השינויים בתבחיני הקולנוע ששר התרבות מיקי זוהר צפוי להעביר, ובהם השינוי הדרמטי שלפיו הקרנות יקבלו ניקוד בהתאם לצפייה בסרט ולנהירת הקהל לאולמות - תוך הענקת משמעות עודפת לפופולריות של הסרט, ולא לאיכות או לאמנות - מטרידים את תעשיית הקולנוע המקומית בשבועות האחרונים. למרות פגישות של השר עם נציגי הקולנוע, נדמה כי הוא משוכנע במהלך שלו, והיוצרים, מנגד, בטוחים כי מדובר באסון.
הבמאי יוסף סידר, מגדולי הבמאים בארץ (שהיה מועמד פעמיים לאוסקר על "בופור" ו"הערת שוליים" וזכה בחמישה פרסי אופיר, פרס התסריט הטוב ביותר בפסטיבל קאן ופרס דוב הכסף בפסטיבל ברלין), כבר חתום על כמה הצלחות איכותיות ומסחריות גם יחד, וספק אם התיקון הזה יפגע ביצירתו העתידית. אבל גם הוא מוטרד ומודאג. בראיון ל"ישראל היום" הוא משתף בחששותיו.
"צריך להגיד שדיונים על השיטה הכי טובה לבחור את הסרט שראוי לתמיכה ציבורית הם דיונים טובים, כי אין שיטה מושלמת, וטוב שמדי פעם יחדשו את הקריטריונים ויבדקו אם הם עובדים או לא. אני בעד כל דיון, גם כזה של מיקי זוהר - ואני בוחר לנטרל את הצד הפוליטי למרות שברור שהוא קיים. אני מעדיף להתעסק בענייניות שבדבר. צריך להבין מה התוצאה של מה שהוא מציע, כי אם הרפורמה הזאת עוברת - המשמעות בעיניי היא קטסטרופה".
מדוע קטסטרופה?
"נניח שבמחזור אישור הסרטים של הקרן, פעמיים בשנה, מאשרים ארבעה סרטים להפקה מתוך מאות שמוגשים. שניים מתוך ארבעה הם קונצנזוס, שכולם מסכימים שיפנו לקהל הרחב, שיש להם ערך אמנותי, ושאפשר לסמוך על האנשים שהגישו אותם. על המקום השלישי יתחרו עשרות סרטים שיש עליהם ויכוח, וכשבוחנים לפי הקריטריון אם יש סיכוי טוב שזה יצליח בקהל - יש הטיה מסוימת לסרטים יותר קומוניקטיביים, וגם זה מבחינתי לא בהכרח דבר רע.
"אבל הבעיה מגיעה בסרט הרביעי. כאן כבר אין קונצנזוס, ויש תסריט אחד שרק חלק מהאנשים הבינו שהוא פשוט גאוני, מיוחד, לא דומה לשום דבר. הדרך היחידה לדעת אם סרט יהיה מסחרי זה כנראה כי הוא דומה למשהו אחר. לכן סרט ייחודי, שלא דומה לכלום, באופן קטגורי הופך להיות מסוכן. ואם זה יוצר חדש או יוצר שהסרט האחרון שלו היה כישלון - אז בכלל אין סיכוי שיעבור.
"סרטים שלדעתי היו נופלים בקטגוריה הזאת הם 'אור' של קרן ידעיה או 'דניאל אויערבאך' של דוד וולך. השאלה פה היא מה באמת האינטרס הציבורי. לפי מה שמיקי זוהר מציע, סרט כזה לא יקרה לעולם. עד היום בכל שנה לפחות סרט אחד כזה נעשה. גם אם הוא לא הצליח בקולנוע, יש לו תרומה אדירה. קחי למשל את 'אוונטי פופולו', סרט שהיום, כמעט 40 שנה אחרי, אין תלמיד שלא צפה בו, ומי ידע שזה מה שיהיה איתו".
מעניין גם אם "הערת שוליים", הסרט שלך שעוסק בשני חוקרי תלמוד באוניברסיטה העברית והיה מועמד לאוסקר, היה עובר את המשוכה הזאת.
"נכון. אפשר להגיד על עוד הרבה סרטים. כולנו מבינים שחשוב שהקרנות ייתנו ייצוג לכל מיני קבוצות באוכלוסייה. גם סיפור שלכאורה נוגע בקבוצה קטנה ואזוטרית - יש לו סיכוי מדהים להצליח, ולהפך - סרטים שנראים כמו הבטחה בטוחה, נוסחתיים, שעונים לכאורה על כל הדברים, יכולים לגמרי להיכשל - בדיוק מהסיבה הזאת".
פוליטיקאים רבים מתייחסים לקולנוע הישראלי כ"מעוז השמאל" ומבקרים סרטים על בסיס פוליטי. גם מיקי זוהר במפגש עם התקשורת הודה שהיה שמח לראות יותר סרטים פטריוטיים.
"מיקי זוהר מתוחכם. מירי רגב, ברפורמות שניסתה לעשות, היה ברור באופן שקוף שהיא פונה לבייס פוליטי, בצורה פופוליסטית - מתוך מחשבה שיש מי שחושב שהתעשייה שמאלנית וצריך לעודד יוצרים פטריוטיים. בעיניי צריך לעשות הפרדה מוחלטת בין העובדה שהשר הממונה שייך למפלגה מסוימת, לבין המנגנון שצריך לדאוג שהתעשייה תהיה בריאה. אצל מירי זה לפחות היה שקוף. מיקי זוהר לכאורה מדבר על כוחות השוק. ביטול הלקטורה וכוח הקרנות מקביל לביטול כוח בית המשפט העליון, ניתן להמונים להחליט. הוא מניח שדברים מסחריים יותר - אולי יש בהם משהו יותר פטריוטי שייתן לאנשים הרגשה טובה. אבל זה מוסווה. מן הסתם הוא יודע שבכל פעם שהוא מתעמת עם תעשיית הקולנוע, הוא מרוויח נקודות פוליטיות.
"אם נפעל לפי מה שהוא מציע, הקולנוע הישראלי יאבד את הייחוד שלו ונמצא את עצמנו עם סרטים בינוניים שחלקם מצליחים וחלקם לא, בלי סרטים פורצי דרך. גם השר הכי פטריוטי לא רוצה שתעשיית הקולנוע המקומית שלו תיחשב לבנאלית ושלא מחדשת כלום. ביבי נורא גאה בזה שישראל היא מעצמה של חדשנות. לכן הקריטריון הזה לא יכול להיות הקריטריון המכריע".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו