"ארץ נהדרת" סופרסטאר: זה מה שקורה כשכוכב מחליף את קיציס

במין הומור שכזה שרק המציאות מסוגלת לעצב, את הרגע המצחיק ביותר במהדורת החדשות הסאטירית של "ארץ נהדרת" אמש (רביעי) סיפקה כמה שעות קודם לכן מגישת החדשות של המהדורה העניינית. אתמול בשעות אחר הצהריים צייצה יונית לוי טיזר קטן מתוך הפרק בתוכנית שישודר כמה שעות לאחר מכן, שבו מוצג "המנחה החליפי" עידו רוזנבלום כממלא מקומו החד-פעמי (בשלב זה) של איל קיציס, מנחה המהדורה בשגרה שנדבק בנגיף הקורונה. "הקלות שבה נותנים לכל אחד להגיש היום", כתבה מגישת החדשות הוותיקה, בבדיחה שכמובן מתייחסת לעובדה שמדובר בבעלה, עידו רוזנבלום.

לא הרבה לאחר מכן ראתה טלי מורנו, בעצמה אשת תקשורת ומגישה ותיקה, את הציוץ של יונית, שיתפה אותו בעצמה והעלתה. "הוצאת לי את המילים מהפה", כתבה מורנו בריטוויט שלה, וכמובן התכוונה לעובדה שהמנחה בשגרה איל קיציס הוא בעלה לחיים. המציאות, וזה לא ממש חדש, היא תסריטאית קומית לא רעה בכלל.

"עקב מחלת אחד השחקנים, את תפקיד איל קיציס יגלם... אני", פתח רוזנבלום את מהדורת החדשות של "ארץ", ואיכשהו הרגע הזה זרק את כותב שורות אלה אל ינואר 2008. אז פתח את מהדורת "אולפן שישי" מנחה חדש וזכיר למדי בשם יאיר לפיד, היום ראש הממשלה החליפי, במילים "אני יאיר לפיד... ויש לי עניבה". השורה הזו נחקקה בזיכרון הקולקטיבי, בעיקר משום שהיא הבהירה את הקו החדש שנקט בו פאנל החדשות של שישי בערב. לא עוד מגיש איש תקשורת אפרורי שתפקידו לנתב את השיחה, למקד אותה ולכוון את תנועת המדברים. במקום זאת קיבלנו את לפיד, איש תקשורת ותיק ואהוד באותו שלב, אבל כזה שניחן בכריזמה של כוכב ומהווה סיפור בעצמו.

וזה למעשה היה ההבדל הבולט ביותר אתמול בין סגנון ההגשה של רוזנבלום, מנחה טלוויזיוני עסוק, אך גם כזה המקושר להומור ולבידור, ובין זה המוכר של איל קיציס, שמוביל את הפאנל המטורלל של "ארץ נהדרת" זה 18 שנים. בשלב מסוים, נרצה או לא, מידת הסמכותיות של קיציס כבר הפכה זהה לזו של מנחה חדשות אותנטי (וזה כבר פותח שער לדיון על בידור וחדשות והאופן שבו שני המושגים הללו התקרבו זה לזה בעשורים האחרונים). ורוזנבלום, תחליף כיפי ומובן, לא לגמרי נסך בנו תחושה של מגיש חדשות רציני.

זה בסדר. מדובר בתפקיד חד-פעמי כרגע ואין לצפות מאף אחד, מוכשר ככל שיהיה, להשתחל בקלות אל נעליו הגדולות של מי שמקוטלג אצלנו בתפקיד כלשהו כבר כמעט שני עשורים ונושא את הסמכות שלו. אבל אולי במקרה של רוזנבלום זה קצת יותר מורכב, כי הזיהוי שלו עם תוכן מהסוג האנטרטיינרי, כמו למשל התוכנית "הזמר במסכה" שהוא מנחה, לא בדיוק מאפשר לנו להאמין לו כמגיש של מהדורת חדשות שמאבדת שליטה.

ובכל זאת, זה היה פתרון חביב ושונה, שגם אנשי "ארץ" לא פספסו את האירוניה שבו, והעדיפו להתייחס אליו לאורך כל התוכנית. פה מרואיין קורא לרוזנבלום "יונית"; שם חבר פאנל עוצר לרגע את שיש לו להגיד ושואל "רגע, מי אתה? לא אתה שואל אותי שאלות בדרך כלל". עידו רוזנבלום הוא דמות אהובה בטלוויזיה הישראלית. אדם שבא טוב לרוב צופיו, יש להניח, ועל כן זה הגיוני שפה ושם הוא היה משוחק משהו, וכמנחה הוא לא בדיוק נושא תכונות של סטרייט-מאן, שתפקידו להרים להנחתה של חבריו לתוכנית.

זה הגיוני במיוחד נוכח העובדה שגם אם מדובר בבן של העיתונאי המוערך אדם ברוך, רוזנבלום לא מזוהה בכלל עם אקטואליה או סוג כזה של הומור. כמנחה הוא לא חלבי (לא שקיציס בהכרח כזה, הוא פשוט מיומן בתפקיד ומסתמך פחות על חיקוי והקצנה כמנגנון קומי), ויש לו יותר מדי צבע ואופי מכדי להיבלע ולאפשר לדמויות האחרות לפרוח לצידו. וזו אפילו לא ביקורת. בכל מקום אחר זו נחשבת מחמאה.