בין היצירות המעניינות שיגיעו השבוע ל"אנימיקס", הפסטיבל הבינלאומי של תל אביב לאנימציה, קומיקס וקריקטורה, בולטת במיוחד "המסע לאימהות". זהו פרויקט שמאגד תחתיו שלוש יצירות שונות - קומיקס, יומן אישי וסדרת דוקו־אנימציה. כולן עוסקות בטיפולי פוריות, נושא שלא מרבים לעסוק בו (לפחות לא בכלים תרבותיים, בטח לא מאוירים) ואשר פונה למשפחות צעירות רבות.
במדינת ישראל, החובבת ומעודדת ילודה, שבה השאלה "מה עם ילדים?" נחשבת לגיטימית גם בעיני קופאית בסופר, הבמאית והאנימטורית סוהיני טל והמפיקה והיוצרת חן חייפץ בוחרות לכוון את הזרקור על התהליך הפחות מדובר. חייפץ עצמה עברה טיפולי פוריות - דבר אשר הגדיר (ולמעשה ממשיך להגדיר) אותה עד היום.
היא בחרה בסוהיני (שלא מכירה את התהליך אישית, אך חוותה אותו מעבודות קודמות שלה) להפיק יחד עימה את "מצפות" - סדרת תעודה מאוירת, המציגה את סיפורן של אלה שעוברות טיפולי פוריות, לידות שקטות והפלות. לכל פרק סיפור, אופי ומאייר שונים. עבור חייפץ מדובר היה לא רק בביטוי לחוויה אישית טראומטית, כמו פתח לעיסוק רחב בתהליך משנה חיים ותפיסה עצמית. "מבחינתי", היא אומרת, "אני מטופלת פוריות לנצח".
"הכל בכלל התחיל מפרויקט דוקומנטרי שהכנתי בבצלאל לפני די הרבה זמן שעסק בנשים, ואחת מהן היתה חברה טובה שלי שעברה טיפולי פוריות", מספרת טל. "למדתי שם אנימציה ורציתי לשלב איור בדוקומנטרי". כמה שנים לאחר מכן, במהלך השנתיים שבהן עברה חן טיפולי פוריות, היא נזכרה בפרויקט של סוהיני והחליטה לרתום אותה למשימת תרגום החוויה לכדי סדרת רשת מאוירת. כל פרק נסב סביב אישה אחת ומסעה האישי.
"הסתובבנו בארץ, ראיינו עשרות נשים, כל אחת והזווית שלה", מספרת סוהיני. "טכנית הטיפולים עצמם מאוד דומים, אבל כמובן שכל אישה מגיעה אליהם מהסיפור שלה. זה גרם לנו להבין כמה רחב ולא מדובר הנושא הזה, שכל כך הרבה נשים מתמודדות איתו. הרגשנו תחושת שליחות".
למה בעצם החלטתן לעסוק בנושא בכלים אנימטוריים?
"דוקו ואנימציה משתלבים מאוד טוב זה בזה, כי אנימציה יכולה להציג דברים לא מצולמים - זיכרונות, חלומות. זה מן שילוב מושלם, שלוקח אותך דווקא לתוך הסיפור ומאפשר הצצה לתוך עולם פנימי בצורה מאוד ויזואלית. אתה יכול באמת לראות את מה שהמרואיינת מדברת עליו. יש לאנימציה יתרונות וחסרונות. מצד אחד - בצילום קל יותר לראות את בן האדם שעל המסך. מצד שני - אנחנו מבקשות מאנשים כזו חשיפה ולדבר על הדברים הכי אינטימיים שיש - בדיקות, חדר לידה וכו'. דברים ותחושות שבאנימציה יכולים לסחוף את הצופה ובאמת אין לזה גבול. בשנים האחרונות אנימציה נחשבת יותר ויותר לגיטימית בעולמות הדוקו".
לדברי חייפץ, "זה נושא מאוד קשה לעיכול, הסיפורים הם קשים, ובאנימציה יש משהו שנותן פן רגשי לדבר הזה. הוא עוזר לחזק את מה שצריך להמחיש וגם מקליל איפה שצריך. המטרה שלנו היא להנגיש את הנושא הזה לקהל הרחב ולגרום לכך שכולם יתחברו אליו. אנימציה זו דרך טובה לעשות את זה. היא מרככת את הקצוות".
הקנאה הטבעית
מה הדבר הבולט ביותר שגיליתן בתהליך?
"המחיר שיש לזוגיות ומה זה עושה לקשר. זה משפיע על התפקוד של הבית, זה קשה. יש לחץ מול הסביבה לעשות ילדים ולהביא חדשות טובות. אנשים שואלים ונכנסים לך לחיים וזה משפיע בכל רמה אפשרית - על הבית, על העבודה. אין הבנה מהצד של המחיר שהאישה משלמת. נכון שזה תהליך שהיא עצמה רוצה לעבור, אבל הוא מורגש בגוף, בנפש, בנעורים", אומרת טל.
חייפץ מוסיפה כי "יש עניין מאוד רציני של השוואות וקנאה - לא ממקום רע אלא קנאה טבעית, וחשוב להביא את הנושא קדימה ולהגיד שלקנא זה בסדר. אני עצמי ראיתי נשים מסתובבות עם בטן ועגלות וקינאתי, זה מקום מאוד רע. היה חשוב לי לשמוע את הסיפורים שלהן ולהבין שהרבה נשים מרגישות אותו הדבר. לנרמל את הרגשות השליליים שמלווים את התהליך הזה. כשפגשתי את סוהיני הייתי במקום מאוד רע. אחרי ששמעתי סיפורים של אחרות, הבנתי שאני לא איזו ווירדו".
יצא לכן לדבר גם עם בני זוג של נשים שעוברות טיפולים?
"אני מאוד רציתי לעשות איזשהו פרק שייתן את הזווית הגברית, או של בת זוג של מישהי שנמצאת בסיטואציה הזו. כי גברים חווים מקום של חוסר הצלחה - 'למה זה קורה', 'אני לא מצליח להקים משפחה', 'אני לא נחוץ פה'. יש להם זווית מאוד חשובה ואני מאוד מקווה שאחד הפרקים בסדרה יעסוק בזה", משתפת טל.
מה אתן רוצות שהצופים ייקחו מהפרויקט?
לדברי טל, "אני מקווה שהם יבינו את החוויה הזו לעומק. בפעם הבאה שהם יפגשו מישהי והיא תספר שהיא עוברת טיפולי פוריות אפשר יהיה להבין אותה, אפילו לתמוך בה. המטרה שלי היא שכל מיני שאלות של 'מה, את בהיריון?' וחטטנות לגבי מצב הרחם שלך ייעלמו מהעולם".