תקיפות ישראליות בסוריה כנגד יעדים איראניים הפכו בשנים האחרונות לעניין שבשגרה. אחת לכמה שבועות מדווחת התקשורת בסוריה על הפעלת מערכות ההגנה האווירית הסוריות כלפי כלי טיס ישראליים.
רק בשבוע האחרון דווח על שני אירועים כאלה - ביום שישי הקודם וברביעי שלאחריו. ביום שישי התמקדו הדיווחים בתקיפה ישראלית באזור שדה התעופה T-4 הסורי, שבמהלכה, לפי סוכנות הידיעות הסורית נפצעו שישה חיילים סורים. כיוון שמדובר בשדה התעופה, ניתן להניח שהתקיפה כוונה כנגד יעד של העברת אמצעי לחימה לסוריה.
ביום רביעי האחרון בשעות הלילה המאוחרות דווח כי מערכות ההגנה האווירית הסוריות הופעלו מדרום לתדמור שבמחוז חומס. דיווחים נוספים הצביעו על תקיפת יעדי המיליציות הפרו-איראניות באזור גבול סוריה-עיראק, וסוכנות הידיעות הסורית עדכנה כי היו נפגעים בתקיפה. מיקום התקיפה מעיד על כך שהיא כוונה ככל הנראה כלפי יעדי התבססות איראניים בסוריה. העובדה כי בדיווחים מסוריה הוזכר איזור אל-טנף מצביעה על כך שככל הנראה הייתה גם מעורבות אמריקנית כזו או אחרת בתקיפה, שכן באזור ישנה עדיין נוכחות אמריקנית על אדמת סוריה.
בעקבות התקיפה החריגה, פורסמה הודעה יוצאת דופן מטעם "חדר הפיקוד המאוחד של המיליציות האיראניות", ארגון שמאחוריו טהרן וחיזבאללה, שבה נמסר בין השאר כי קיבלו החלטה להגיב לתקיפה בתגובה "קשה ביותר". ייתכן שמדובר בעוד איום שלא ייצא לפועל, אך בישראל מתייחסים אליו ברצינות, וטוב שכך.
התקיפות הישראליות בסוריה הן חלק מהמערכה שבין המלחמות, המב"מ, המערכה שמנהלת ישראל כביכול בחשאי במטרה להרחיק את המלחמה הבאה. ההיגיון המסדר של הפעולות הללו הוא פגיעה ביעדי התבססות איראנית בסוריה ובהעברות אמצעי לחימה אסטרטגיים לסוריה וללבנון. בדרך כלל, ישראל נוהגת שלא ליטול אחריות על התקיפות הללו כדי לשמר עמימות ולאפשר למשטר הסורי מרחב הכחשה מסוים כדי שלא יידחק לפינה ויידרש להגיב על התוקפנות הישראלית.
אם נחזור אחורה, רעיון המב"מ בזירה הסורית היה קשור מלכתחילה לכאוס שהתרחש בשכנה מצפון במהלך מלחמת האזרחית שם, כאשר בשנת 2013 זיהו בישראל כי מאפייני הזירה הצפונית מגדילים את חופש הפעולה המבצעי שמתאפשר לצה"ל, וההערכה הייתה שישראל תוכל לפעול במטרה לצמצם איומים, מבלי שהפעלת הכוח תוביל לעימות רחב היקף.
לאורך השנים השיטה הישראלית השתכללה, ומערכת הביטחון הפגינה יכולת מודיעינית ומבצעית מרשימה, שהצליחה להאט בצורה משמעותית את קצב ההתבססות האיראנית בסוריה. הסורים, מצידם, נהנו ממרחב ההכחשה שניתן להם, ולמעט במקרים חריגים, לא הגיבו לפעילות הישראלית בשטחם.
אך לא לעולם חוסן, וככל שחלף הזמן, הצטברו הסיכונים לחופש הפעולה הישראלית בסוריה. כך, למשל, הרוסים שמושקעים בסוריה עד צוואר לא תמיד שבעי נחת מהפעילות הישראלית, ומידי פעם יוצאים ממוסקבה דיווחים מטרידים בעניין זה. גם ביום שישי האחרון דיווח משרד ההגנה במוסקבה כי התקיפה שיוחסה לישראל באזור תדמור בוצעה "בחסות שני מטוסים אזרחיים", ונמסר כי מערכות ההגנה של סוריה לא הופעלו מחשש שיפגעו בטעות בכלי הטיס הלא צבאיים. יחד עם זאת, וחרף דיווחים נוספים בעת האחרונה, בכירים ישראלים מדגישים בשיחות פנימיות כי הרוסים לא מגבילים את חופש הפעולה הישראלי, ובין הצדדים ישנו "קו חם" שבו ישנם עדכונים הדדיים.
גורם נוסף שמקשה על הפעילות הישראלית בסוריה הוא חיזבאללה, שמאיים בתגובה על כל פגיעה באנשיו גם על אדמת סוריה. הדוגמה הבולטת ביותר לכך התרחשה ביולי אשתקד, אז נהרג פעיל חיזבאללה באחת התקיפות שיוחסו לישראל, וארגונו של נסראללה איים לנקום. צה"ל ופיקוד הצפון מצאו את עצמם ביותר מ-100 ימים של כוננות דרוכה, שבמהלכה, בזכות מזל ולא מעט, לא הצליח חיזבאללה לממש את איומו. מאז אותו אירוע, ישראל אמנם מקפידה הקפדה יתרה שלא לפגוע באנשי חיזבאללה או באזרחי לבנון במהלך פעולותיה בסוריה, אך נדמה שגם זה כבר לא מספיק כדי לשמור על חופש הפעולה הישראלי בסוריה.
כעת, האיום הגדול על ביותר על חופש הפעולה הישראלי בסוריה נוגע לשינוי מצב העניינים הפנימי בסוריה. מלחמת האזרחים בסוריה שנמשכה עשר שנים הסתיימה זה מכבר, ונשיא סוריה, בשאר אסד, עושה הכל כדי לאסוף את השברים, ולהחזיר לעצמו את השליטה במדינה. כחלק מניסיונה של סוריה לשמור על ריבונותה, בחודשים האחרונים גובר ירי טילי הקרקע-אוויר לעבר כלי הטיס הישראלים שמשתתפים בתקיפות ובחיל האוויר מדווחים על מאות טילים שנורים לעבר כלי הטיס הישראלים מידי שנה. מידי פעם חוצה טיל כזה לשטח ישראל בטעות, ולמרבה המזל עד כה לא נגרם כתוצאה מכך נזק.
אך לא מן הנמנע שבסופו של דבר, כחלק מרצונו של אסד להחזיר לידיו את השליטה בסוריה, וכמובן מתוך שותפות אינטרסים עם איראן שהיא היעד המרכזי של התקיפות הישראליות בסוריה, תפקע הסבלנות של אסד והוא יחליט לנקוט בפעולה משמעותית יותר כדי לגרום לישראל לחשוב פעם נוספת על המשך מדיניות המב"מ שלה בסוריה. רמז לכך, כאמור, ראינו אתמול בהודעת האיום מטעם "חדר הפיקוד המאוחד של המיליציות האיראניות".
כך או אחרת, גם אם בסופו של דבר האיום לא יתממש, כדאי לה לישראל לחשב מסלול מחדש, ולנתח את המשך מדיניות המב"מ לאור השינויים הפנימיים בסוריה, ומתוך הבנה כי המשך המדיניות הקיימת, שנועדה להרחיק מלחמה, עלולה בסופו של דבר דווקא לעשות את ההיפך, ולגרור הסלמה.
מרחיבים את האישורים לעזתים
ממשלת ישראל הודיעה בימים האחרונים על הגדלת מכסות אישורי הכניסה ל"סוחרים" מרצועת עזה ל-7,000 במטרה להקל על האוכלוסייה העזתית. המהלך לווה בעבודת מטה ארוכה במערכת הביטחון, כאשר שר הביטחון, בני גנץ, ומתאם פעולות הממשלה בשטחים, אלוף רסאן עליאן, הביעו בה תמיכה, ואילו שירות הביטחון הכללי הביע את הסתייגויותיו הביטחוניות.
מרגע שפשטה השמועה ברצועת עזה על חלוקת אישורי עבודה בישראל, החלו המוני פלשתינים להתדפק על דלתות לשכות המסחר ברצועת עזה במטרה לקבל את אותם אישורי עבודה בישראל, שיאפשרו להם לעבוד בבניין או בחקלאות. מבחינת תושבי עזה, שם משכורת ממוצעת היא כ-1,200 שקלים בחודש, אישור עבודה בישראל שבה מרוויחים פי 6, הוא בבחינת זכייה בלוטו.
בישראל מעדיפים את מתן אישורי העבודה ל"סוחרים" פלשתינים על פני שיקום רצועת עזה, שכן במקרה זה הכסף הולך באופן ישיר לאזרחים, לפועלים, ולא מגיע לחמאס, ובעצם כך ישראל יכולה לסייע לתושבי עזה מעל ראשו של חמאס. הנושא גם קל יותר לעיכול במערכת הביטחון, שכן התניית שיקום רצועת עזה בפתרון סוגיית השבויים והנעדרים עדיין שרירה וקיימת.
לאור כל אלה, בדיונים פנימיים שהתקיימו השבוע בלשכת שר הביטחון, אמר גנץ כי הוא לא פוסל להגדיל את מספר הפועלים העזתיים בכמה אלפים נוספים, כאשר נזכיר כי ערב הקורונה, התקיימה עבודת מטה להגדיל את מכסות אישורי העבודה ל-10,000.
התקווה הישראלית היא ששיפור במצב הכלכלי בעזה יביא גם לשיפור במצב הביטחוני, שכן מחיר ההפסד שתביא עימה הסלמה יהיה גבוה יותר לתושבי הרצועה. לאור זאת, העבודה הפנימית במערכת הביטחון מתמקדת כרגע במציאת מנגנונים שיסייעו להרגיע את החששות הביטחוניים המוצדקים של שירות הביטחון הכללי, המוטרד, במידה רבה של צדק, מעזתים שיסתובבו חופשי בישראל, יוכלו לאסוף מודיעין לטובת גורמי הטרור ברצועה, ואולי אף להשתתף בדרך זו או אחרת בניסיונות לבצע פיגועים בישראל.
חריקות ביבשה
השבוע החולף היה שבוע של חילופים בצה"ל. לאחר שבשבוע שעבר נכנס אלוף אהרון חליוה לתפקיד ראש אמ"ן, השבוע היה זה תורו של אלוף תמיר ידעי להתמנות למפקד זרוע היבשה, ושל תא"ל אבי בלוט להתמנות למפקד אוגדת איו"ש.
אלוף ידעי, עד לפני חודשיים מפקד פיקוד המרכז, הגיע בעל כורחו לתפקידו החדש, לאחר שאלוף אחר, מפקד פיקוד הצפון אמיר ברעם, סרב לקבל על עצמו את התפקיד. בצה"ל הורמו לא מעט גבות על סירובו של ברעם, שכן לתפקיד מפקד זרוע היבשה נדרש מפקד פיקוד לשעבר, וברעם היה היחיד שפנוי, ושהשלים מספיק זמן בתפקידו כאלוף פיקוד.
בלית ברירה, פנה הרמטכ"ל לאלוף ידעי, לאחר שכיהן שבעה חודשים בלבד בפיקוד המרכז. לידעי היו את כל הסיבות שבעולם לסרב לתפקיד, אך הוא בחר להיכנס מתחת לאלונקה מתוך מחוייבות למערכת הצבאית שבה הוא משרת. בפועל, הספיק להשלים תקופה של שנה בלבד בפיקוד המרכז, זמן קצר ביותר לכל הדעות.
אין זו הפעם הראשונה שבה מתקשה צה"ל לאייש את תפקיד מפקד זרוע היבשה, שכן מדובר בתפקיד מלא בבעיות, עם המון אחריות בבניין הכוח ומעט מאוד סמכות בהפעלתו. בפעם הקודמת, הבטיחו לאלוף יואל סטריק הבטחות שונות ומשונות, כמו אפשרות להתמודד על תפקיד סגן הרמטכ"ל והרמטכ"ל, אם רק יאור להתמנות לתפקיד. בפועל, סטריק הפסיד במרוץ לתפקיד סגן הרמטכ"ל, וסיכוייו להתקדם, איך נאמר, אינם גבוהים.
היבשה נמצאת במקום לא טוב. למרות דבריו של הרמטכ"ל בטקס החילופים השבוע, שלפיהם "התמרון השתכלל והשתפר", לא צריך להיות גאון גדול כדי לדעת שצה"ל לא תמרן בשנים האחרונות לשום מקום, ואפילו במבצע "שומר החומות" במאי האחרון לא בוצעה ההונאה הקרקעית המינימאלית כחלק ממבצע "מכת ברק" שתוכננה מראש להשמדת מנהרות חמאס. כתוצאה מכך, בניגוד לתכנון ולכוונה המקורית במסגרת ההיערכות למבצע, במהלך התקיפה נהרגו רק מעט אנשי חמאס, השמדת המנהרות הייתה חלקית בלבד והכוחות הלוחמים ביבשה שוב קיבלו הוכחה שלא סומכים עליהם.
ברקע הדברים מהדהדת הביקורת הקשה של נציב קבילות החיילים לשעבר, אלוף (במיל') יצחק בריק, בנוגע לליקויים החמורים בכוחות היבשה ומוכנותו למלחמה. דבריו אמנם נדחו בשאט נפש פעם אחר פעם על-ידי בכירי צה"ל, אך אין עשן בלי אש, ולמרות הדברים הברורים של מפקדי הצבא, הדרך לשיפור צבא היבשה עוד ארוכה.
לפיכך, לא ברור על מה התבססה קביעתו השבוע של הרמטכ"ל כוכבי שלפיה "כשנידרש להפעיל את התמרון... הוא יחדור לשטח האויב בעוצמה כדי להביא לניצחון מובהק, בזמן קצר, ובמחיר כמה שיותר נמוך לעורף".
כדי לטפל בבעיה, על צה"ל להפסיק להתכחש לה ולהכיר בקיומה. בהמשך, חייב הצבא להמשיך ולתור אחר פתרונות לריוויזיה משמעותית ביבשה, ולהפנים שטכנולוגיות חדישות ומושגים מפוצצים לא יצליחו להביא לשינוי המיוחל.
האתגר המשמעותי ביותר ביבשה, שבו גם מתכוון אלוף ידעי להתמקד, הוא כוח האדם שאיכותו הולכת ויורדת עם השנים. בצה"ל מסבירים תמיד כי השורות מלאות ועל כל תפקיד פיקודי יש מספיק מתמודדים, אך בפועל, רבים מהמפקדים האיכותיים מבקשים לפרוש לאחר תפקידי מ"פ, והתחושה היא שלמעט ביחידות מיוחדות או באיים קטנים של מצוינות, הבינוניות משתלטת על הצבא.
צה"ל יכול להביא את כל אמצעי הלחימה המשוכללים ביותר, למלא את הימ"חים, ולהצטייד בטכנולוגיות החדישות ביותר שזה עתה יצאו לשוק, אך אם לא יצליח לשמר את האנשים הטובים, לא יוכל לבצע את השינוי הנדרש בכוחות היבשה ולהחזיר לה את אמון מקבלי ההחלטות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו