לא חייבים תואר שלישי במדעי הכדורגל בשביל לדעת שמאז ומעולם היתה סימביוזה ברורה בין ספורט לאוכל. ליתר דיוק, בין שידורי ענף ספורט כלשהו לבין האוהדים שיושבים ביציע או מול המסך ונהנים מאוכל טעים, בזמן שהאלילים שלהם מזיעים וחורכים את הדשא.
בארצות הברית, העסק הולך יד ביד כמו קפיטליזם וחמדנות. צפייה בקבוצת הספורט שלך היא רק תירוץ להכתים את החולצה בטיפות של חרדל וללכלך את הידיים בחטיף שומני. לא תמצאו אוהד בייסבול בלי נקניקייה וכוס בירה ביד, או אוהדי כדורסל שאינם בולסים קערת נאצ'וס ענקית במה שהפך למסורת חיונית בארץ של הדוד סם.
מוטב מאוחר מאף פעם
כמו כל דבר שווה מהניכר, גם לארץ הקודש הדבר זלג קצת באיחור, אבל הגיע לבסוף - ובגדול. אם פעם ספורט וכדורגל נקשרו בעיקר בפיצוח גרעינים וביריקה וירטואוזית של הקליפות לכל עבר, הרי כיום צפייה משותפת, במיוחד בבית, היא רק תירוץ לעיין בתפריט המשלוחים וללעוס בזמן שמסי או ניימאר יורדים לעוד גליץ' על הדשא.
"בערבי משדרים מיוחדים, כמו משחקי כדורגל חשובים, אנחנו אכן רואים עלייה בהזמנות אוכל דרך אפליקציית וולט", מגלה בן פילדמן, מנהל מחלקת פיתוח עסקי מסעדות בוולט ישראל.
"אנשים צופים במשחק בדרך כלל יחד עם משפחה וחברים, ואנחנו רואים את זה גם בהזמנות - עם הרבה קומבינציות וארוחות משפחתיות, והמנות הפופולריות הן פיצה והמבורגר. אנחנו מזהים מראש את התאריכים האלה ועובדים מראש עם המסעדות כדי להציע מבצעים משתלמים וספיישלים לערבי משחק. מכיוון שהיום אפשר להזמין בוולט גם מסופרים ומחנויות אלכוהול, הלקוחות הישראלים, שאוהבים מאוד בירה ופיצוחים, נוטים להזמין גם מהקטגוריות האלה בערבים של משחקים".
מפצחים את החרדה
מלבד מענה לתחושות הרעב, יש אלמנט רגשי חרדתי באכילת מזון בזמן צפייה בקבוצה שלך משחקת. הדבר, אגב, לא שונה מצפייה בסרט בקולנוע, שם הפופקורן עונה בדיוק על צורך הפיצוח והנשנוש, בדומה לאותם גרעינים שחורים מפורסמים.
"העניין הגדול של לאכול בזמן צפייה בענף ספורט הוא קודם כל לרכך את התחושה של ההדחה והמתח שהאוהד הרגיל מצוי בה בזמן שהוא רואה את הקבוצה שלו", מבהירה מיכל אנסקי.
"קודם כל מדובר בטקס של אכילה רגשית. ככזה, נדרשים בו מאכלים שיכולים ללוות את הקצב של המשחק ואת ההתרחשות המהירה, ולכן הבחירה הכי נכונה היא קודם כל גרעינים, בגלל הפיצוח והיריקה. זה הדבר הכי נוירוטי בעולם, או לכסוס ציפורניים.
"האוהד מחפש לפמפם את הרגש, להרגיש את הרעש של הקראנץ' ושל הפיצוח, את הקצב שזה נותן, את המליחות העזה. זה תמיד או מאוד מלוח או מאוד קריספי. זה מייצר אכילה שהיא קלאסית מול צפייה במשחק ספורט.
"מצד שני", מסייגת אנסקי, "יש פה ז'אנר אחר, של נחמה. יש אוהדים שמעדיפים אוכל שאפשר לאכול אותו עם הכף והוא מאוד מנחם. פירה, מרק, מקרוני עם גבינה, גלידות. זה יוצר תחושה של רוגע ושלווה".
רותם ישראל: פופקורן, ענבים וגלידה
"כשאני צופה בספורט, מגש סושי הוא תמיד אופציה טובה. מבחינתי, זה עונה על הצורך של ראשונה ועיקרית. זה הנשנוש האולטימטיבי. בימים שאני מרשה לעצמי לחטוא, וזה קורה לעיתים רחוקות, פיצה היא תמיד פתרון מעולה, אבל זה משהו שקורה לעיתים נדירות.
"אני ובעלי גם מאוד אוהבים אוכל תאילנדי וזה תמיד בא לנו טוב. אנחנו מזמינים הרבה ממסעדת 'נאם'. אנחנו גם חובבי אוכל איטלקי, אבל מאחר שהוא משמין וכבד - מטעמי קלוריות אני לא מרשה לעצמי להזמין יותר מדי ממנו.
"פופקורן בא תמיד טוב כשצופים בספורט, ענבים גם הם משהו שעונה על הצורך, וזה בא במקום לאכול את הגרעינים הלא בריאים. התחושה היא אותה תחושה. אני לא אוהבת מתוק בכלל, אבל אם אצטרך לבחור, כנראה שזה יהיה גלידה; אבל גם זה פעם באף פעם".
ליהיא גרינר: "אגרול? כן. קרעפלך? לא"
"אצלנו הבחירה המועדפת תמיד תהיה סושי. זה טעים ופרש והכל. בדרך כלל מזמינה מ'קנסאי', שזה סושי כשר. יש להם שני סניפים בארץ. תמיד אזמין סלטים ואגרולים למנה ראשונה ואז מגש ענק של סושי. ההרגשה היא שזה גם יותר בריא משאר הדברים. אני משלבת גם קוקטיילים או משקה סאקי טוב, וזו חגיגה.
"אם לא סושי, אז אזמין ארוחה משפחתית ב'מקסיקנה', שזה הכי טוב בעולם ונהדר לצפייה בספורט. טורטייה עם גואקמולי, בוריטו או טאקו שבונים, ולקינוח צ'ורוס. זה מושלם. כשאני צופה בספורט ורוצה להתפנק, גם גלידה של 'האני לולו' היא בחירה נהדרת".
יש דברים שאף פעם לא תזמיני בגלל אמונות טפלות?
"אין לי אמונות טפלות שקושרות בין אוכל להפסד הקבוצה שלי, אבל בחיים לא אזמין אוכל אשכנזי הביתה. קרעפלך ובורשט פחות הולכים טוב עם כדורגל".
מיכל אנסקי: "נחמת השמנת"
"אני קצת מתחכמת בעניין הזה, כי אין לי דבר מסוים שאני מזמינה תמיד. בדרך כלל אני אוהבת להזמין מוולט דברים שאני לא מכירה. מסתכלת מה חדש בתפריטים, ולפי זה מזמינה. החשקים שלי כל הזמן משתנים. בדרך כלל אני מזמינה אוכל מאוד משוגע, ופשוט מאלתרת כל פעם לפי החשק.
"אין לי קבוצה מסוימת שאני אוהדת או אמונות טפלות, אבל מובן שבזמן צפייה בספורט הבחירה המועדפת שלי תהיה פופקורן - לא משקיות מוכנות, אבל כזה שנעשה לו שדרוג. אפשר לתבל אותו בצורה אחרת ולהמס עליו מלח אטלנטי. אחד הדברים הכי טעימים זה לשלב שם חמאה, אבל חמאה אמיתית כמובן, מחלב. זה תענוג גדול.
"חוץ מפופקורן, מה שתמיד הולך מעולה בזמן הכדורגל זה כמובן הסנדוויץ' של אמא שלי, שרי, עם הרינג. הקריספיות של הבגט היא חיבור אמיתי לנפש. מקבלים את הנחמה של השמנת, וזה אפילו הרבה יותר טוב מסושי. ברור שעם סנדוויץ' כזה חייבים גם איזו בירה טובה ליד. מתכון מנצח לצפייה בכדורגל".
קווין רובין: "לנשנש עד אין־קץ"
"אני מתחיל בפיצוחים, אוכל את הגרעינים הלבנים עם הקליפה, זה משהו חדש שהתחלתי וזה תענוג. במשחקי ספורט מובן שאני מזמין מגש ענקי של סושי. מגש של כל האופציות. ככה אני רואה את הספורטאים על המגרש ומרגיש שאני יכול לרוץ יחד איתם. בסושי יש לך את כל האופציות במגש אחד, ואפשר לנשנש עד אין־קץ.
מתחיל בפיצוחים. קווין רובין
"לקינוח אקח משהו מ'גולדה', איזו גלידה קיצונית. אבל זה ביום שחיתות יוצא דופן.
"בשתייה אני נהנה מסודה. בריא ונטול קלוריות".
אמונות טפלות שקשורות באוכל ובספורט?
"אין לי אמונות טפלות שקשורות לקבוצה שלי ולאוכל, אבל במונדיאל הקודם אכלתי בעיקר פופקורן, ממש כמו בסרט, רק שראיתי משחקים".
עידו גור: חטאים קטנים
"אני אוהב להזמין סושי, כי זה בערך הדבר הדיאטטי היחיד שאפשר למצוא בוולט. לצערי, זאת גם ההזמנה הכי יקרה. לעיתים אני חוטא בהמבורגר וצ'יפס מ'מיטבר'. שתייה אני לא מזמין, כי אני מקפיד לשתות רק מים".
וקינוחים?
"מ'נייט קוקי', אבל רק במקרים נואשים".
עידו גור
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו