יום האישה הבינלאומי שיחול מחרתיים (שישי) הוא סיבה למסיבה לכל חובבי התרבות באשר הם, שכעת יש להם "תירוץ" לבחור לבלות מול תוצר תרבותי משובח שנוצר על ידי נשים, או שבמרכזו עומדות נשים.
לרגל היום החגיגי, סידרנו לכם רשימה (חלקית, שכן הכמות והאיכות הגבוהה בלתי נגמרות) של כמה סרטים, סדרות טלוויזיה ואמניות שאתן – ובמיוחד אתם – חייבים לבלות איתם את המאורע, וכמובן אף מעבר לו.
"ברבי"
על פני השטח, הסרט הגדול ביותר של שנת 2023, שמועמד ללא פחות מ-8 פרסי אוסקר, עוסק בבובת הפלסטיק המצליחה, כשבפועל הוא מהווה אלגוריה על הדרך שבה גברים משתלטים על נשים בשלל תחומים.
באמצעות עבודת כתיבה ובימוי פנומנלית של גרטה גרוויג (שיצרה ב-2019 עיבוד מדהים ל"נשים קטנות", סרט נשי חזק נוסף), וגם של כל שאר המרכיבים שבו, זהו סרט שמתעלה מעל הפרמיס היבשושי שלו לכדי יצירה חכמה וסוחפת, שמעבר לכך שהיא מצליחה להצחיק מאוד – היא גם נוגעת בכל הכפתורים הנכונים, אלו שבלב ואלה שבראשנו.
מדונה
מלכת הפופ הבלתי מעורערת, הזמרת המצליחה ביותר בהיסטוריה, נמצאת בחיינו כבר יותר מ-40 שנה – ולמרות שכוכבה דעך בשנים האחרונות, אי אפשר להתעלם ממנה, ובטח שלא לשכוח מהדרך הארוכה ומלאת המהמורות שהיא עברה כדי להגיע למעמדה האייקוני.
כשלרשותה אינספור להיטים, רבים מהם הפכו לקלאסיקות שמושמעות עד היום, ובזכות התוויית הדרך שהיא העבירה לכל כך הרבה נשים ברחבי העולם – גם מחוץ לעולם התרבות – אין ספק שלמדונה מגיע מקום של כבוד בגן העדן.
"שקרים קטנים גדולים"
סדרת הלהיט המשובחת של HBO, אשר מבוססת על ספרה של ליאן מוריארטי, עוקבת אחר שלוש אימהות שמתגוררות בקליפורניה, שמסתבכות בחקירת רצח מסתורית. כל אחת מהדמויות הרבות המופיעות בסדרה עוברת מסע של ממש, בין אם מדובר, בין היתר, בדמות שמצליחה לצאת ממעגל האלימות המשפחתית או אמא צעירה בעלת עבר אפל. בעזרת המון כוח נשי, הן – לצד דמויות נוספות – חוברות בניסיון להרים את עצמן מהתהום שאליה כמעט נפלו.
"מצור"
הבמאי האיטלקי ג'ילברטו טופאנו (שפעל רבות בישראל), הקדים מאוד את זמנו כאשר הסרט הזה, שהיה מועמד לפרס דקל הזהב בפסטיבל קאן, עלה לאקרנים בארץ בשנת 1969. הוא עוסק באישה שכולה שמנסה להתגבר על מות בעלה, שנהרג במלחמת ששת הימים. בעוד כל קרוביה מצפים ממנה להיות "האלמנה הנצחית", היא מחליט ללכת לכיוון ההפוך – ויוצאת לדרך משלה, למורת רוחם של סובביה.
תפקידה של גילה אלמגור האלמותית כתמר הוא אחד מהשיאים הגדולים ביותר בקריירה ארוכת השנים שלה, שמוכיח איזה כישרון אדיר היה בה כבר כשהייתה צעירה.
ביונסה
אחת הזמרות המצליחות ביותר בעולם, דיווה שאין שנייה לה, החלה את דרכה בגיל צעיר מאוד, כשכל מעריץ יודע שהיא הייתה חדורת מטרה כבר אז. נראה שזה הצליח לה: לאחר ההצלחה הגדולה שזכתה לה כחברה בלהקת הבנות דסטני'ז צ'יילד (מהמצליחות בהיסטוריה), היא יצאה לקריירת סולו, שבמסגרתה הפכה לדמות אייקונית פורצת דרך, במיוחד עבור בנות הקהילה האפרו-אמריקנית.
אם בתחילת הדרך היא הסתמנה כ"עוד" זמרת אר'נ'בי-פופ מוצלחת מאוד, ברגע שהיא חשפה את האמת שלה ב-2013 עם האלבום שנושא את שמה, היא כבר עלתה לליגה של הגדולות – ומאז, היא כבר מיצבה את עצמה בליגה משלה.
"בנות הזהב"
שלוש נשים מבוגרות חולקות בית במיאמי עם אמן של אחת מהן, ומדברות על החיים עצמם, מערכות יחסים, בעיות חברתיות ומה לא. אולי זה נשמע לכם כמו מה שיכול להיות סדרה דרמה נוקבת, אך זהו אחד הסיטקומים המצליחים ביותר באמצע שנות ה-80 עד תחילת שנות ה-90.
כל אחת מכוכבות הסדרה, בהן בטי ווייט, זכתה בלפחות פרס אמי אחד על תפקידה בקומדיה הקורעת מצחוק הזו, שמרגישה כמו איך שהעצמה נשית צריכה באמת להיות; מאוחדת, חזקה ועם המון צחוק.
"שתיקת הכבשים"
כבר בזמן אמת, המותחן הפסיכולוגי של ג'ונתן דמי הוגדר כאחד הסרטים הטובים בכל הזמנים – אמירה שכל מי שצפה בו יכול להעיד עליה כנכונה, גם כיום, יותר מ-30 שנים לאחר שעלה לאקרנים.
נכון שדמותו של הקניבל חניבעל לקטר גונבת את ההצגה (הודות להופעתו הלא תיאמן של אנתוני הופקינס), אך ליבו של הסרט עוקב אחר טירונית ה-FBI קלריס, שנשלחת לתחקר את הרוצח הסדרתי במתקן הפסיכיאטרי שבו הוא כלוא, כדי שזה יוכל לסייע לה לתפוס רוצח סדרתי אחר שהורג נשים צעירות.
בעולם מלא בגבריות רעילה, דווקא קלריס (בגילומה של ג'ודי פוסטר), שלא סיימה אפילו את הכשרתה, היא זו שנבחרת להוביל את המצוד אחר הרוצח, ועושה זאת בגבורה ובחשיבה שיוצאת מהקופסה, בסרט זוכה 5 פרסי אוסקר שהפך לקלאסיקה.
ספייס גירלז
אי אפשר לדבר על כוח נשי מבלי להזכיר את להקת הבנות המצליחה, שבמהלך שנות ה-90 חרכה את העולם עם רצף בלתי נתפס של להיטי ענק – ועם טונות של כריזמה ומוזיקליות מדבקת. כל אחת מהבנות עשתה לביתה גם מחוץ ללהקה, אבל בואו נודה על האמת – לנצח נזכור אותן ואת תנועות הריקוד, השירה והכיף שהן השרו על כולנו, עם המון טקסטים ואמירות על חשיבות הגירל פאואר.
"סיפורה של שפחה"
לאורך חמש העונות ששודרו עד כה מהסדרה הדיסטופית ספקולטיבית הזו (השישית והאחרונה צפויה לעלות בשנה הבאה), המבוססת על ספרה רב המכר של מרגרט אטווד, עברו הדמויות שבה דרך ארוכה ולא קלה בכלל. הן החלו את הדרך כשפחות שנתונות לחסדי השולטים בהן, ומאז כל אחת מהן יצאה למסלול משלה – מי מהן שהצליחה ומי שלא.
הסדרה זכתה להצלחה גדולה כבר מתחילתה, ואף זכתה במספר פרסי אמי (כולל לסדרת הדרמה הטובה ביותר ולשחקנית הראשית שלו, אליזבת' מוס), אבל מה שחשוב מכך – היא הפכה לתופעה שפשוט אי אפשר להתעלם ממנה. התוכנית עלתה כמה חודשים לפני שמהפכת #MeToo פרצה, מה שתרם מאוד להצלחתה, שכן נשים רבות ברחבי העולם יצאו במחאה נגד ההתנהלות הגברית מול הנשים, בכך שהן שחזרו את החליפות האדומות שכל כך מזוהות עם הסדרה, והוכיחו את החשיבות שיש לטלוויזיה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו