היא נפוצה בעיקר בשיקגו ובמחוזות סביבה, היא שונה מכל סוגי הפיצה המוכרים האחרים ורבים מאוהדי המאכל האיטלקי המסורתי מתנגדים בחריפות להגדיר אותה כפיצה, אולי גם בצדק, אז הם מכנים אותה פשטידה, פשטידת פיצה או עוגת פיצה.
הכירו את ה"פיצה בסגנון שיקגו" שזכתה גם לשם "פיצה דיפ דיש". המאכל המדובר הוא פיצה עבה מאוד שכוללת תוספות רבות ובנויה בצורה הפוכה מהפיצות הרגילות שאנו מכירים.
כדי להכין את הפיצה הזאת, מורחים מחבת פלדה עמוקה בשמן ומניחים עליה את הבצק - השמן הופך אותו למעט קריספי בחלקו החיצוני. על הבצק שמים את הגבינה - בדרך כלל מדובר בגבינת מוצרלה, ועליה מניחים שכבות של תוספות טריות שונות כמו ירקות, פירות וכל דבר אחר שעולה על רוחכם. מעל התוספות הללו מוסיפים שכבת פטריות או בצל ומעל כל זה רוטב עגבניות שאינו מבושל כלל. עליו בדרך כלל מפזרים גם גבינת פרמזן מגוררת. את רוטב העגבניות שמים למעלה כדי שהגבינה לא תישרף במשך הזמן הארוך שבו הפיצה נאפית יחד עם התוספות.
אם המנה המושחתת הזו לא נשמעת מספקת מספיק, הרי שיש סגנון נוסף של המאכל במסגרתו מכסים את הרוטב מלמעלה בבצק נוסף כדי שהתערובת לא תגלוש במהלך האפייה אל מחוץ למחבת הפלדה. את הבצק הזה מחוררים במרכזו כדי שיהיה מקום מפלט לאדים של תוספות הפיצה לצאת החוצה מבלי לפגוע במרקם הקרסטי של הבצק מלמעלה.
ממאכל פועלים למטבחי השף
ההיסטוריה של הפיצה החריגה הזו, נעה אחורה בזמן עד לשנת 1943. באותה תקופה היה צורך להכין לפועלים הרבים שעבדו בעיר הקרה מאכל מזין. כזה שהחום שלו יכול להישמר למשך זמן רב. כך לפי העדויות, נוצרה הגרסה המיוחדת הזו של פיצה. היתרון המרכזי הנוסף של המאכל הוא בכך שהמנה עמוסה כל כך עד, שהיא יכולה להוות ארוחה מלאה לשמונה בני אדם ויותר.
בכל הנוגע להוגה המאכל, יש לציין שאין מספיק עדויות כדי לקבוע בוודאות מי הוא הממציא הדגול ובכל זאת, יש לכך שתי גרסאות בולטות. על פי אחת מהן, הממציא הוא כוכב הפוטבול, אייק סיוול, מייסדה של פיצרייה בשם "פיצה אונו", שהחלה לפעול אז בעיר. אגדה מקומית אחרת טוענת כי הוגה המאכל היה הפיציולו והשף רודי מלנאטי, שעד היום פועלת בעיר רשת הקרויה על שמו.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
"מדובר בפיצה מיוחדת. היא ידועה בבצק המיוחד שלה שנמצא בתחתית ומשמש בסיס לכל המרכבים", אמר לאחרונה ל"פוקס ניוז" מארק מלנאטי, צאצאו של רודי מלנאטי, שהרשת שבבעלותו מוכרת את המאכל כבר 53 שנים ברצף. מלנאטי, הוסיף ש"הפיצה הזו אהובה מאוד על תושבי העיר הרבים וגם על כל מי שמבקרים בה".
ההצלחה הנרחבת של המאכל גרמה לכך ששפים ברחבי שיקגו יצרו לאורך השנים כמה סגנונות חדשים שלו, כמו זה עם תוספת הבצק מלמעלה. מה שכן, לא לכולם היא עוברת חלק בגרון. אחד הדברים שמוציאים מדעתם אוהדי פיצות אדוקים למשל, הוא שיש צורך להשתמש בסכין ובמזלג כדי לאכול את המנה. לצד זאת חשוב להזכיר, שביסודה הפיצה האיטלקית התפתחה כמאכל עניים, שאפו בצק עם תוספות מעליו. מבחינה הזו, גם הדיפ פיצה עונה על התנאי המרכזי הזה וגם היא שימשה ביסודה מאכל מזין לפועלי העיר.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
ומה לגבי ישראל?
בארץ המאכל כמעט ואינו מוכר, ככל הנראה כי הוא כבר ומתאים יותר לאזורים קרים בעולם. בעבר הגישה את המנה המסעדה "שיקגו פיצה פאי פקטורי" שפעלה ברחוב הירקון בתל אביב, אבל היא נסגרה בשנת 2001 ומאז לא נראה שיש בארץ מוסד שמתמחה בסוג האוכל הייחודי הזה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו