ספרי הוצאת רסלינג אף פעם לא נחשדו בקלילות או הואשמו בהיותם ספרות זולה. אך על אף היותה הוצאה אליטיסטית המתמחה בתיאוריה ביקורתית, חותמה של ההוצאה על המחשבה הישראלית בלתי ניתן להכחשה. בימים אלה מציינים מייסדי ההוצאה, עידן צבעוני ויצחק בנימיני, 20 שנות פעילות, כשבאמתחתם יותר מאלף ספרי עיון שראו אור.
שניהם הכירו בקפטריה של בניין גילמן באוניברסיטת תל אביב בשנות ה־90, כשלמדו לתואר שני בספרות ובפסיכולוגיה. את עבודות הדוקטורט שכל אחד מהם כתב בהמשך הם עדיין לא הגו, אך הדחף לפרסום הגות ביקורתית הוביל אותם לייסד את כתב העת "רסלינג" בשנת 1995. לאחר שש שנים ושמונה גיליונות הם עברו לשלב הבא - הקמת הוצאה לאור, שתתמקד בתרגום ספרי ההגות הצרפתית שהבעירה את המנועים האינטלקטואליים שלהם אך לא זכו לתרגום עברי: ז'אק דרידה, מישל פוקו, רולאן בארת, שמות שהיום שגורים בקרב קוראי עברית.
את הספר הראשון שפרסמו בהוצאה, "על הסופר־אגו ורוחות־רפאים אחרות" של סלבוי ז'יז'ק, הם בכלל לא התכוונו לפרסם כספר, אלא כחלק מכתב העת. אך כשתמליל ההרצאה שנשא הפילוסוף הסלובני בישראל נותר בלי תקציב לפרסום, הם החליטו להוציאו כספר. כך נוסדה רסלינג.
"מאותו רגע הבנו שיש לנו משהו חשוב ביד, שאנחנו יושבים על קורפוס של פילוסופיה קונטיננטלית שמעניין אותנו", נזכר עידן צבעוני. "מה שהוביל אותנו זה הרצון לפענח את הסוד של הפסיכואנליטקאי הצרפתי ז'אק לאקאן, זה מה שז'יז'ק דיבר עליו בספרו וזה מה שדחף אותנו אז".
מחמאות במספרה
ההתמקדות של רסלינג בהגות צרפתית פוסט־סטרוקטורליסטית, מה שמכונה "פוסט־מודרנית", היתה מעשה חדשני לתקופה, אף שהיה מדובר בהגות שצמחה 30-40 שנה לפני שתורגמה לעברית. "ההוצאות האוניברסיטאיות תרגמו תרגומים ספורדיים להגות הזו. הן לא היו מגיעות לאינטנסיביות כזו של תרגום גם ב־50 שנה. מבחינתן, הפילוסופיה נגמרת לפני כמאתיים שנה, עם קאנט והגל, אחרי זה קצת קירקגור וסארטר. זהו", קובע צבעוני. "במובן הזה המפעל שלנו מהפכני, אבל לכל מהפכה יש גם שעון חול שאוזל. אנחנו היום בשלב פוסט־מהפכני".
צבעוני מודה כי "לטקסט של דרידה שפרסמנו לפני 20 שנה היתה השפעה אחרת מאשר היום. הדברים הללו נספגים בתוך התרבות, השיח כל הזמן רץ קדימה. אלו היו קלאסיקות עולמיות. לא המצאנו אותן, אבל אפשרנו להן להיתפס כאן כתרגומים קלאסיים. צמצמנו את האיחור האופנתי של תרגומם". אל הטקסטים הקאנוניים והחתרניים בו בזמן שפרסמו בתחילת הדרך הם התייחסו בחרדת קודש, "בתרגום הראשון של לאקאן קראנו אותו בעל פה לאור עששית, מאלף ועד תו. הרגשנו שאנחנו מוציאים דברי אלוקים חיים".
עד היכן מגיעה ההשפעה של רסלינג? איפה הופתעת לפגוש את ההשפעה?
"זה מצחיק, לפני כמה ימים סיפרה לי המתרגמת של פרויקט הפסאז'ים של ולטר בנימין שהיא ישבה אצל הספרית שלה. תוך כדי תספורת וסמול טוק, הספרית אמרה לה 'שמעתי שפרויקט הפסאז'ים אזל', ושאלה מתי תהיה הדפסה נוספת. אז או שזו ספרית מיוחדת, או שיש ספרים שקוראים את ולטר בנימין בלילות. זה מרגש".
"השיח גם מפורר"
בשנים האחרונות חלחלה ההשפעה הרסלינגית לבמה מרכזית נוספת - הפרשנות החברתית של העיתונאי אבישי בן חיים, שהושפע מכמה מההוגים שתורגמו לאורך השנים בהוצאה. העורך והמייסד יצחק בנימיני מודה כי לא אהב את הפרשנות שבן חיים רקח. הוא כתב סדרת פוסטים זועמים נגדו, ובצעד מחאתי החליט לשלוח לביתו עשרה ספרים נבחרים שפורסמו ברסלינג, כקריאת כיוון פוליטית שמתאימה לטעמו של בנימיני. בהמשך שלח עשיריות נוספות לעיתונאי עמית סגל ולפובליציסט ד"ר גדי טאוב.
"שלחתי את הספרים כקונץ", מתוודה בנימיני, "זה צעד אנטגוניסטי, אבל הוא נעשה בחיוך".
"אני לא חושב שבן חיים טועה", מבהיר בנימיני, "חלק מהחומרים שהוא עושה בהם שימוש נכון עובדתית. הקושי שלי זה עם הסלט שהוא עשה בין עניין המזרחים למשפט נתניהו. כשבן חיים אמר שאנחנו כמזרחים יושבים על ספסל הנאשמים עם נתניהו - התפוצצתי. הרגשתי שהוא פוגע בי אישית כמזרחי, שהוא מושיב גם אותי, נגד רצוני, על ספסל הנאשמים. אבל זו דוגמה טובה להשפעה של ההוצאה. אבישי הוא לגמרי תוצר של רסלינג, בלעדינו זה ברור שהוא לא היה מגיע לאזורים האלה".
לצד ספרי העיון הרבים שפרסמה ההוצאה, פעלו בה גם שתי סדרות פרוזה. את סדרת "ושתי" לספרות מתורגמת ערכה עדי שורק, וראו בה, בין השאר, ספרים של סילביה פלאת', תומס פינצ'ון ואמילי דיקנסון.
בשנים האחרונות פעלה בהוצאה סדרת "מעבדה" לספרות ישראלית מקורית, שאותה ערכה נעמה צאל, שנפטרה בטרם עת לפני כשנה, כשהיא בת 39. הסדרה התמקדה בספרות ניסיונית, שבה הזמינה צאל יוצרים ליצור בתנאי מעבדה פרויקט ניסיוני מאתגר. רונית מטלון, שמעון אדף ועיגול שחור - שם עט של יוצר חרדי שמציג סחרחרה של חלומות משונים, היו חלק מהספרים מהסדרה שפסקה עם מותה. "אין מי שיחליף את נעמה. לא ניתן להחליף אותה", אומר צבעוני. "נעמה היתה קשובה מאוד ומדויקת, והיתה לה יכולת להריח טקסטים טובים ולקבץ אותם אליה".
הז'רגון הפוסט־מודרני הוא מסממני ההיכר של רסלינג, והוא שחלחל עמוקות לשיח האקדמי הישראלי. גם אנשים משכילים בעלי רקע אקדמי מתקשים לא פעם למצוא את ידיהם ורגליהם בתוך הטקסטים הסבוכים והמפותלים שרואים אור בהוצאה, הן המתורגמים והן ספרי המקור. אפילו הוקמה קבוצת פייסבוק היתולית בשם "ספר של רסלינג ביום", המציגה פרודיה על שמות הספרים בהוצאה.
מייסדי ההוצאה דווקא גאים בדומיננטיות הזו. "אי אפשר לתאר את האקדמיה היום בלי רסלינג", מכריז צבעוני. "הפכנו להיות הלחם והמים של מדעי החברה והרוח. את הטענות כלפי השיח והיותו בלתי מובן השמיעו כבר עם ייסוד האסכולה בצרפת בשנות ה־60, זה לא מיוחד לנו. אותו הדבר התרחש בארה"ב - לאליטה היה קשה לקבל את השיח, אבל במהרה אימצה אותו. גם אצלנו, כבר מהספר הראשון שהוצאנו היתה ביקורת על הסגנון. אבל אנחנו מרגישים שעשינו דמוקרטיזציה של השיח - פתחנו אותו לקהלים שלא יכלו להגיע אליו".
אך להתמקדות במחשבה ביקורתית יש גם מחיר. החיצים הביקורתיים המופנים כלפי המתרחש בישראל פוגעים גם בפעילות הביקורתית עצמה. "רסלינג ייצרה גם גלות אינטלקטואלית, אנשי ביקורת הישראליות שעוזבים את הארץ", מעיד צבעוני. מצד אחד נבנית קהילה טקסטואלית, ומצד שני הקהילה הזו מתפרקת מכיוון שהביקורת ביחס לאלימות ולמיליטריזם הישראלי מחלישה את הישראליות בעקבות עזיבת המוחות את הארץ. יש כאן כפילות - השיח לא רק בונה קהילה, אלא גם מחורר ומפורר אותה. אני אומר את זה מכיוון מאוד אישי. זה לא קל. אנשים שליוו את רסלינג, שפרסמו אצלנו ספרים, נמצאים היום באקדמיה בחו"ל ומדברים נגד ישראל. היום אתה לא יכול ללמד באקדמיה בחו"ל ללא תמיכה ב־BDS".
המתח הזה, שכלל לא ברור אם יש אפשרות להתירו, ניצב בלב דברים שיישא צבעוני באירוע לציון יום ההולדת של ההוצאה. "אלה השאלות המדממות מבחינתי שלא נותנות לי מנוח, איך אפשר להמשיך לחיות פה בעמדה ביקורתית, האם אפשר להמשיך לדקלם את התיאוריות האלה, מה המשמעות של גלות פנימית ומה האחריות של האינטלקטואלים. אנחנו נמשיך לקדם את הפעולה הפוליטית בעברית - להתעקש על פעולת התרגום, שזה הדבר הכי ציוני שיש".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו