נפרדים מ"שפגאט": הבר של הקהילה הגאה בתל אביב נסגר

אחרי אינספור ערבים רוויי אלכוהול, מסיבות שמילאו את רחוב נחלת בנימין ואנקדוטות שירשמו בקורות הקהילה הגאה בישראל כמו יצירת הלהיט "טרילילי טרללה" של אילן פלד ונועה קירל - "שפגאט", הבר הלהטב"קי המרכזי בעיר תל אביב, נסגר אחרי 13 שנות פעילות.

"השפגאט כשפגאט מסיים את דרכו לקראת סוף ספטמבר", אומר גיא עקיבא, אחד הבעלים ומסביר: "אנחנו תמיד אוהבים להביא את הבשורה ולהתחדש, אבל משהו בשילוב בין המציאות היום במדינה, שהיא באמת בלתי אפשרית, לבין הרחוב עצמו ששינה את פניו, הביא אותנו לסיים את הפרק הנוכחי של השפגאט ולהתחיל את הפרק הבא עם אותם היוצרים ועוד הפתעות".

במהלך חודש ספטמבר יחגגו במקום את 13 השנים של שפגאט. בין השאר יחזרו אליו דיג'יים שתקלטו בו בתחילת דרכם כמו עומר שגיא או שי הללי זיו, יערכו בו ערבי הקראת שירה של משוררים ומשוררות להטב"קים, יערך בו ערב של "סיפורים מהשפגאט", צוותים מהעבר יחזרו למשמרות, ויפציעו בו ליינים מהעבר כמו "זאתי".

הבר נפתח אי שם בנובמבר 2011 כמקום קטן והתרחב לאורך השנים בזמן שברים מובילים עם זיקה לקהילה כמו "אוויטה" נסגרו סביבו ואחרים שנפתחו לא החזיקו מעמד. היום מובילים אותו המייסדים רן לייבל ויעל גל יחד עם עדי יערה וגיא עקיבא.

לא רק אנחנו במקום אחר, גם הקהילה הגאה

בתקופת הקורונה סגרה עיריית תל אביב את החלק בו הוא נמצא ברחוב נחלת בנימין לכניסת רכבים החל משעות אחר הצהריים במטרה להמשיך את המדרחוב ולסייע לעסקים. מאז עבר הרחוב תמורה משמעותית, עוד ועוד מסעדות וברים נפתחו בו. הוא החל לפרוח מבחינה קולינרית והפך לאחד הרחובות ההומים ביותר בעיר בשעות הלילה. גם שפגאט המשיך להתמלא ערב ערב והציע דרינקים לצד מנות בר קלילות כמו פיצה וצ'יפס, למעט בערבים מיוחדים.

"היינו הראשונים בנחלת בנימין עוד הרבה לפני שהוא היה מדרחוב. אנחנו רוצים לחדש ולהביא משהו שמתאים יותר למה שקורה כאן גם מבחינה קולינרית", אומר עקיבא. "אנחנו חושבים שהכרחי כל הזמן לחשוב, מה הדבר הבא - ולחדש לקהל שלך".

איך הסגירה גורמת לכם להרגיש?

"ההחלטה לסגור את הפרק הזה בחיינו היא החלטה מורכבת שמתבשלת כבר הרבה מאוד זמן", אומר רן לייבל. "אנחנו לא בני 24 יותר, וכמו כל דבר בחיים, הקושי הוא לא ההחלטה, כי היא דווקא מגיעה ממקום שלם ומוקיר תודה על מה שהיה. העצבות נובעת בעיקר מההבנה שאנחנו מתבגרים ומשתנים. לא רק אנחנו במקום אחר, גם הקהילה הגאה, גם רחוב נחלת בנימין, וגם החברה הישראלית והמציאות שאנחנו חיים בה. הבחירה היא לא להישאר תקועים, אלא להמשיך הלאה. להאמין שהדבר הבא שמחכה לנו יהיה אפילו יותר מדהים ממה שהיה עד עכשיו".

איזה זכרונות אתם לוקחים איתכם?

לייבל: "אין לי רצון להתמקד בסיפור אחד או שניים, כי השפגאט מילא לי 13 שנים בחיים. אי אפשר לארגן בהיררכיה, בסדר כזה או אחר, את הקליפ טרילילי עם אילן פלד, מסיבות רחוב שפירקו את נחלת בנימין או סתם ערב רגוע שבו מצאתי את עצמי מברמן ומפתח שיחה עם בחור חרדי שהגיע אלינו בפעם הראשונה. בסוף מה שאני זוכר ורוצה לקחת, זה את האנשים שפגשתי, את המשפחות הנבחרות שיצרנו והחברים שאני לוקח לחיים. זה יותר חשוב מהכל".