עם הפחתת עצימות הלחימה, נחשפים הנתונים המטרידים על היקף הפגיעה ארוכת הטווח בתעשייה באזורי המלחמה, בדרום ובצפון.
סקר שערכה חברת הייעוץ "תפן" מציג את הבעיות המבניות, שבהן יש לטפל כדי שתהליך השיקום לא יפסח על התעשייה ועל מקומות העבודה של השבים ליישובים שפונו ושנפגעו במלחמה.
מלי ביצור־פרנס, מנכ"לית תפן ועורכת הסקר, מסבירה שאמנם המלחמה פגעה משמעותית בתעשייה, אך היא מציגה הזדמנות לתהליך שיקום כולל בארץ, גם בצפון ובדרום. בראיון ל"ישראל היום" היא מזהירה שללא טיפול בהון האנושי ובמערכת החינוך, הבעיה ארוכת הטווח תישאר בעינה, ושללא סיוע של המדינה בהתמודדות עם חרמות בחו"ל על מוצרים ישראליים, היצוא יידרדר משמעותית.
לכאורה המספרים סבירים. עד כמה החרמות פוגעים ביצוא?
"מסקר שכלל 1,500 מפעלים בצפון ובדרום, שמהווים חלק גדול מאוד מסך כל המפעלים בישראל, עלה כי 30% מדווחים על ירידה בביקוש. זה אומר שגם אם לא רואים כעת את הירידה במכירות, כי כרגע מסופקים מוצרים שכבר הוזמנו ואספקתם התעכבה בשל המלחמה - הירידה בביקוש תפגוש את כולם".
פרנס מציגה את הנתונים המטרידים: "כ־60% ממנהלי המפעלים בדרום ובצפון מדווחים כי מצבם הכלכלי הוחמר. גם אלה שעוד לא זיהו החמרה מדווחים על תחילתה".
הפיצוי מהמדינה לא יסייע?
"חלק מהמפעלים כבר קיבלו סיוע כלכלי, והם עדיין בבעיה", מעידה פרנס. "התעשייה הישראלית נכנסה למלחמה במצב לא טוב מלכתחילה, וזו היתה הידרדרות שהחלה מעודף רגולציה וממחסור בכוח אדם איכותי. אנחנו רואים את זה בעשרות מהמפעלים שאנחנו עובדים איתם, ואלה לא כולם. הזרמה של כסף היא לא הפתרון".
"הטובים עוזבים לחו"ל"
פרנס מציינת כי בעיית המחסור בכוח האדם לא נובעת רק מגיוס המילואימניקים: "המלחמה רק העצימה את הבעיה. בישראל חסרים כיום מהנדסים, ורבים אינם באיכות משביעת רצון. המדינה צריכה להכשיר אותם מעבר להשכלה הפורמלית. המדינה צריכה לטפל בכל הכשרות העובדים ובהשכלתם, כי הטובים פשוט עוזבים לחו"ל, והשאר - התעשייה עצמה צריכה להשקיע בהשבחה שלהם. לא בהתאמה שלהם למפעל ספציפי, אלא באופן כללי ליישר קו עם הידע, וכן הלאה".
ראית את מבחני המתמטיקה?
"כשאנחנו מגייסים את טובי המהנדסים, אנחנו לא מוצאים אותם. הרמה יורדת. בטווח הקצר, צריך לעשות הכשרה מהירה ואיכותית בישראל ולייצר תוכנית ארוכת־טווח שתתחיל בגן. האופציה השנייה היא להביא מהנדסים מחו"ל.
"אפילו בתעשיות הביטחוניות המפעלים לא עומדים בביקוש - כי אין עובדים. זה מקום שהמדינה צריכה להיכנס אליו, לאתר אנשים שרוצים ויכולים ולעשות להם הכשרה מתאימה, ולהבטיח להם עבודה בחברות הביטחוניות. תחשוב מה זה יעשה לכולם. זה לא עולה כסף למדינה, בטח לא כסף משמעותי.
"עוד דוגמה היא מחסור הידע. תחשוב על מצב שבו המדינה היתה עושה מאגר מידע של כל המפעלים שיש בישראל, ומה הם מייצרים. תחשוב שיש לך מפעל שצריך לקנות משהו מתעשיית הפלסטיקה. אם יש מאגר כזה, קל לך להגיע למפעל שמייצר את מה שאתה צריך, כי הוא נמצא במרחק של שעתיים נסיעה ממך בסך הכל. אבל בלי מאגר כזה, אתה מתחיל לחפש עד שאתה מוצא ספק בחו"ל, בלי לדעת שיש מפעל כזה ממש לידך. זו חשיבה אסטרגית שלא עולה כלום".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו