שנת תשפ"ג, המפנה בקרוב מאוד את מקומה למחליפתה, תשפ"ד, תיזכר כשנה תזזיתית במיוחד בענף היין הישראלי. המון רחש־בחש, לא מעט משחקי כיסאות, פרישות ומינויים חדשים התרחשו בשנה האחרונה. הנה סיכום קצר ולא ממצה. בגזרת המנהלים - אסף בן־דוב, אקס מכבי חיפה, נכנס לתפקיד מנכ"ל יקב רמת הגולן; אלי גידור החל לנהל את יקב רקנאטי; ובנצי אלישע החליף את אראל ברקאי ביקבי ארזה והיוצר.
בין הפורשים נמצאים גיל שצברג, שפינה את משרת סמנכ"ל יקב רקנאטי (ולשעבר היינן הראשי בו), ומיכל אקרמן, אגרונומית ראשית ומנהלת יקב תבור שעברה לפוליטיקה (מקומית). בפוזיציות המקצועיות - היינן דוד בר־אילן עזב את יקב טוליפ, ובמקומו נכנסה דנה בני שהגיעה מיקב ננה הדרומי. אריאל ביר שודרג ממשרת עוזר יין ביקבי ירושלים לשמש יינן ראשי ביקב עמק האלה (יקב שהתנהל בשנים האחרונות ללא יינן קבוע). אוליביה פרתי, שאחרי 18 שנה עבר מיקב טפרברג המשפחתי הגדול אל היקב היותר גדול - ברקן וסגל - שם הוא החליף את עידו לוינסון כיינן ראשי, בעוד לטפרברג הגיע צבי סקייטס הוותיק (אקס יקבי כרמל, ירושלים וברקן). כאמור, רשימה חלקית.
לבקבק זאת אמנות
דגמנו שלuשה אנשי מפתח שהתחילו השנה בתפקיד חדש ונפגשנו עימם לשיחה על כוס יין.
אוליביה פרתי (48) הוא יינן ותיק ומוערך. הוא למד ייננות בבורדו ובמשך יותר מ־18 שנים עבד ביקב טפרברג, כתף אל כתף עם שיקי ראוכברגר. במהלך השנה החולפת הוא עבר לשמש יינן ראשי של יקבי ברקן וסגל.
אמנם ברקן יותר גדולים, אבל גם יקב טפרברג לא קטן. אז מה בעצם השתנה מבחינתך?
"גודל היקב משפיע, אבל לא באופן משמעותי, משום שבמקום לקלוט ביום 300 טונות אני קולט 500 טונות. במקום לבקבק 30,000 ליטר אני מבקבק 50,000 ליטר. ההבדל המהותי יותר מבחינתי הוא שברקן הם חלק מקבוצת טמפו הציבורית, ואילו טפרברג הוא יקב משפחתי. ביקב משפחתי ההחלטות מתקבלות די בזריזות, בצוות מצומצם ולפעמים אפילו על ידי אדם אחד. יש לזה יתרונות וחסרונות - מצד אחד דברים זזים מהר, אבל מצד שני לא הכל מגיע לידיעת כל עובדי היקב, ולא תמיד ההחלטות שמתקבלות הן ההחלטות הכי נכונות".
נוסף על כך, בטפרברג ניהלת בעיקר את הבציר והעבודה היתה ייננית נטו, ואילו כעת בברקן אתה נדרש גם לנהל אנשים.
פרתי: "גם ביקב טפרברג ניהלתי אנשים, אמנם צוות רזה יותר שכלל את אנשי הייצור והמעבדה. אני גם משמש בהתנדבות גזבר של ארגון הייננים ויו"ר מושב תלמי יפה שבו אני מתגורר, כך שמבחינת ניהול הגעתי עם כלים טובים.
"החידוש מבחינתי הוא לנהל ייננים דווקא, כי הידע שלך ושלהם הוא ברמה מקצועית גבוהה. כולנו בוגרי האוניברסיטאות הטובות בעולם בתחום, וצריך לדעת ללוות אותם נכון כדי לקבל את התוצאות הטובות ביותר".
בהודעה על המינוי שלך נכתב שעידו לוינסון, היינן הראשי הקודם, נשאר בקבוצה בתפקיד "המנהל המקצועי". מה זה אומר בעצם - הוא "יינן־על"? פרזנטור? מה חלוקת העבודה ביניכם?
"יש לי הערכה רבה לעידו, ואנחנו עדיין לומדים להכיר זה את זה ומנסים לייצר את היין הטוב ביותר שניתן לעשות. כפי שנאמר בהודעה שהיקב הוציא - עידו עוסק יותר בפיתוח עתידי. כמו כן, מכיוון שכמות הכרמים העומדים לרשותנו עצומה ואני עדיין חדש ולא מכיר את כל החלקות לעומק, הוא מלווה אותי בשלב הזה גם פה.
"כיינן הראשי של היקב יש לי יד חופשית מוחלטת מול מנהלי היקב. אני קובע את הסטנדרטים האיכותיים, תהליכים יינניים, איזה יין ילך לאיזו סדרה, וכיו"ב, ויחד עם מנהל המחלקה החקלאית עמוס דואק, גם הוא יינן בהכשרתו, אנחנו מתכננים את הטיפולים בכרמים כדי לקבל איכות מרבית מהענבים".
עם יד על הלב, היקב נחשב לאחד משני היקבים הגדולים בישראל, אבל לפחות מבחינת היינות הבסיסיים התחושה היא שיקבים אחרים עקפו אתכם בסיבוב. מה אתה מתכנן לעשות כדי לשנות זאת?
פרתי: "אני לא מסכים שהיין שלנו נחות בהשוואה ליינות אחרים. בטעימות פנימיות שעשיתי עם כניסתי לתפקיד היינות שלנו הגיעו למקומות גבוהים מול המתחרים, אבל זה עניין של סגנון, ומובן שאנחנו הייננים תמיד חותרים להעלות את הרמה של התוצרת שלנו. אני, למשל, מכוון ליין עגול, טעים ורך יותר, כדי שכל מי שיטעם יין של ברקן ימשיך וירצה כוס נוספת. בברקן יש לנו כיום את הציוד היינני המתקדם ביותר בישראל. לאחרונה, למשל, קיבלנו בור קבלת ענבים חדש שעוד לא היה בארץ - עם מרכז בקרה וצנרת פניאומטית, וזה יעשה שינוי וישפיע גם על קצב הקליטה אבל בעיקר על האיכות. יש לנו פרס (press - מתקן סחיטה) ליין לבן ופרס נפרד ליין אדום, שניהם פועלים באופן אוטומטי, מה שאמור לצמצם טעויות אנוש ולהביא לתוצאות יותר מדויקות".
אנחנו יודעים שתהליכי היקב הם ארוכים, ולפעמים חולפות שנים כדי לראות תוצאות. מתי נוכל לראות את טביעת האצבע הייננית שלך ביינות היקב?
פרתי: "חודש אחרי שהגעתי לפה חשבתי שהשינוי שלי יורגש בתוך חצי שנה. היום אני חושב שזה ייקח בערך שלוש שנים כדי שהיינות אכן יבטאו את האני מאמין שלי".
על יקב אקזוטי שמעתם?
אלי גידור (64) - שניהל מערכות וארגונים גדולים ומוכרים בתחום הקמעונאות והסחר, בין היתר כמנכ"ל הום סנטר, כמשנה למנכ"ל שופרסל, כמנכ"ל דור אלון ועוד - לבש מדים חדשים והצטרף במהלך השנה האחרונה ליקב רקנאטי כמנכ"לו.
לא קצת קטן לך לעבור ממגה־ארגונים ליקב שמעסיק רק כמה עשרות עובדים?
גידור: "ניהול זה ניהול, ולא משנה כמה עובדים אתה מנהל. אני רואה אתגר לא קטן בניהול יקב, שהוא מבחינתי תחום חדש, אף שאי אפשר לומר שעולם היין זר לי - תמיד הייתי שם, בצד השני כלקוח, ולכן יש לי היכרות רבת שנים עם האחים שקד (מבעלי היקב, ר"פ), ואני גם חובב יין לא קטן".
יקב רקנאטי נחשב מבחינת גודלו שחקן בינוני בענף, אבל כחדשן שהוביל את תחום היינות הים־תיכוניים. איך ממשיכים לחדש אחרי שמגלים פתאום שעוד ועוד יקבים מאמצים את גישת הייננות הים־תיכונית הזו?
"זה מחמיא מאוד לגלות שהחלוציות שלנו מידבקת, ושיקבים נוספים הולכים בכיוון הזה, כי זה פשוט מה שמתאים לאקלים שלנו בארץ - יינות יותר קלים שמתאימים גם קולינרית ללוות ארוחה. הביקוש לסגנון הזה של היינות לא מפסיק לעלות. אנחנו רואים הצלחה של היין שלנו גם בחו"ל במסעדות באירופה (גרמניה, הולנד, בלגיה) ובארה"ב, לאו דווקא בשוק הכשר. אנחנו נתפסים שם כיקב אקזוטי, שהיין שלו מלווה את הקולינריה, ולכן יותר קל לנו לייצא".
נכנסת לנהל את היקב בתקופה משמעותית מאוד עבורו - בסמוך למעבר היקב למשכנו החדש באזור התעשייה דלתון. זה לא זעזוע גדול מדי עבור הארגון - גם להחליף מנכ"ל וגם מיקום?
"בכלל לא. עברנו בבציר הקודם למתקן חדש, וכעת אנחנו מסיימים את תהליך המעבר - בטאץ' האחרון, הדקורטיבי. נטענו כרמים סביב היקב ואנחנו משלימים את הנדרש לקליטת מבקרים. חלק מהמעבר לתשתית החדשה הזו מאפשר לנו להתמקצע אף יותר ולייצר יין ברמה הגבוהה ביותר. מצד אחד הכנסנו מכלים של 5,000 ליטר כמו ביקבי בוטיק, ומצד שני מכלים של 40 אלף ליטר שמשמשים גם ביקבי ענק.
"היכולת שלנו לשלוט בחומר הגלם והקרבה שלנו כעת לכרמים תוך ניהול הדוק שלהם רק ממשיכות לשפר את איכות התוצרת שלנו, שלה אחראים קובי ארביב, היינן הראשי, ושחר מרמור, היינן שלצידו".
אנחנו יודעים ששנות הקורונה הביאו לגידול בכמויות צריכת היין בישראל, וגם ברמת הביקוש ליין איכותי יותר. היום, כשאנחנו אחרי המגיפה, מה נשאר מכל זה?
"אחד הדברים היותר משמעותיים ששמנו לב אליהם הוא שקהל צעיר נכנס יותר לעולם היין. זה התחיל בקורונה וזה נמשך ומתעצם. במפגשים של צעירים בני 20 פלוס - היום במקום שישיית בירות מביאים שני בקבוקי יין, ואילו מבחינת קהל מבוגר יותר אנשים מחפשים כיום איכות, רמה גבוהה יותר. וכן, זה בא לידי ביטוי גם בביקוש".
מיתוג חזק הוא שם המשחק
בעולם המפיצים שמנו לב שבשנה האחרונה חברת כספיריטס החיפאית, מפיצים ותיקים של אלכוהול, התחזקו מאוד בשיווק ובהפצה של יין ישראלי, ובפורטפוליו שלהם כבר חמישה יקבים ומותגי יין - צובה, בן דוד, אפוד, עמק יזרעאל ולאחרונה יקב יפו - והם עדיין לא אמרו את המילה האחרונה.
עידן עוז (44) מנהל את תחום היין בחברה בשנים האחרונות, ולדבריו "להיכנס לתחום היין ולהתבסס בו היתה החלטה מושכלת שהתקבלה אצלנו כבר לפני כארבע שנים, שרק השנה מתחילים לראות את הפירות שלה. הרציונל היה מתוך קריאת השוק והבנה שיש יותר ויותר עניין בציבור ביינות ישראליים איכותיים, כשהדיבור על האיכות החליף את הדיבור על המחיר. פעם חיפשו את מבצעי ה־4 ב־100 ו־3 ב־100, ואילו כיום מחפשים את היינות הטובים יותר, כי 'גם אם זה עולה יותר - זה טעים ומהנה יותר'".
יש לא מעט חברות הפצת יין בארץ. מה הערך המוסף שאתם מעניקים ליצרני היין כמפיצים של תוצרתם?
"הגישה שלנו מגיעה מתוך הניסיון הרב של החברה בעולם האלכוהול - מיתוג חזק, שמירה על ערכי מותג, נוכחות בדיגיטל, גם מול הקמעונאים וגם מול הצרכנים הסופיים. אנחנו מאמינים שליקב יש את היכולת המקצועית לייצר את היין באופן הכי טוב, ולנו יש אפשרות לתת לו את הגב השיווקי וההפצתי ולייצג אותו מעבר לשערי היקב.
"אנחנו בוחרים את היקבים שאיתם אנחנו עובדים לפי שני פרמטרים עיקריים, מעבר לאיכות כמובן: האחד - היכולת ליצור יחסי עבודה טובים, והשני שתהיה אמירה ייחודית ביין שלו. יקב בן דוד, למשל, הוא יקב של one man show בשם יואב טדגי, שהתחיל לפני כמעט 15 שנה עם אלפי בקבוקים בודדים, וכיום מגיע לכמעט 60 אלף בקבוקים, והוא לא מפסיק שם. את הענבים הוא קולט מכרמי בן זמרה והסביבה, ועושה יינות מאוד אישיים, ואפילו השמות של היינות ניתנים על שם בני המשפחה שלו. אנחנו מייצגים יקבים מכל האזורים בארץ וממשיכים להסתכל קדימה לעבר יהודה ושומרון והמדבר, בכוונה למצוא שם שיתופי פעולה".
ואיך באמת היתה השנה החולפת מבחינתכם?
"אנחנו מסכמים את תשפ"ג בסיפוק רב. אפשר לומר, בלי להיכנס למספרים, שהגידול בהיקפי הפעילות שלנו בענף היה של עשרות רבות של אחוזים, ואנחנו לא עוצרים שם וממשיכים לגדול.
מעבר לכך, מה שאנחנו מנסים להביא באופי העבודה שלנו הוא שלא הכל מספרים וכסף, אלא יש גם היבט מאוד אישי של אהבת יין שאנחנו מטפחים", הוא מסכם את הדברים. √
אוליביה פרתי, יינן ראשי של יקבי ברקן וסגל: "החידוש מבחינתי בכניסה לתפקיד החדש הוא לנהל ייננים דווקא, כי הידע שלך ושלהם הוא ברמה מקצועית גבוהה מאוד"
לקראת ראש השנה, ועל רקע יוקר המחיה המאמיר, נתנו דגש בטעימה שלנו על יינות במחיר השווה לכל נפש וכיס, אך לצידם הוספנו גם כמה יינות יקרים יותר שיעניקו חוויה יוקרתית למי שידו משגת. הנה ההמלצות שלנו ליינות חדשים על המדף, לקראת חגי תשרי.
המחיר מצחיק - אז שותים
שיראז פרסטיג' 2022, בנימינה: כנראה הפתעת הטעימה. יין נהדר, צעיר ואקספרסיבי, ניחוח שזיף טרי ומעט זפת (זה טוב!), גוף לא מורכב מדי אבל עסיסי ומלא שמחה - והכל במחיר מצחיק. קחו קרטון! (30 שקלים)
שיראז אסטייט 2022, יקבי ציון: בשל הבציר שחל בשנת השמיטה בחר היקב, שמקפיד על כשרות מהודרת, להרחיק עד להרי הטודרוס שבקפריסין ולבצור שם את הענבים, בפיקוח יינן היקב שהגיע לשם עם צוותו הישראלי. תהליך הייצור הושלם בישראל לא לפני שהיין נח בחביות כחצי שנה לפני ביקבוק. צבע סגול בוהק ומתפרץ, עם ארומת סיגליות, דובדבן חמוץ, פלפל לבן ועשבי תיבול. בפה הוא פירותי מאוד, מלא עזוז וששון.לא בכדי היין הזה זכה בשתי מדליות זהב בשלוש השנים האחרונות בתחרות הבסט ואליו, והוא נותן תמורה נדירה למחירו. אחלה סיפתח לשנה החדשה! (38 ש', ובמבצעי החג 3 בקבוקים ב־100 ש')
יונתן לבן 2022, רקנאטי: ממסך טרי ורענן מענבי קולומבר (זן שחוזר לאופנה לאחרונה) וסוביניון בלאן. גוון כמעט שקוף, אף חד של אננס ומלון, לצד פריחה לבנה ושמץ וניל. הכניסה שלו לפה רעננה, אבל בהמשך הוא מגלה טעמי אגס ואננס ושמנוניות קלה. יין אלגנטי ומהודק ובמחיר שווה לכל נפש. (40 ש')
גוורצטרמינר יבש 2021, יקב עמק האלה: הישראלים אימצו בחיבה כבר לפני עשור או יותר את היינות המתקתקים שמיוצרים מהזן הארומטי הזה שמאפיין את יינות גרמניה, אלזס ואוסטריה, אבל כאן הוא הותקן על הצד היבש, אחד הבודדים שנעשים בישראל. גוון זהוב עמוק, אף ארומטי מעודן, טעמים של ליצ'י ואשכולית והסיומת מרירה־מתוחכמת משהו. אהבנו. (55 ש')
קברנה פרימיום 2021, יקבי ירושלים: קברנה קלאסי שהתקין ליאור לקסר, היינן הראשי ומנכ"ל היקב, מענבים שנבצרו סביב עיר הבירה. פירותי מאוד באף (דובדבן, פלפל שחור), כשבפה הוא עסיסי ונעים ללגימה בטעמי דובדבן חמוץ. בלי להתפלסף הרבה - פשוט לשתות וליהנות. (65 ש')
לגאטו ברברה 2019, יקב היוצר: זן הברברה מאפיין את מורדות גבעות פיאמונטה שבצפון איטליה, וכאן הוא גדל לא רחוק מקיבוץ צרעה. אחרי התבגרות של כשנה בחביות יש לו גוון סגול שחור דהוי במקצת, והוא מפגין ארומת פירות אדומים (שזיף אדום בשל). בפה הוא פירותי אבל מיושב, בשרני, ובעיקר עשוי היטב. (69 ש')
עד מאה ועשרים
אינספייר גרנאש, קריניאן, מורוודר וסירה 2022, טפרברג: ממסך לא שגרתי של ענבים "ים־תיכוניים" - 40% גרנאש, 30% קריניאן, 20% מורבדר והשלמה של סירה. אחרי שהתבגר בחביות לא חדשות כשמונה חודשים בלבד, הוא מפגין גוון אדמדם בינוני בעוצמתו, אף עשבוני ופרחוני עם ארומה נעימה של פרי אדום משולבת בניחוח אדמתי־משהו. בפה הוא בעל מרקם רך וחלק עם חמיצות מאוזנת. למי שמחפש משהו קצת אחר. (75 ש')
רחל 2022, יקב בן דוד: יקב זעיר מקיבוץ שמיר שבגליל העליון שמופיע אצלנו בפעם הראשונה. הרוזה שטעמנו היה מקסים. בעל גוון חיוור, אף מבושם ופרחוני שמשלב ניחוח אפרסק צהוב ומשמש. בכניסה הוא רענן, אבל לפתע מתווספים לו מתקתקות פירותית וגוף מפתיע. יין כיפי שיתאים כאפריטיף לפתיחת אירועי השנה החדשה. (80 ש')
ויוניה 2022, יקב כישור: מהגליל המערבי, אזור יין מתפתח, לגמנו את הוויוניה של יקב כישור, ששכשך כחצי שנה בחביות ומדלג בין פירותיות לבנה וכתומה (אגס, אנונה ומלון) לאגוזיות שמנונית (מי אמר קוקוס?). הקו הזה נמשך גם לתוך הפה - עם אלגנטיות בכל לגימה. יהלום מאוד מנות פתיחה של ארוחת חג רשמית. (95 ש')
לבנה 2022, יקב פסגות: והנה יין חדש ממש. מבעבע מיוחד שנעשה בשיטת שמפיין (כלומר תסיסה שנייה בתוך הבקבוק), אבל במקום לחכות שלוש שנים הוא משווק כמעט מיידית. ככה זה הישראלים, אין להם סבלנות. האמת? יצא אחלה! גוון צהוב בהיר לא מסונן, ארומות תפוח ירוק, אגס, קליפת פומלה ושמרי לחם. יבש מאוד בטעמיו, חד ומרענן. אחלה לפתוח ככה שנה! (95 ש')
קברנה כרם יודאיקה 2019, יקב תבור: קברנה מהוקצע ורציני, שענביו נבצרו בכרם יחיד בגוש עציון (טרואר נפלא!) ברום 950 מ' מעל פני הים והתבגר בחביות כשנה ומחצה. באף שוקולד ופירות יער שחורים, קפה עשיר ושמץ איקליפטוס. בלגימה הוא אפלולי־משהו, רחב ומלטף ועם סיומת ארוכה. מרשים מאוד. (100 ש')
ורדלו אקספרימנט 2022, יקבי כרמל: אקספרימנט היא סדרת יינות פרמיום חדשה שמציג יפתח פרץ, היינן הראשי ביקב, שמציעה יינות חדשניים המיוצרים בכמויות קטנות, שבמסגרתה נוסו ונבחנו זנים חדשים, שיטות גידול ותהליכי ייצור יין חדשים. ענב הוורדלו, זן לבן, שזו לו ההופעה הראשונה בישראל, פופולרי באזור מדיירה שבפורטוגל. כאן הוא גדל בכרם מבוא ביתר, והמיץ שהופק ממנו עבר תסיסה בחביות עץ אלון צרפתי ועץ אלון אוסטרי. היין מציג אף חד, שונה ומרתק, מאופיין בארומות מינרליות, פרחים לבנים, רוזמרין וקמומיל. הגוף אלגנטי ומעודן, בעל חמיצות מאוזנת, פרי לבן עשיר (אפרסק צהוב ומשמש) ודבשיות עדינה. מופלא ממש. (120 ש')
624 אלטיטיוד 2019, יקב ברקן: קברנה מכרם יחידני ליד עלמה שבגליל העליון, שהתבגר כ־18 חודש בחביות אלון. בעל ארומות פירות שחורים (שזיפים ופטל), מלווים בעשבי תיבול ים־תיכוניים ובטעמי שזיפים שחורים, קפה וציפורן, שוקולד מריר, קצת עשן וסיומת מיוחדת ושונה. הגוף מלא, הטאנינים מאוזנים והסיומת ארוכה. מה צריך יותר? (120 ש')
השמיים הם הגבול
שיראז פמילי קולקשן 2020, יקב דלתון: סדרה חדשה שמחליפה את סדרת הרזרב הוותיקה, ובאה לשים דגש על המורשת המשפחתית של היקב הגלילי של משפחת הרוני. הענבים נבצרו בכרם ספסופה ובכרם אלקוש שבמרום הגליל, והיין התבגר 18 חודשים בחביות. אף מפתה ועשיר של גרגירי יער כחולים ופלפל שחור. בלגימה הוא מפגין פירותיות בשלה לצד אדמתיות טובה. יין קלאסי אלגנטי, עשיר ועמוק, עם טאנינים טובים שישתבח לאורך שנים. (125 ש')
מרסלן רזרב "אליה" 2019, יקב תניא: זה כמה שנים שהיינות של יורם כהן נעדרו מהטעימה שלנו, אבל היה שווה לחכות. המרסלן הזה, זן שנוצר בצרפת מהכלאה של גרנאש וקברנה סוביניון, גדל בכרמי בנימין, ניחן בגוון סגול כהה ומבריק. יש לו ארומת פירות סגולים, פטל, אסנה ואוכמניות, עור ותיבול איקליפטוסי עדין שבעדינים. גוף מלא ובשרני, כבול ופרי נוטף עסיס. חתיכת יין. (160 ש')
נביולו רזרב 2019, יקב הר אודם: הנציג הכי צפוני על המפה שלח לנו יין מיוחד ושמח במיוחד. ענבי הנביולו (המאפיינים את אזור צפון איטליה), שגדלו בצפון הגולן על אדמת בזלת עשירה, מפגינים פה איכויות שלא היו מביישות שום ברולו. עמוס פרי אדום ושחור, מאפייני אלון ואדמתיות תומכים, עושר קטיפתי בפה שמפתה אותך לעוד לגימה. ועוד אחת. ועוד קטנה. לשנה שמחה במיוחד! (170 ש')
ירדן סירה, כרם יונתן 2020, יקב רמת הגולן: במסגרת אירועי שנת ה־40 לחברה הושק יין הסירה הזה, שמגיע מכרם יונתן שבמרכז הרמה. צבע דיו עמוק ואטום, אף מפתה של אוכמניות, שזיף ומעט סיגליות, לצד פלפל לבן, אדמתיות, עשן ועשבי תיבול. גוף רך ומלטף, עשיר במידה, והטאנינים המהודקים יחזיקו אותו עוד כעשור של השתבחות. כמו שרמת הגולן יודעים לעשות. (219 ש')
אייס ויין 2021, יקב בת שלמה: ואיך אפשר בלי משהו מתוק לקינוח. יין קינוח ייחודי שהותקן מענבי סמיון שגדלו באזור זכרון יעקב, נבצרו ביד והועברו מייד להקפאה במינוס 17 מעלות. לאחר כמה ימים הענבים נסחטו בתהליך איטי שארך 24-12 שעות, כשרמת הסוכר בשלב הזה בתירוש עומדת על כ־34%! זהו ממתק בפני עצמו, בעל ניחוח של ריבת תפוזי קומקווט ומשמש מיובש, מתיקות מענגת בחלל הפה ואיזון חמצמץ נהדר. נגמר לנו מהר מדי. לשנה טובה ומתוקה! (120 ש', 375 מ"ל)
