מאז ניכסה התנועה הקיבוצית את חג השבועות ומיתגה אותו כ"חג התוצרת החקלאית", העולם נחלק לשניים: יש החושבים כי חג השבועות הוא "חג החלב ותנובת הארץ", ולכן אוכלים בו גבינות ושותים יין לבן, עדיף תוצרת הארץ. ולעומתם אחרים, שנשארו צמודים למדרשי חז"ל, משוכנעים כי מנהג אכילת הגבינה בחג השבועות נולד משום שביום זה קיבלנו את התורה.
זו נמשלה לדבש ולחלב, על הר סיני, אשר קיבל בתהילים את התואר "הר גבנונים", או בגלל הסיפור החז"לי (הנהדר כשלעצמו) שכאשר עם ישראל קיבלו את התורה, ובמסגרתה את חוקי הכשרות, הם הבינו שכל הבשר וכלי הבישול שלהם אינם עומדים בסטנדרטים החדשים ולכן נאלצו לאכול ממה שהיה זמין, כלומר חלב.
מבלי להכריע בוויכוח הזה (וברמה מסוימת נדמה שבסברת שני המחנות יש יסוד אמיתי ונכון), אני מבקש להוסיף ולהציע אפשרות שלישית, פרקטית יותר. לדידי, המנהג הזה, הגם שאינו מעוגן בשום כתוב, הוא תוצאה פרגמטית של מזג האוויר. כן, אנחנו נמצאים כבר בשיאו של האביב בואכה הקיץ, ולאכול ארוחות כבדות בחמסין, מה לעשות, זה לא כיף. תוסיפו לזה מנהג אחר של החג, עתיק לא פחות - להישאר ערים כל הלילה באמירת "תיקון ליל שבועות" (או בגרסה המודרנית - מרתון הרצאות בסגנון TEDx בניחוח אקטואליה ורוחניות עד עלות השחר), ולך תישאר ער ומפוקס אחרי ש"טחנת" אנטריקוט או שייטל והורדת כמה כוסות יין אדום.
מפה לשם התקבל בקרב תפוצות העם לאכול ארוחה קלה המבוססת על גבינות, לחם וחלב, עם קצת יין לבן מרענן (כי אי אפשר לסעודת חג בלי קצת יין) - וככה אפשר יהיה לצלוח את הלילה בשלום ובערנות. הגיוני, לא? אנחנו בעד.
אז לכבוד החג שזכה להכי הרבה שמות (גם לכם הייתה פעם "מחברת חגים"? - חג הקציר, חג השבועות, חג מתן תורה, חג הביכורים ועצרת - אף שבמקרא אין לו שם בכלל!), קיבצנו שלל יינות לבנים, בכל מיני סגנונות וטעמים, רובם צברים אבל גם כמה שהגיעו מעבר לים, שמתאימים בדיוק, אבל בדיוק, לחג הלבן הזה.
ברור שטעמנו
שרדונה wine 2023&, יקב בנימינה: הותקן מענבים שנבצרו בבציר לילי בגלבוע, והיין תסס במכלי נירוסטה, ללא מגע עץ, כדי לשמר את הארומות האופייניות (תפוח עץ ירוק, אפרסק לבן ואשכולית). הוא בעל גוון בהיר הנוטה לירוק, באף חמיצות מרעננת, פירותיות טובה ושמץ אגוזיות מסקרנת. יין הרמוני ומאוזן עם גוף בינוני וסיומת שמחה במיוחד. חג שמח! (70 שקלים)
רזרבה לבן 2023, פורטה 6 (פורטוגל): יין חצי יבש, שנוסף לפורטפוליו של היקב הפורטוגלי הנהדר הזה, על פי דרישת היבואן הישראלי. הוא מיוצר מהזנים המקומיים אלבריניו ולוריירו, והוא בעל גוון זהוב בהיר וניחוחות של פריחת הדרים ופירות טרופיים (קרמבולה). בפה הוא על הצד המתקתק, פירותי (ליצ'י). נהדר כאפריטיף, אבל גם לצד מנות אסיאתיות. (70 שקלים)
סוביניון בלאן 2023, יקב פסגות: סוביניון בלאן שנבצר בכרמי מטע (80%) והר ברכה (20%), והותסס בטמפרטורה נמוכה על שמר ייחודי היוצר יין ארומטי במיוחד. הוא אלגנטי, ארומטי ופירותי, בעל ארומות טרופיות "ניו-זילנדיות" מצד אחד (אגס, גויאבה), לצד ניחוחות הדריים (אשכולית) של אדמה גירית מצד אחר. הגוף שלו קל וחינני, והחומציות מאוזנת. יין נהדר. (74 שקלים)
גוורצטרמינר 2022, יקב קוניג (אלזס, צרפת): זן הגוורצטרמינר התאקלם בישראל היטב, אבל אין כמו המקור האלזסי. זהו יין זהוב ושמח, העשוי על הצד המתוק יותר (מוגדר כ"חצי מתוק"), בעל ניחוחות ארומטיים קלאסיים של פרחים, תבלינים ופירות טרופיים מתובלים. הגוף שלו עשיר והוא מלא טעם. מושלם כאפריטיף אך גם כקינוח. (87 שקלים)
ICAUNA 2023, לה שבליזייאן (שאבלי, צרפת): שבלי קלאסי ומינרלי מיקב בן 101 שנים, המורכב מ-100% ענבי שרדונה המביאים לידי ביטוי מיטבי את הטרואר הייחודי של האזור. הוא אלגנטי ומרענן, באף ארומות פרחים, אגס ותפוח, לצד רמזי וניל ואגוזיות. מפגין חמיצות פריכה יחד עם סיומת נעימה ועשירה. כמו שאנחנו אוהבים. (109 שקלים)
ל'אור בלאן 2022, דומיין סרור: ממסך לבן מיקב בוטיק שנמצא בדרום רמת הגולן, העשוי ענבי שנין בלאן (45%) מקומיים שתססו בנירוסטה, עם ויונייה (35%) ורוסאן (20%) שגדלו דווקא בצפון הרמה ותססו בחביות עץ. הוא בעל אף פירותי, נעים ומורכב (בניחוח מלוני), חמיצות פריכה על החך וסיומת מעט מרירה. וגם ה"לוק" שלו יוקרתי. (110 שקלים)
נוביליטי a215, 2022, פייב סטונס: יין יוקרתי ומרשים מכרמי עמק האלה, שחתום עליו היינן הוותיק ששון בן אהרון, שהותקן מ-95% ענבי שרדונה שתססו בחביות אלון והתיישנו בהן כשמונה חודשים, ועוד 5% סוביניון בלאן שהוספו לשיפור הרעננות. הוא עשיר וחמאתי, אך עדין ואלגנטי. טעמי העץ (וניל, אגוז) רק תומכים בטעמי הפרי. נהדר. (139 שקלים)
אלקוניה 2022, וינה ממוריאס (ספרד): יין מקסים מיקב משפחתי מופלא שנמצא ממערב לוולנסיה, ספרד, המיוצר מענבי מקבאו שגדלו בכרם אורגני ותיק, בהדליית גביע ובהשקיית השמיים. הוא התיישן על משקעיו כחצי שנה באמפורות חמר מסורתיות בנות 1,000 ליטר (Tinajas), והתוצאה - יין מודרני וייחודי, בעל אף עשבוני וירקרק לצד רמזי משמש וקוקוס. בלגימה הוא מינרלי, חד ומדויק, והסיומת מורכבת במיוחד. יקר אבל נפלא. (169 שקלים)
