מחקר שערכה לאחרונה ד"ר בלה סביצקי, אם שכולה שאיבדה את בנה יונתן ב־7 באוקטובר, חושף כי כמחצית מהגברים אינם מעוניינים בקצירת זרע לאחר מותם.
המחקר, שלו היו שותפות גם ד"ר רחל שוורצור ופרופ' טליה אלדר־גבע, ויוצג בכנס "בריאות ורווחה" אשר ייערך ב־17 בספטמבר במכללה האקדמית אשקלון, נערך בקרב 600 גברים בגילי 50-18, בזוגיות מחייבת, רווקים, הומוסקסואלים, הורים לילדים, חילונים, מסורתיים, דתיים וחרדים.
47.3%, כמעט מחצית מהגברים, השיבו בשלילה לשאלה אם יירצו שהוריהם יבצעו הליך של קצירת זרע במקרה של מוות. לעומת זאת, גברים שנמצאים בזוגיות מחייבת פחות מתנגדים לכך אם המהלך יבוצע בידי בת זוגם - ורק 36.5% הביעו התנגדות. הנימוק המוביל להתנגדות למהלך בקרב הגברים הוא בעיה אתית ביתמות מתוכננת, ובעיה אתית לבצע הליך שכזה ללא הוראות המנוח. נוסף על כך, 24.2% מהגברים שהתנגדו לקצירת זרע על ידי הוריהם ציינו כי להורים אין זכות להתערב בפוריות הבן לאחר מותו.
הרעיון למחקר עלה אצל ד"ר סביצקי בעקבות האובדן הפרטי שלה. כאשר המודיעים באו לספר לה על נפילתו של בנה יונתן, לוחם באגוז, בקרב על מוצב כיסופים, היא מייד דרשה קצירת זרע. "זה הדבר הראשון שחשבתי עליו. יונתן היה הבן אדם הכי טוב והכי יפה שהכרתי. הוא היה מדהים, וחשבתי לעצמי שאדם כזה צריך להשאיר צאצאים אחריו. תכננתי לחבק את הנכדים שלו", היא מספרת. למרבה הצער, עד שגופתו של יונתן זוהתה ועד שבישרו למשפחה על נפילתו חלפו יותר מ־36 שעות, והתהליך נכשל, שכן ניתן להוציא זרע פורה בפרק הזמן שבין 24 ל־36 שעות לאחר המוות.
"זמן קריטי מתבזבז"
בשבועות שחלפו היא לא הפסיקה לחשוב על זה. "כשבאו לספר לנו, אף אחד לא ידע מה זה קצירת זרע. רק לאחר כמה ימים, ובעקבות הגל המשמעותי של הנופלים והנרצחים, הקימו במשרד הבריאות חמ"ל פוריות כדי לאפשר המשכיות, והצבא הסדיר נוהל שקבע כי המודיעים צריכים לעדכן את המשפחה בזמן מסירת ההודעה על אפשרות קצירת זרע", היא מסבירה. "המשפחה, שעולמה חרב עליה באותו רגע, לא ממש מבינה את מה שאומרים לה, והזמן במקרה הזה הוא קריטי".
היא הבינה שחייבים לשפר את התהליך והחליטה לבחון קודם מה בכלל עמדת הגברים בסוגיה, שכן הנוהל כיום יוצא מנקודת הנחה שכל גבר היה רוצה המשכיות לאחר מותו, ומשאיר את ההחלטה אם לקצור זרע להורים או לבת הזוג. מנתונים שנאספו לצורך המחקר עולה כי מתחילת המלחמה ועד סוף אוגוסט בוצעו 171 נטילות זרע בקרב חיילים, ב־78% מהמקרים היה זה לפי בקשת ההורים, וב־22% מהמקרים היה זה לפי בקשת בת הזוג.
ד"ר סביצקי מנסה כעת לקדם שינוי מדיניות בצבא ומציעה להביא את הסוגיה לפתחם של החיילים עצמם, עוד בתחילת גיוסם לסדיר או למילואים. התשובות, היא מציעה, יוכנסו למאגר ממוחשב וייעשה בהן שימוש בעת הצורך. "במקום לבוא למשפחה באותו רגע עם הסברים מסובכים, יהיה אפשר להתחיל בתהליך מייד לאחר נפילתו של חייל שהביע הסכמתו, ולהשאיר להורים או לבת הזוג את ההחלטה אם להמשיך בתהליך במועד מאוחר יותר. תשאול מקדים של הגברים יאפשר למנוע את סוגיית הזמן שעובר עד קצירת הזרע, וגם את הבעיה האתית של ביצוע הקצירה ללא אישורו של המנוח".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו