אומרים על נאפולי: "כשמבקרים בה בוכים פעמיים - פעם כשמגיעים ופעם כשעוזבים". כשמגיעים בוכים כי היא פשוטה ואמיתית. גם הקושי וגם היופי של העולם נמצאים גלויים בה - בין סמטאות קסומות וכיכרות בצבעי אדמה לבין לכלוך ברחובות סואנים ואוהלי חסרי הבית. כשעוזבים בוכים כי היא חודרת פנימה. כך גם כשאוכלים בנאפולי, טועמים את נאפולי - ואי אפשר להישאר אדישים לה. דרך הבטן אפשר להכיר את נאפולי. חברת סאן דור מקבוצת אל על חידשה לאחרונה את קו הטיסות הישירות לכאן. הטיסה פועלת שלוש פעמים בשבוע ואורכת שלוש ורבע שעות בלבד.
רבות וגדולות דובר על הקולינריה בעיר שהיא בירת חבל קמפניה. 44 מסעדות מישלן יש בחבל הזה שבדרום איטליה. אבל לצד מסעדות השף האלגנטיות, שווה להתעכב גם על אוכל הרחוב שהיא מציעה. ברובע ספאקאנאפולי הציורי במרכז ההיסטורי אפשר למצוא הרבה ביסים מטוגנים טעימים במיוחד. למשל, ״קופו״ - קונוס נייר עמוס דגים וירקות מטוגנים טריים, ״פיצה פריטה״ - הפיצה העתיקה אותה זורקים לשמן רותח כשהיא מקופלת וסגורה, "פאלה די ריסו" שהם כדורי ריזוטו מטוגנים. עוד מאכל שאסור לפספס כאן הוא "פריטטינה" - מנת פסטה מטוגנת שנולדה משימוש בשאריות. למאכל יש מעטפת פריכה מתפצחת מבחוץ ובפנים היא קרמית, עמוסת רוטב וגבינות.
בין שפע הקונדיטוריות המסורתיות Pintauro הוא המפורסם ביותר במאפה המקומי "ספוליאטלה" עשוי דפי בצק דקיקים במילוי ריקוטה. אפשר להנות במקום גם מעוגת "בבה" טבולה ברום. צפו בעיר השוכנת על מפרץ כחול בין הר הגעש וזוב לבין האזור הוולקני "Campi Flegrei", גם מלמעלה כשתגיעו לתצפית Via Petrarca.
View this post on Instagram
בארוחת הצהריים בחרנו לשבת מול הגלים וטירת דל'אובו במסעדת Antonio & Antonio ברחוב Via Partenope. זוהי מסעדה היא בת כמה עשורים ברחוב בו יש תחלופה גבוהה של עסקי מזון. אכלנו שם אוכל מסורתי: סלט קפרזה עם עגבניות, בזיליקום ומוצרלה באפלו מקומית, פיצות נפוליטניות מסורתיות, פסטות ודגים טריים מהים. לצידם, שתינו כוס יין לבן של יקב "אורנטה" המקומי מענבי Greco Bianco המהווים את הבסיס ליין הלבן היבש Greco di Tufo על שמו של אזור היין בקמפניה שם גדלים הכרמים, והתפלאנו לגלות שיושבים במקום מקומיים וסועדים להנאתם דווקא פיצה עם צ'יפס.
איך מכינים לימונצ'לו?
מנאפולי נמתחות דרכים ירוקות פתלתלות על הרים שלמרגלותיהם מתנפץ הים הטירני. באחת מהן שוכנת סורנטו (Sorrento), בה התפתח במשך אלפי שנים סגנון חקלאות הררי ייחודי. הוא כולל גידול פירות הדר וכתוצאה מכך ייצור משקאות בהם מתגאה איטליה דוגמת לימונצ’לו. תחת צל עצי לימון, במפעל הלימונצ'לו Giardini Di Cataldo, עומדת רוסלה אספוסיטו. "העצים האלה בני 150 שנה וקטלדו היה סבי", היא מספרת וריחם הרענן של אדמה ועלי הפרי החמצמץ ממלאים את הנחיריים. המקום הוא עסק בוטיק משפחתי בר קיימא. "איך אנחנו מכינים את הלימונצ'לו? פשוט קוטפים את הלימונים מהעץ, שוטפים אותם במים ומקלפים בעדינות רק את החלק הצהוב של הקליפה, ככה, אחד אחד". מסבירה אספוסיטו. מהחלקים האחרים של הלימון מייצרת המשפחה גרניטות קרות או קונפיטורות כדי לא לזרוק דבר.
לב סורנטו היא העיר העתיקה המקסימה והקטנה שלה, בה אפשר לצעוד בסמטאות צרות ונעימות. רבות מהחנויות הקטנות והססגוניות בו מדברות גם הן בשפת הטעם ומרכולתן כוללת את התוצרת החקלאית המקומית - ליקרים מיוחדים, תבלינים מעשבים נפוצים באזור, פסטות יבשות, סוכריות לימונצ'לו, ריבות, רטבי עגבניות, זיתים גבינות ונקניקים טריים.
לא רחוק משם בנמל, שוכנת מסעדתו של השף אנטוניו אספוסיטו הנקראת על שמו. אספוסיטו הוא שף פיציולו שגדל בסורנטו. ״הלימונים שלנו, אגוזי המלך, גבינת פרובולונה דל מונקו, העגבניות וכמובן, הים העשיר וניחוחותיו, הם ההשראה שלי למנות", הוא מסביר. למנות ראשונות אכלנו אצלו סלט קפרזה עם מוצרלה באפלו מקומית ומלנזנה עם שכבות חצילים, גבינה ורוטב עגבניות. השף הסביר שבכל אזור בקמפניה גדלות עגבניות שונות, לכן גם טעם המנות משתנה ממיקום למיקום, ממסעדה למסעדה. אכלנו מידיו גם פיצות עם זוקיני או רוטב לימון ובעיני רוחנו היו מטעים זהובים והמקשות של קמפניה.
שעה על ספינה באוויר המלוח לוקח להגיע מסורנטו לאי הגעשי איסקיה, המפורסם במעיינות טבעיים. בתקופה הרומית הוא כונה "ארץ היינות" ולא בכדי. מיוצרים בו יינות לבנים מוצלחים במיוחד. הידוע מכולם מיוצר מענבי ביאנקוללה (Biancolella) ופורסטרה (Forestera), מגפנים שנשתלו במורדות הר אפומאו (Epomeo).
הכרם בטירה והפיצה הטובה בקמפניה
מומלץ לבקר בטירת ארגונסה שנבנתה בימי הביניים על צוק בים בה חיו בעבר נזירות. הן הפיקו יין מכרמי ענבי ביאנקוללה שגידלו ואכלו מגינת ירק אורגנית שטיפחו. הגינה והכרמים קיימים ואפשר להנות מהם במסעדה La cucina Del Monastero בטירה. מסעדה נוספת מומלצת באי היא "ג׳יארדינו עדן" שבנויה על המים. מוגשות בה מנות קלאסיות טעימות: ברוסקטה עם עגבניות שרי, לינגוויני זוקיני ופרחי זוקיני, ומגוון מנות מהים שסביב. לצידן שתינו יין המיוצר במדרון מול החוף הסמוך למסעדה.
מאיסיקיה אפשר לשוט בחזרה אל עיר הנמל הרומית באייה שהוקמה במאה הראשונה לפני הספירה ו"נעלמה" בעקבות התפרצות געשית למשך 1,700 שנים. שרידיה הוכרזו פארק ארכיאולוגי תת-ימי שניתן להגיע אליו בשיט. בעיירה הסמוכה בקולי נמצאת על מצוק מסעדת כוכב המישלן של השף השף אנג'לו קארננטה ״קרקול״. קארננטה יוצר מנות מחומרי גלם מקומיים עונתיים. אחת מהן הייתה ריזוטו ירוק ועשבוני עם קריתמון ימי ועשב ים הגדלים סמוך. עליו הניח נגיעות קרם לימון טרי. אכלנו את הרוח מן הים, את השטחים הפתוחים בהם גדלים עשבי הפרא וקשה היה לעזוב, אלא אם בשביל הפיצה הטובה בקמפניה.
היא נמצאת בטיילת של העיירה פצואולי, שמה La Dea Bendata ואומרים שהיא נחשבת היום לטובה באזור. פורטונה, סבתו של הפיציולו, סירו קוצ׳יה, פתחה בין שתי מלחמות עולם מאחורי התחנה המרכזית בפיאצה גריבלדי בנאפולי פיצרייה קטנה שנקראת על שמה והגישה פיצה פריטה לעניי העיר. סירו למד מסבתא ופתח בשנת 2013 את המקום. הוא מגיש פיצות מופלאות ומאכלים מסורתיים. אכלנו, בין היתר, פיצה מרינרה, פיצה עתיקה שעליה רוטב עגבניות, שום ואורגנו בלבד. קוצ׳יה הביא את הפיצה הפשוטה הזאת למחוזות חלומיים. אבל איזו פיצה הכי טובה בנאפולי - ניתן לכם להחליט בעצמכם. אחרי הכל, אפשר להיות שם עכשיו בתוך שלוש שעות בלבד עם טיסה של סאן דור.
הכתבת הייתה אורחת של משרד התיירות האיטלקי, סאן דור וחבל קמפנייה
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו