מסגרת פרויקט "הגלויה היומית" שלו, האמן והקומיקסאי זאב אנגלמאיר (שמוכר בדמות האקטיביסטית שושקה) נפגש עם משפחות החטופים ומצייר עבורן גלויה אישית כמעט מדי יום.
הגלויות הופצו בעולם והופיעו בתחנות אוטובוס, בשלטי רחוב, בשגרירויות ישראל ברחבי העולם ובעשרות תערוכות בינלאומיות, ואחת מהן הוענקה על ידי שגריר ישראל בוותיקן לאפיפיור פרנציסקוס. הגלויות השתלבו גם ב"פתאום טסה זעקה", קליפ מוזיקלי בהשתתפות אמנים שהלחינו טקסט של דויד גרוסמן - וכעת הן עולות שלב והופכות למיצב חזותי.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
כל זה יקרה במסגרת תהלוכת "פורים מאוחדים" בירושלים, שתתקיים ביוזמת עיריית ירושלים ובשיתוף תיאטרון הקרון ב־16 במארס, שושן פורים, בשעות 11:00-14:00. את המיצב "חוזרים הביתה", שנבנה לצורך התהלוכה, יצר אנגלמאיר יחד עם נועם בר, בהשראת גלויה המציגה ציפורים גדולות, צבעוניות ועוצמתיות הנושאות על גבן חטופים לעבר החופש, הקוראת לשובם הביתה של כל החטופים.
"בשבועיים הראשונים ציירתי בהשראת החדשות. הכל היה מלא באלימות, והבנתי שאני לא רוצה לצייר את האלימות יותר, וחייב למצוא דרך אחרת להתייחס למציאות", אנגלמאיר חוזר לנקודת ההתחלה. "יום אחד בבוקר היה גשם קל בתל אביב, ויצאה הקשת, והסתכלתי עליה וחשבתי: איזה יופי היה אם הילדים החטופים בעזה היו יכולים לגלוש על הקשת כל הדרך לתל אביב. ציירתי בקו ילדותי, ואפילו התלבטתי אם לפרסם, כי זה היה נראה לי שמח מדי יחסית למצב - אבל זה התקבל באהדה.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
"יום אחר כך ציירתי את 'מפת התקווה', שבה ציירתי את כל גילויי ההתנדבות וטוב הלב שמצאתי מסביב: התנדבות בחמ"ל נעדרים, קטיף עגבניות, סיוע בשיעורי בית, יוזמות של בודדים ושל קבוצות. פנו אלי מעיריות מכל הארץ בבקשה להדפיס את הגלויות ולתלות אצלם, ובמשרד החינוך ביקשו ממני לשלוח את המפה לבתי ספר בכל הארץ, ואז ביקשו מילדים לצייר בעצמם מפות תקווה.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
"זה התחיל לקבל תפוצה רחבה יותר משדמיינתי, ויום לאחר מכן ציירתי את יפה אדר. היא היתה החטופה הראשונה שציירתי. תמונות שלה נלקחת לשבי בקלנועית פורסמו, אבל אני לא רציתי לצייר את האימה ואת הפחד. ציירתי תמונה אופטימית, שבה היא חוזרת מהשבי בקלנועית מקושטת לבבות. ארבעה ימים אחר כך היא שוחררה בפעימה הראשונה, וקיבלתי עשרות פניות ממשפחות של חטופים שביקשו שאצייר את בני המשפחה החטופים שלהן.
"שם בעצם התחיל פרויקט 'הגלויה היומית', שבו בכל יום אני מקבל פניות ממשפחות ומחברים, מאנשים שחוו משהו ורוצים לספר, ומצייר בהשראת זה. החלטתי לקרוא להן 'גלויות' כי רציתי שהן יהיו כמו גלויה ששולחים למי שרוצה לקבל אותה".
הצגת פוסט זה באינסטגרם
כמה גלויות כבר ציירת?
"כמעט 500. לפני יומיים, כלתו של גדי מוזס שלחה לי מבית החולים תמונה שלו מחזיק את הגלויה שבה ציירתי אותו, עם חיוך רחב, ופרסמתי את התמונה הזו. יש ימים שבהם אני מצייר שתיים או שלוש גלויות, וכרגע הן מוצגות בעשרות תערוכות בעולם. רק החודש ייפתחו חמש תערוכות בארה"ב. באוסטרליה יש תערוכה נודדת, וגם באירופה ובדרום אמריקה יש תערוכות.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
"בשגרירות ישראל בברזיל הדפיסו לוח שנה עם הגלויות היומיות ושלחו לכל חברי הפרלמנט בברזיל. לפני חודש נסעתי לאיטליה, שם נפגשתי עם הקהילה היהודית בטורינו ובמילאנו. נסעתי גם לגרמניה, שם פגשתי דווקא קהל לא יהודי, והעניקו לי ציון לשבח ממשרד החוץ הגרמני על פעילות למען החברה בטקס מרגש".
מתי הבנת שאתה מרחיב את הגלויות לכדי מיצב תלת־ממדי?
"ידעתי שאני רוצה להנכיח אותן כדי לגרום לנו לזכור שהם עדיין שם, ולכן כל דבר שהציעו לי - ממבשלה של בירות שעשו פס ייצור של פחיות בירה עם הגלויות, ועד לעשרות מוצרים כמו תיקים, בקבוקי יין וגלויות - אמרתי כן. זה מנכיח ומסביר.
"כשמטה משפחות החטופים בירושלים הציע לי לתלות מודעות בכל העיר זה היה מאוד משמעותי בעיניי, כי זה מגיע לקהלים רחבים, וגם התהלוכה בירושלים היא אמצעי לתקשר ולהזכיר את זה. זו שנה מורכבת ומאתגרת, ואני מנסה להביא את זה באופן תקשורתי ושמח, כי זו השמחה שבה אנחנו רוצים שהם יחזרו אלינו".
האור בקצה המנהרה
הצגת פוסט זה באינסטגרם
בסוף מדובר בנושא קשה וכואב, והתהלוכה היא חגיגה וקרנבל. איך אתה מיישב את הדיסוננס הזה?
"גם את החטופים אני מצייר באופן המשמח שבו אני רוצה לראות אותם. נכון שלא תמיד זה מתממש, אבל גם כשציירתי חיבוקים עם חטופים שכנראה לא יחזרו בחיים - כמו אלכס דנציג שציירתי אותו חוזר יחף בשדות - קיבלתי בקשות לגלויות מהמשפחות.
עמרילי שלי: הודעות הווטסאפ שלישי מירן לביא שולחת לבעלה החטוף עמרי כבר שנה וחצי
"מאמינים שנשלחת על ידי ה' להציל את החטופים": המפגש העוצמתי בין שורדי השבי לטראמפ
פרסומת | המירוץ לאולימפיאדה: מהמיונים להישגים
עוד חתיכה מהלב נשברת: העפר של ניר עוז קיבל את אוהד יהלומי ז"ל בחזרה
החטופים שחזרו בארה"ב: אלו המסרים שרשמו על הכרזות שקוראות לשחרורם
"אני יוצר את הדימוי של החטופים שחוזרים אלינו על ציפורים כדי להגיד שאנחנו רוצים לראות אותם חוזרים, וגם אם הם לא יחזרו כך - אנחנו צריכים את התקווה שהם יחזרו. גם בזה יש איזו שמחה. חייבים את האור בקצה המנהרה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
