפול נמרץ לב״. מנגד, בירון שנטל מסבירה כי קרדיומיופתיה אינה גורמת לקיצור צוואר הרחם, ואינה גורמת בפני עצמה ללידה מוקדמת ספונטנית - אך זו עלולה לגרום למצב שבו, בגלל התדרדרות בתפקוד הלב של האמא, יהיה צורך ליילד מוקדם יותר.

״דלקת שריר הלב יכולה לגרום לתמונה של אי ספיקת לב ולתמונה של קרדיומיופתיה, וכל מחלה זיהומית קשה עלולה להוביל להתפתחות של לידה מוקדמת״.

מה הן הסכנות של דלקת ריאות בזמן היריון - והאם זה עלול להביא לסכנת חיים?

״דלקת ריאות היא מחלה שיכולה להיות קשה וחמורה ולהוביל לסכנת חיים, אם היא לא מטופלת בזמן - גם בקרב נשים בהריון וגם בקרב נשים שאינן בהריון. לכן, מאוד חשוב לדעת, כי אם ישנם סימפטומים של קוצר נשימה, שיעול ועליית חום - יש לגשת ולהיבדק״.

לדבריה, בזמן הריון, מאחר שההורמונים של ההריון והרחם שגדל משפיעים גם הם על הנשימה ועל התפקוד של האמא, דלקת ריאות יכולה הרבה פעמים להיות עם תסמינים קשים יותר והחמרה איטית יותר, ועלולה להוביל להתדרדרות למצב של צורך בהנשמה.

״הגורמים לדלקת ריאות הם סיבוכים של זיהומים ויראליים, סיבוכים של שפעת, ולכן אנו מאוד ממליצים לנשים בכל גיל להתחסן נגד שפעת. דבר נוסף וחשוב, הרבה נשים בהריון חוששות מצילום חזה שעוזר באבחנה של דלקת ריאות ודוחות את האבחון, וכשהן מאובחנות דלקת הריאות שלהן כבר הרבה יותר חמורה – לכן חשוב להדגיש כי צילום חזה בהריון הוא בטיחותי ולא צריך לחשוש מפניו״.

מה הסיכון לדימום שיביא לסכנת חיים בזמן לידה?

״במהלך הלידה כל הנשים מדממות, גוף האישה במהלך ההריון נערך לכך, וגם בחדרי הלידה אנו ערוכים לדימומים״, אומרת בירון שנטל. ״לאחר הלידה אנו נותנים תרופות שמכווצות את הרחם ומפחיתות את הדימומים.

על כן, היום, בלידות בבית חולים כשיש לנו את היכולת לעזור ולהתערב, הסיכון של מוות אמהי על רקע דימום הוא אפסי - ולמעשה לא תואר במהלך השנים האחרונות במדינת ישראל. עם זאת, יש מקומות בעולם שזה בהחלט קיים״, היא מסכמת.