15 שנה לאחר ביקורו האחרון בישראל, הבלט הלאומי הספרדי חוזר עם תוכנית שחוגגת את הגיוון הסגנוני והתרבותי של מחולות ספרד, וגם סוגרת חוב היסטורי עם מחווה לאמן הפלמנקו האגדי מריו מאיה.
בחודש הבא תגיע הלהקה לסבב הופעות בתל אביב עם המופע "Invocación" – מילה שמשמעותה קריאה/עידוד לפעולה, ובהקשר לתוכנית שתוצג ניתן להבינה כהזמנה להתבוננות בגיוון הסגנוני של מחולות ספרד, המהווים ביטוי לעושר התרבותי שלה. "הייתי מגדיר את הלהקה כבלט ייחודי בסגנון ובזהות שלו", אומר רובן אולמו, המנהל האמנותי של הבלט הלאומי הספרדי.
התוכנית שתוצג בארץ היא הראשונה שעיצב אולמו עם כניסתו לתפקיד, והועלתה בבכורה בשנת 2020. חלקה הראשון יכלול שלוש יצירות קצרות יחסית, ששתיים מהן נוצרו על ידי אולמו עצמו: "Invocación Bolera", שמציגה את סגנון האסכולה בולרה שהתפתח בספרד לקראת סוף המאה ה-17 והגיע לשיאו במאה ה-18, וממזג אלמנטים מריקודים עממיים ספרדיים ומריקודי החצר האיטלקיים והצרפתיים שהשפעתם נכחה בשלבים הראשונים של התפתחות הבלט כאמנות במה. סגנון זה נרקד עם נעליים רכות, מלווה בנגינת קסטנייטות, ומאופיין בליטוש של קווי הגוף והצגת סיבובים וקפיצות וירטואוזיות; "Jauleña" הוא סולו קצר השואב את השראתו מגרנדה כפסיפס תרבותי של 3 הדתות - נצרות, יהדות ואסלאם - ובנוי כתנועה זורמת בין שלושה מקורות סגנוניים (אסכולה בולרה, מחול ספרדי מסוגנן המכונה "estilizado", ופלמנקו) המובאים דרך פרשנות כוריאוגרפית עכשווית.
את היצירה השלישית, "Eterna Iberia", יצר אנטוניו נחארו (המנהל האמנותי של הלהקה בשנים 2011-2019) כמבט אישי על המחול הספרדי המסוגנן בעקבות המוזיקה של מנואל מורנו-בונדייה מ-1963, שאותה תרגם לתמונות בימתיות מרהיבות, שמקושטות באטריבוטים ספרדיים ייחודיים: הקסטנייטות, הגלימה הספרדית והכובע שמקורו בקורדובה.
חלקו השני של המופע, "De Lo Flamenco", הוא מחווה לרקדן ולכוריאוגרף הפלמנקו האגדי, מריו מאיה, אמן עטור פרסים שמילא תפקיד מרכזי בעיצוב הפלמנקו אחרי השלטון הדיקטטורי של פרנקו, ומת בשנת 2008. סגנון הריקוד הייחודי שפיתח שזר את הפלמנקו הצועני-שורשי, שאת יסודותיו קיבל אצל הרקדנית הדגולה פילאר לופז, עם אלמנטים ממחול מודרני, שאליהם נחשף כאשר נסע להשתלם בניו יורק בשנות ה-60 אצל יוצרים כמו מרתה גרהאם, אלווין איילי ואלווין ניקולאיס.
הבלט הלאומי הספרדי - INVOCACIÓN | יולי 2023
להקת הבלט הלאומי הספרדי הוקמה ב-1978 כחלק מתהליך מורכב של שיקום המדינה לאחר 36 שנות דיקטטורה, שבמהלכן גויסו התרבות והאמנויות על ידי משטר פרנקו כדי להציג דימויים כוזבים של ספרד, שהשטיחו את הרב-תרבותיות המובנית במדינה באמצעות מחיקת המאפיינים המקומיים של חבליה השונים. במקביל הם השרישו סטריאוטיפיים של "ספרדיוּת" שכוונו למשיכת תיירים.
בעשור הראשון לקיום הלהקה, כוריאוגרפים רבים – לרבות אנטוניו גאדס, המנהל האמנותי הראשון – יצרו מופעים שהוגדרו "בלט פלמנקו" בשל השילוב בין מגוון המחולות הספרדיים לדיסציפלינות מאירופה ומארה"ב, כמו בלט קלאסי, ניאו-קלאסי ומחול מודרני. בדרך זו הם הניעו את המעבר הקריטי של הפלמנקו מריקוד לאומני המזוהה עם תעמולת הדיקטטורה, לריקוד לאומי שמשקף את ערכי ספרד כדמוקרטיה מתחדשת.
למרות הרפרטואר העשיר שיצר מריו מאיה – שכלל גם עבודות מחול תיאטרוניות עם טקסט מדובר שהציף ביקורת חברתית בהקשר לחיי הצוענים – עבודותיו מעולם לא הועלו במסגרת הבלט הלאומי הספרדי. לכן המחווה של הלהקה עבורו, כפי שמסביר רובן אולמו, היא בבחינת "חוב תלוי ועומד לאחד הכוריאוגרפים החשובים ביותר שהיו לנו בפלמנקו העכשווי". במסגרת העבודה יוצגו קטעי סולו ולהקה על טהרת הפלמנקו, מלווים בשירה ונגינה חיה, שנותנים ביטוי לצורות השיר המגוונות של סגנון זה, ולאופני הפרשנות התנועתית שלו שמשתנים על פני הזמן, ואצל כל מבצע. חלק מהריקודים נוצרו על ידי מאיה עצמו, ואחרים – בהשראת עבודותיו ושפתו התנועתית הייחודית.
"כשניהל את להקת המחול של אנדלוסיה", מספר אולמו, "הוא יצר תוכנית ששינתה את האסתטיקה של הפלמנקו – היו לו סגנון ודרך לרקוד פלמנקו שהותאמו לרקדני בלט". לא במקרה, כל הכוריאוגרפים שנבחרו ליצור את הריקודים לתוכנית עבדו עם מריו מאיה באופן הדוק: מנואל בטנזוס ורפאלה קרסקו היו רקדנים בכירים ועוזרי כוריאוגרף ששימשו כמנהלי חזרות שלו; איזבל ביון היתה סולנית בלהקתו; והרקדן הוותיק והמוערך מנולו מארין, שותף אמנותי של מאיה, הוביל את עיצוב הביצוע המחודש לאחת מיצירותיו שתוצג בתוכנית.
כשהבלט הלאומי הספרדי הוקם, תפקידו נתפס כיצירה של ארכיון חי המכיל את הרפרטואר הקנוני לצד יצירות חדשות, בין היתר על רקע עיוות ההיסטוריה וביסוס נרטיבים בדויים של ההווה בתקופת הדיקטטורה. אנטוניו גאדס היטיב לבטא תפיסה זו כשהצהיר, כי על הלהקה לשמש מוסד ולא מופע. כיום, ניכר כי הבלט הלאומי הספרדי ממשיך לשמר מטרה זו, אך גם מתאים אותה לרוח התקופה, עמדה שמהדהדת בבירור בדבריו של רובן אולמו על מה שמניע את "Invocación": "רצון טהור לרקוד לקהל, שיוכל ליהנות מכל אחת מהדיסציפלינות שיש לנו בריקוד הספרדי שלנו".
הבלט הלאומי הספרדי יופיע במשכן לאמנויות הבמה בתל אביב ב-15-12 ביולי.
