"המלחמה גרמה לי להבין שאין דבר שאני רוצה יותר מלהיות שחקנית"

"החייל הנעלם", סרטו של דני רוזנברג, צולם הרבה לפני ש־7 באוקטובר הפך את חיינו, אבל הוא עולה לאקרנים בתזמון מצמרר, ומספר על חייל קרבי שעורק מעזה, ומפקדיו בטוחים כי נחטף.

המסע הטרגי־קומי, בהשתתפות עידו טאקו, מיקה רייס, אפרת בן צור, תיקי דיין ושמוליק כהן (שכבר הספיק לקטוף פרסים, ובהם פרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל הסרטים בחיפה ופרס אופיר לצילום הטוב ביותר), מקבל בימים אלה משמעות חדשה.

גם עבור מיקה רייס, המשחקת בתפקיד הנשי הראשי, שזה תפקידה הראשון, המציאות והקולנוע מתערבבים. רייס שירתה כמדריכת שריון ואימנה את חיילי המילואים בירי מטנקים. היא בת לאב שהיה איש קבע בדרגה בכירה, ובני משפחתה שלכולם יש רקע של שירות מפואר ביחידת השריון.

חמשת בני דודיה גויסו לשירות בתוך עזה, ואחד מהם נפצע והוטס לטיפול באיכילוב. כשהיא ואביה צעדו במסדרונות בית החולים, ממש כמו בצילומי הסרט, אביה אמר: "זהו, הסרט שלך נקבר ביחד עם המלחמה".

"הלכנו במסדרונות שבהם צילמנו את הסרט, ואני זוכרת שאחרי שהוא אמר לי את זה הסתכלתי עליו ושאלתי: מה זאת אומרת?", מספרת רייס. "הוא אמר לי: המדינה כל כך כואבת, מי יראה את זה כשיש כל כך הרבה חטופים? באותו הרגע כל הרגשות התערבבו, והבנתי שיש סיכוי שהסרט לא ייצא.

"אבל לפני כמה חודשים הסרט הוקרן ביום הקולנוע הישראלי, בהקרנה חד־פעמית. הלכתי עם כמה חברים שעושים מילואים, ופחדתי שהם יראו וזה יטרגר אותם. אבל הם יצאו ואמרו לי: 'אנחנו לא חושבים שמישהו בשנה האחרונה הצליח להבין אותנו ולהסביר את התחושה שלנו כמו הסרט'.

"אנחנו מתהלכים בעולם הזה, בתל אביב הסואנת, בתחושה שכולם עברו הלאה וממשיכים את החיים ואנחנו עדיין בעזה או בלבנון. באותו הרגע התקשרתי לדני ואמרתי לו שחייבים להוציא את הסרט".

"נשמע לי הזוי"

"הרבה אנשים לא יודעים, אבל הסרט בכלל צולם לפני שנתיים וחצי. כשקראתי את התסריט של הסרט, הוא נשמע לי מאוד הזוי. סיפור ממש לא הגיוני על חייל בעזה שכולם חושבים שהוא חטוף, אבל הוא בעצם ברח לישראל. תוך כדי הצילומים, דברים שקרו שם נראו לי כמו פנטזיה שאין סיכוי שתקרה.

"ב־7 באוקטובר אבא שלי העיר אותי עוד לפני האזעקות בתל אביב. הוא אמר לי שזה לא מקרה רגיל ושאקח את הדברים שלי ואלך לחברה, כי אני גרה בבניין ישן בתל אביב בלי מקלט. לקחתי את כל הדברים שלי ויצאתי החוצה, ושמעתי בחוץ שאנשים אומרים שיש שמועות על חייל חטוף.

"באותו הרגע שלחתי הודעה לדני ולעידו, שהיו בחו"ל, שאני הולכת ברחובות שבהם צילמנו את הסרט ויש אזעקות, ואנשים מדברים על זה שיש חייל חטוף. לא היה להם מושג על מה אני מדברת - וזה עוד היה בקטנה לעומת מה שקרה מאז, אלפי החיילים והאזרחים שנחטפו.

"כששירתי בשיזפון הייתי מדריכת טנקים, ולימדתי חיילים איך לירות מטנק. ב־7 באוקטובר, כאמור, חמישה בני דודים שלי גויסו למילואים, ועד לאחרונה הם שירתו בעזה. אני הייתי בכוננות למילואים ובכל פעם חיזלשו אותנו - אבל אני עדיין כל הזמן בכוננות, כי יש כמות אדירה של לוחמים שצריך לעזור להם לרענן את החומר ולהזכיר להם איך ללחום בטנק".

"רוצה לספר סיפור"

זה התפקיד הראשון שלך בקולנוע, טבילת אש מעניינת.

"התפקיד הזה לא הושג בדרך הרגילה. הייתי במכינה למשחק של ניסן נתיב עם מסלול פתוח ללימודים של שלוש שנים, וראתה אותי חברה של חברה שלומדת בסם שפיגל, והציעה לי להשתתף בסרט סטודנטים קצר שלה. דני ראה את הסרט וביקש ממנה לזמן אותי לאודישן, ואחרי תהליך ארוך של כמה חודשים - זה קרה.

"אני מקווה שהאנשים הטובים והנכונים יראו את הסרט. המלחמה, שבה איבדתי הרבה קרובים, וגם הסרט, גרמו לי להבין שאין דבר אחר בעולם שאני רוצה לעשות יותר מלהיות שחקנית ולספר סיפור".