מסעדת "אמש", שנפתחה במתחם לילינבלום המתחדש בתל אביב במקום מסעדת ננוצ'קה המיתולוגית, השיקה לפני ימים ספורים תפריט חדש, משודרג ומשופר. המסעדה, מבית קבוצת "נוקס" שאחראית למספר רב של מקומות מוכרים ברחבי תל אביב, בהם הקאנטה, בירגארדן, רובי ומנדלימוס, נפתחה בנובמבר האחרון וכבר אז הפכה לאחת המסקרנות בעיר.
למה מסקרנות? כי האמש מצליח להיות כמה מקומות במקום אחד. שילוב של חלל אורבני ובו יצירות אומנות, מסעדה שקטה עם חצר שקטה ורגועה ובר אפלולי עם רחבת ריקודים. לא לכל מקום הבלאגן הזה היה עובד. המבקרים מחפשים זהות מסוימת, לדעת מראש אם הם באים לבר או מסעדה, חוויה רועשת או שקטה, אך כאן זה עובד.
כיאה לכל מסעדה חדשה, על אחת כמה וכמה כזו שבאה במקומה של מסעדה מאוד מוכרת ומיתולוגית, גם ב"אמש" נתקלו, עם הפתיחה, בביקורות מעורבות. אמנם המקום היה מלא והצליח, והאוכל עצמו היה טעים, אך המקום היה צריך "להיסגר על עצמו" מבחינת כיוון וקונספט. אתמול, פחות או יותר תשעה חודשים מהפתיחה, הגענו לנסות את התפריט החדש והמשודרג, והמסקנה הראשונה, לפני הכל, היא שמי שצריך היה לעשות שיעורי בית - בהחלט עשה אותם.
האווירה במקום, תחילה, נהדרת ושקטה, המקום מתאים לארוחת ערב משפחתית אך גם לפגישות אינטימיות יותר. השירות במקום גם הוא מאוד מזמין, בניגוד לסטיגמת נותני השירות התל אביבים שצפה לאחרונה בכל ביקורת וביקורת.
על המטבח מנצחת השפית אורטל רוזנברג, יוצאת מסעדת שילה, והמטבח, לדברי המקום, מבוסס על חומרי הגלם הטריים של השווקים הסמוכים, הכרמל ולוינסקי- זה המידע שיצאנו איתו לדרך. תחילה הונחו על השולחן מגוון סוגי לחמים עם רוטב צזיקי וטחינה. בסיסי ככל שיהיה, זה היה טעים. היום זה כבר לא מובן מאליו. זמן קצר אחר כך הוגשו לשולחן שלוש מנות ראשונות: טרטר אינטיאס, בוריק שרימפס וסלט חסות וגבינת בושה. הסלט היה...סלט. טרי וטוב ומילא את תפקידו המינימלי בארוחה הארוכה. הטרטר היה נהדר והבוריק שרימפס, לצערי כחובב בוריק, היה מעט יבש.
התגברתי על הבאסה בדיוק עשר דקות אחר כך כשהחלו להגיע המנות העיקריות, והרבה מהן. הראשונה, והמוצלחת ביותר לטעמי, שקדי עגל בפולנטה, אספרגוס ופרמז'ן. מיד אחריה הגיעה גם מנת ריזוטו סלק עם דג ים שהייתה יוצאת מן הכלל, נתנה תחושה שהשקיעו בכל גרגר אורז בנפרד ובהחלט ריצתה גם את הצמחונים בשולחן. לבסוף, הגיעה גם מנת הפפרדלה חלמונים עם שפונדרה בבישול ארוך. הפסטה, בנפרד, הייתה נהדרת, בלי קשר לרוטב, שהיה נהדר גם הוא ועם בשר בדיוק במידה הנכונה.
אם לא הספיקה כל החוויה עד עכשיו, הגענו לקינוחים, החלק הטעים ביותר בארוחה. ארבעה כאלה הונחו על השולחן, אך מעל כולם בלטו הבראד פודינג, שמעליו כדור גלידה ורוטב קרמל, ובעיקר מנת המוס שקדים, שהייתה כל מה שצריך מקינוח מוצלח, וסגירה של ערב מוצלח במקום, שאם ישמור על הקו הנוכחי, ייתכן ויהפוך להיות מוקד עלייה לרגל, בדיוק כמו המסעדה הקודמת ששכנה באותו החלל.
צילום: לירן אוהלי
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו