בישראל נדקרים ממחטים בכל שנה עשרות אלפי רופאים, אחיות ואנשי צוות, וכתוצאה מכך הם נחשפים לסיכון הידבקות במחלות קשות, ואף נאלצים להתמודד עם חרדות ולחצים נפשיים.
בכל יום כ־40 אנשי צוותי רפואה בבתי החולים השונים מדווחים כי נדקרו. בפועל מספר הדקירות הוא לפי הערכות פי שלושה, כיוון שרופאים רבים לא מדווחים. "ההערכה היא שמדובר בסדר גודל של 4,000 דקירות בשנה בבתי החולים בארץ", אומרת פרופ' מרים וינברגר, מנהלת המחלקה למחלות זיהומיות באסף הרופא.
לדבריה, "רופאים רבים נמנעים ללכת להיבדק כי אתה עלול לחבל במשמרות של חברים שלך, ואתה לא יכול לעזוב את החולים שלך כי אנחנו לפעמים היחידים בתורנות".
לפני כ־35 שנה, כשווינברגר היתה מתמחה, היא בעצמה נדקרה בעת שטיפלה בחולה. "אז לא היה טיפול לצהבת B. הרופא התקשר אלי ואמר לי 'זוכרת את המטופל שנדקרת ממנו? התברר שהוא חולה בצהבת B'. מאז החל מסע של טרטורים, שבסופם גיליתי שאני חולה. הוריי טיפלו בי בבית. בעקבות דקירה קטנה אחת החיים שלי נעצרו לגמרי למשך שלושה חודשים".
הסיוט בעקבות הדקירה
"עבדתי עם כירורג שנדקר ממחט של חולה איידס", סיפרה וינברגר, "הוא טען שחצי שנה הוא לא קיים יחסי מין מהחשש שהוא קיבל איידס. זה מסביר את הסטרס הנוראי של דקירה כזו. למרות שהבדיקות שלו היו שליליות - הוא עדיין חי בפחד נוראי".
מיכל (שם בדוי) עברה גם היא מקרה של דקירה ממחט של מטופל בזמן שהיתה מתנדבת במד"א. "לפני שלוש שנים טיפלתי בפצוע בתאונת דרכים בתוך האמבולנס, ולאחר שנתתי לו עירוי הנהג נתן ברקס והמחט נכנסה לי לברך".
המצב הסתבך כשמיכל גילתה שהפצוע בתאונה חולה באיידס ומאז, לדבריה, "התחיל תהליך מאוד ארוך ומייגע. אסרו עלי להמשיך להתנדב במד"א. החיים שלי נעצרו, וחייתי את היום־יום בחשש שמא יש לי איידס. הייתי במאבק. זה היה הסיוט הכי גדול שלי, אחרי חצי שנה גילו שאין לי כלום. הפסקתי לקיים יחסי מין עם בן זוגי, אפילו חיבוקים לא היו, אף שחיבוקים יכולתי. לא הייתי מסוגלת לגעת בו. אני פשוט מרגישה שכל החיים שלי בחצי השנה הזו נעצרו".
מיכל יוצאת גם נגד התופעה שבה הצוותים הרפואיים נדקרים ובוחרים שלא לדווח. "לדעתי הם שוגים. הם לא מקבלים אחריות. אם אתה מתחיל להיות נשא של מחלה אתה צריך לדעת ולהיזהר יותר, על אחת כמה וכמה אם אתה עובד עם מטופלים".
הבעיה לא מטופלת
בהשוואה למדינות המערביות, ישראל לא מציגה פתרונות הגנה יעילים. כך לדוגמה, בארה"ב, מדינה שמערכת הבריאות בה היא פרטית, יש חובה להשתמש באמצעי הגנה אקטיביים, הכוללים מחטים מוגנות.
גם הדירקטיבה האירופית ממליצה על שימוש בציוד בטיחותי. ההחלטה התבססה על מחקרים שהוכיחו כי מחטים עם הגנה אקטיבית מגינות בצורה רחבה על הצוותים הרפואיים והוכחו כמונעות עד 99% מהדקירות.
פרופ' מרים ויינברגר מציגה: אלו המחטים החלופיות
"אני כבר שני עשורים מנסה לקדם את הנושא של מחטים בטיחותיות בבתי החולים בישראל", מדגישה וינברגר, "אין שום סיבה בעולם שאנשי צוות יהיו חשופים לדקירות מחטים ולהידבקות באיידס, בצהבת B ובצהבת C".
ממשרד הבריאות נמסר בתגובה: "הנתונים שהובאו אינם מוכרים לנו. מטבע הדברים הנושא מטופל ברמה המוסדית. בנוסף, קיים חוזר של המשרד המנחה לפעול למניעת האירועים המתוארים. כמו כן, בכל בקרת רישוי של בתי חולים נכללת בקרה במסגרתה נבחנים אירועים מסוג זה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו