משפט ההדחה של הנשיא לשעבר דונלד טראמפ, שהסתיים בזיכוי, יצר פרדוקס מעניין ואנומליה מוזרה. למרות היריבות והעוינות המרה בין הנשיא ה־45 לבין יורשו בבית הלבן, ג'ו ביידן, יצר הליך ההדחה נקודת ממשק בלתי צפויה בין השניים. מדובר באינטרס משותף שהיה לשניהם להשלים את ההליך המשפטי במהירות וללא הרשעה. מבחינת הנשיא המכהן, עצם קיומו של המשפט היה איום מוחשי ומיידי על סדר היום החקיקתי והפוליטי העמוס שלו, שבמרכזו חבילת הסיוע המיוחדת כפיצוי על נזקי הקורונה.
ראשית, מבחינת מוקד הקשב והפעילות של המחוקקים. המשפט אילץ אותם לא רק להקפיא את החוקים המרכזיים שביקשו להעביר, אלא גם להשהות את אישורם של המינויים הבכירים הרבים, המצפים לאישורו המתמהמה של הסנאט. שנית, מבחינת משקעי הטינה והאיבה שמשפט הנשיא היה עלול להעצים בקרב שני המחנות. על רקע זה, העובדה שההצעה לזמן עדים, ולהבטיח בכך שהליך ההדחה יתארך וימשיך לעמוד זמן רב במוקד השיח הציבורי והתקשורתי, נגנזה במהירות ואפשרה סיום מהיר של המשפט - הסירה מעל כתפיו של ביידן נטל כבד ומעיק. יש לזכור שהנשיא ה־46 שואף להחזיר את האומה האמריקנית לעידן של התנהלות פרגמטית ועניינית, המבוססת על פשרות ועל שיתוף פעולה בין־מפלגתי - בייחוד לנוכח האתגרים המורכבים שעימם היא נאלצת להתמודד.
מבחינה זאת, עשוי משפט הבזק - שהסתיים ללא הרשעה, אך עם גינוי חריף של התנהלות טראמפ ב־6 בינואר ובתקופה שקדמה להסתערות על הקפיטול - לקדם את היעד הנשיאותי המוצהר של ליכוד לאומי, או לפחות של יצירת אווירה מפויסת יותר בין שני קצות המתרס. מה גם שחלק מהמנהיגות הרפובליקנית הבכירה בסנאט, ובראשה ראש הסיעה מיץ' מקונול, היתה שותפה מלאה לביקורת הדמוקרטית החריפה על "הצופן התפעולי" שלאורו פעל טראמפ ב־6 בינואר, אם כי התנגדה להרשעתו (וזאת לכאורה מנימוקים המעוגנים בפרשנות לחוקה, אך בפועל גם על יסוד חששם להתעמת חזיתית עם מחנה תומכיו של טראמפ).
סוף לעיסוק בפרשה
לית מאן דפליג שטראמפ עצמו היה שותף מלא לגישתו של ביידן, שכן זיכויו במשפט (חרף "עריקתם" של שבעה סנאטורים למחנה הדמוקרטי) מאפשר לו לשמר את חלומו לרוץ שוב לנשיאות ב־2024. זאת, מבלי שידבק בו הכתם של הנשיא הראשון בהיסטוריה האמריקנית שהורשע במשפט הסנאט, ואשר כתוצאה מכך נשללה ממנו הזכות לכהן בתפקיד ציבורי עתידי כלשהו.
לאור כל זאת ניתן לקבוע שתוצאותיו של משפט טראמפ מסמלות את ניצחון השכל הישר על הרגש. על רקע העובדה שהנשיא לשעבר נהנה עדיין מאהדה רחבה בקרב הבסיס הרפובליקני, המשך העיסוק בפרשה, שהיבטיה העיקריים כבר נחשפו לעם האמריקני, היה גורם להחרפה רבתי של הקיטוב החברתי, הפוליטי והאידיאולוגי. הוא אף היה מקשה בכך על מגזרים שלמים במפלגה (כולל בשני בתי המחוקקים) להתנתק באופן מוחלט מהשפעתו ומצילו של מנהיג המפלגה הרפובליקנית דונלד טראמפ.
לפיכך יש לראות בסיומו המוקדם של המשפט הישג משמעותי לבית הלבן הנוכחי והקודם גם יחד. ניתן רק לקוות שסיומו של המשפט יסתום גם את הגולל על הפרק האחרון והעגום בנשיאותו של טראמפ, ויתרום בכך להרגעת הרוחות. היעד: שובה הקרוב של האומה במנהרת הזמן לימים הרחוקים של פוליטיקה מעשית ועניינית, המבוססת על כינון קואליציות אד־הוק בין יריבים פוליטיים, שהם גם שותפים לרצון לראות את אמריקה מתמודדת בהצלחה עם אתגרי ההווה.