מלחמתו של נושא הטבעת: מה הקשר בין שר הטבעות למלחמות האזוריות הגדולות?

כשאני רוצה להבין את אשר אירע במלחמת העולם הראשונה, אני תמיד חוזר לקטע הקלאסי מטרילוגיית "שר הטבעות", שהיום (שישי, 20.10) מציינים 68 שנה ליציאת הכרך השלישי שלה. פרודו וסם, הגיבורים הראשיים, נמצאים בדרך למורדור ומדשדשים בביצות המתות. בדרך, סם מוריד את המבט אל הנהר ורואה שמשתקפות ממנו עיניים מזוגגות. "פנים מתות יש במים!" הוא זועק בבעתה, "פנים מתות!"

ג'.ר.ר. טולקין, מחבר הטרילוגיה שלחם בחזית הסום - אחד משדות הקרב האכזריים ביותר של מלחמת העולם הראשונה, תיאר במדויק את מה שראה שם, כמו בטראומה שבוקעת ממעמקים: הנוף החרב והאדמה המרוטשת, שהתערבלה ממיליוני פגזים, גשמי זעף, בוץ ודם, השלוליות הבאושות שנקוו בה, ובעיקר הגופות, מאות אלפי הגופות, שבהו בך בכל מקום שאליו הלכת.

בהקדמה ל"שר הטבעות" הכחיש טולקין נמרצות כי "שר הטבעות" הוא אלגוריה למלחמת העולם הראשונה או השנייה, אך בכל זאת הודה שהושפע מהמערכה שבה לחם. אנשים שגדלו מאוחר יותר, הדגיש, לא זכרו איזו טראומה היתה המלחמה הזאת לדור שלו. עד שוך הקרבות, היו כמעט כל חבריו בין המתים.

ובכל זאת, כפי שהודה גם טולקין עצמו, רבים הבינו ופירשו את "שר הטבעות" בצל מלחמת העולם השנייה, שהאפילה על הראשונה בזוועותיה. למשקיפים רבים נראה הכל דומה להפליא: הרוע המוחלט שמגיע ממזרח, עדרי האורקים המעוותים עם הסדר הצבאי, תעשיית המוות וההרג שמשחיתה כל דבר יפה וטוב - כל אלו נראו כמושפעים מהאיום הנאצי כפי שנתפס בבריטניה.

בעוד העולם משיל את בגדי הסדר הליברלי ונכנס לתקופה חדשה של כאוס, אלגוריות צבאיות מ"שר הטבעות" חזרו לפתע פתאום לאופנה. באוקראינה, מדינה שיש בה קוראים רבים ומסורים של טולקין, הכינוי "אורקים" הפך להיות שגור כגנאי לחיילים הרוסים

הצופים היהודים והישראלים של הסרט "שר הטבעות" לא יכולים מן הסתם לשכוח את סצנת האימהות שמשתיקות את ילדיהן בנקרת הלם הנצורה, בעוד המוני אורקים שועטים לעברן במסדרונות. אתפלא אם למישהו היא לא הזכירה סצנות מסרטי השואה. היו גם מי שהרחיקו לומר שטבעת העוצמה - סמל תאוות השלטון והרוע המוחלט - מייצגת למעשה את הנשק הגרעיני.

טולקין דחה את הטענות הללו: הנאצים היו בעיניו אומנם רוע מוחלט, אבל גם את בעלות הברית הוא מאוד לא אהב. הוא טען כי סרומאן, האנטגוניסט המשני ב"שר הטבעות", אדון התיעוש המזהם ומשחית הטבע - קיים למעשה בשני הצדדים, הוא והאורקים שלו. אם הטבעת היתה משל כלשהו שקשור למלחמת העולם השנייה, הוסיף וטען, הרי ה"טובים" היו נוטלים אותה ומשתמשים בה נגד סאורון, כפי שבעלות הברית השתמשו בנשק האטומי. טולקין לא הכחיש השפעה כלשהי של האירועים על כתיבתו, רק אמר שהיא מורכבת בהרבה מאלגוריה פשטנית של "אחד לאחד".

לאחרונה, בעוד העולם משיל את בגדי הסדר הליברלי ונכנס לתקופה חדשה של כאוס, אלגוריות צבאיות מ"שר הטבעות" חזרו לפתע פתאום לאופנה. באוקראינה, מדינה שיש בה קוראים רבים ומסורים של טולקין, הכינוי "אורקים" הפך להיות שגור כגנאי לחיילים הרוסים. לי הזדמן לשמוע לא פעם גם חובבים ישראלים שרואים ברפובליקה האסלאמית של איראן כמקבילה לדימוי הספרותי של השר האפל האוסף את כוחותיו במזרח.

אוהביו הישראלים של טולקין יתקשו שלא לראות באסון שנחת עלינו בשבת הארורה של 7 באוקטובר קטסטרופה בממדים אפיים. אם יש משהו שמתקרב לתיאורי האורקים של טולקין - התנהגותם של מרצחי חמאס בעוטף עזה היא הדבר. כל מי שראה את התינוקות המתים, הגופות השרופות, וצפה בסרטוני הזוועה, יחבר אותם בתודעתו לרוע המוחלט ביותר שהוא מכיר מההיסטוריה, מהספרות ומהמיתולוגיה. הדימויים הנפוצים הם כמובן של הנאצים, או דאעש, אבל מי שמכיר את האורקים של טולקין לא יוכל לשחרר את הדימוי מתודעתו.

כהיסטוריון, אני מהסס להסתכל על העולם במונחים מוחלטים של טובים ורעים, או להשוות בני אדם - מנוולים ככל שיהיו - למפלצות מיתיות. כמי שחקר במשך שנים את הנאצים, אני יכול לומר שאפילו הרצחניים ביותר מביניהם היו בני אדם, ושבני אדם רגילים לחלוטין מסוגלים לבצע לפעמים את הזוועות הגרועות ביותר. בספרי האחרון, שעסק בשכירי חרב נאצים במלחמה הקרה, דנתי בדרך שבה גם המרצחים הנתעבים ביותר יכולים לשנות את עורם ולהפוך לאזרחים נורמטיביים לחלוטין כשהתנאים הפוליטיים משתנים, כפי שקרה בגרמניה, בשנים שאחרי 1945.

ובכל זאת, אני סבור שהעולם היום אכן לובש אדרת "טולקינאית" מסוימת. הרעיון שעומד בבסיסו של "שר הטבעות" - של מלחמה טוטאלית ומוחלטת בין שתי מעצמות שסוחפות אחריהן את כל העולם, הולך והופך רלוונטי יותר ויותר, כשהסכסוכים העולמיים מסתדרים מחדש בציר של דיקטטורות טוטליטריות נגד העולם הדמוקרטי.

שלושת הסכסוכים האזוריים הגדולים בעולם: איראן נגד ישראל, רוסיה נגד אוקראינה, סין נגד טייוואן - נסבים כולם על מאבק בין משטרים חופשיים לשאינם כאלו, וארה"ב, כמעצמה הדמוקרטית הגדולה ביותר, מעורבת למעשה בשלושתם.

לאט־לאט, נראה שמתגבשת בעולם תודעה של "העמים החופשיים" - עוד ביטוי טולקינאי למהדרין. ב"שר הטבעות", עמים וגזעים רבים ושונים, ולפעמים אף מסוכסכים, התאחדו למלחמה משותפת בסאורון ובבעלי בריתו. כיום, אפשר לשים לב לתמיכה הנלהבת של אזרחים אוקראינים בישראל ולדגלי ישראל המתנוססים בקייב. מהנשיא זלנסקי ועד לוחמי החזית, האהבה לישראל והשנאה לחמאס היו מוחלטות, חרף היחס המחפיר של ישראל לאוקראינה וסירובה העיקש לגנות את רוסיה במאבק שאלו מנהלות.

מעניין לחשוב ש"שר הטבעות" לא נתן לקוראים הצצה רק אל מהלך הלחימה באותה מלחמה גדולה, אלא גם פתח חלון אל סופה האפשרי של מלחמה כזו. כן, העמים החופשיים יכולים לנצח, אך בקורבן ובמחיר אדיר

גם בטייוואן יש תמיכה גדולה בישראל, וכמובן בארה"ב ובחלקים רבים במערב אירופה. בעולם הולכת ונוצרת תחושה - גם אם עדיין עמומה, לא ברורה ונתונה לסתירות רבות - שכל מאבק של אומה חופשית אחת הוא למעשה המאבק של מחנה החירות כולו. זה דומה ושונה מהמלחמה הקרה. אז אומנם הניגוד בין חירות לעריצות היה חשוב, אבל הסכסוך נסב (לפחות באופן רשמי) על השיטה הכלכלית - קומוניזם מול קפיטליזם.

בעימות הנוכחי, חירות היא השאלה העיקרית. האם רוסיה תיאלץ את אוקראינה להפוך ללוויין שלה מתוך שיקולים אימפריאליים, נגד רצונו של העם האוקראיני? האם חמאס וחיזבאללה יצליחו להפוך את המרחב שלנו לדיסטופיה דתית פונדמנטליסטית? האם סין תספח את טייוואן ותשליט עליה את משטר העריצות המתהדקת בבייג'ינג עצמה?

החשש העיקרי שלי הוא שהתחושה המשותפת הזאת של "העמים החופשיים" עלולה להיות מבוא למלחמה גלובלית של ממש, שתהדהד לאסוננו את "שר הטבעות" בעוצמה רבה אף יותר. מלחמת העולם השנייה, כזכור, לא התחילה כמלחמת עולם אלא כסכסוך אירופי אזורי. היא הפכה למאבק גלובלי ב־1941, כאשר הצטרפותן של יפן, ארה"ב ובריה"מ למערכה איחדה את הסכסוכים האזוריים לתבערה עולמית אחת. וכפי שאמר פעם הרמטכ"ל הגרמני פון מולטקה "הקשיש": "אבוי למי שישליך ראשון את הגפרור לחבית אבק השריפה הזאת."

מעניין לחשוב ש"שר הטבעות" לא נתן לקוראים הצצה רק אל מהלך הלחימה באותה מלחמה גדולה, אלא גם פתח חלון אל סופה האפשרי של מלחמה כזו. כן, העמים החופשיים יכולים לנצח, אך בקורבן ובמחיר אדיר. פרודו, הגיבור הראשי, נושא הטבעת, מי שייצג את החייל הפשוט בקרב - אבל שגורל העולם החופשי כולו היה מונח בשלבים ניכרים בטרילוגיה על כתפיו - יוצא מהמערכה מצולק לעד בגופו ובנפשו. אראגורן, המלך המיועד שהוכתר ב"שיבת המלך", מתחיל למלוך, למעשה, בעולם הרוס. ובעיקר, השמדת הטבעת גורמת לארץ התיכונה לדהות ומרוקנת אותה מהנשגב. האלפים נוטשים אל ואלינור, ממלכת האלמוות, ולוקחים איתם חלק ניכר מהקסם ומהיופי של הארץ התיכונה.
טולקין, שחזה בשתי מלחמות העולם, ידע היטב שאין ניצחונות שמחים. שחלק מהקסם שבעולם קשור למתח שבין הטוב לרע, ושכאב אדיר כרוך בעימות הסופי ביניהם, ובעיקר בהכרעתו.

פרופ' דני אורבך הוא היסטוריון צבאי מהחוגים להיסטוריה ולימודי אסיה באוניברסיטה העברית. ספרו "נמלטים – שכירי חרב נאצים במלחמה הקרה" התפרסם בהוצאת כנרת זמורה דביר