"קיימת תפיסה חדשה באירופה, ולפיה ישראל היא לא המכשול לשלום במזה"ת, אלא המפתח"

שי בזק 

מנכ"ל ELNET, ארגון לחיזוק קשרי אירופה־ישראל

לשעבר הקונסול הכללי של ישראל בבוסטון, הקונסול הכללי של ישראל במיאמי, ראש משלחת הקרן הקיימת לבריטניה, יועץ התקשורת של רה"מ, עיתונאי ופרשן

שי בזק, לא רבים יודעים - אבל בשירותך הצבאי שימשת צלף. האינתיפאדה הראשונה ממש נפתחה עליך, אפשר לומר.

"האינתיפאדה פרצה ב־9 בדצמבר 1987. הייתי אז חייל צעיר בשמשון ובאותו שבוע שלחו אותנו להתלוות לפלוגת מילואימניקים שישבה במחנה הפליטים ג'בליה, שבו פרצה האינתיפיאדה. היינו שלושה חיילים בסדיר עם 30 מילואימניקים. סמוך לפתיחת האינתיפאדה נערכה באזור הלוויה של בחור שנדרס על ידי משאית במחסום ארז. צפינו בטלוויזיה ומרחוק שמענו נהמה שמזכירה גלי ים. בקשר לא ידעו במה מדובר, הנהמה הלכה והתגברה, ואנשים במוצב התחילו להתרוצץ ולנסות להבין מה קורה. מדובר במוצב בצורת ר', שיושב באמצע מחנה הפליטים ובו 50 אלף אנשים. 50 אלף איש מול 33 חיילים. לפתע ראינו, מעבר לגבעה של המוצב, עשרות אלפי אנשים שמתחילים לגלוש לכיווננו. נהר של אנשים".

מבהיל.

"אף אחד לא הבין מה קרה. הם הקיפו את המוצב, עלו על הגדרות שמסביבו והתחילו לטלטל את המוצב. הפעלנו אזעקה ידנית, עלינו לעמדות וירינו מעל הראשים של האנשים. ניסינו להרתיע אותם. אני זוכר שפתאום שמעתי צרור ארוך שאחד החיילים ירה מהמקלע. ואני שוכב על הגג, עם כל הציוד, ופתאום יש שקט. דממה. מוחלטת. צרור יריות ואז שקט. ומתוך השקט ועשרות האלפים שהקיפו את המוצב, אני שומע צעקה מקפיאת דם בעברית, שלא אשכח עד היום: 'יהודים, נשתה את הדם שלכם ולא יספיק לנו'. מצמרר".

נשמע שלא מובן מאליו שאנחנו בכלל מדברים.

"לא. בסופו של דבר הצלחנו ליצור הרתעה והברחנו אותם מהגדרות. נלחמנו כל הלילה תוך שאבנים עפו לתוך המוצב ונחתו עלינו. נלחמנו עד שהגיעה תגבורת. בהתחלה בכלל לא הבינו בקשר על מה אנחנו מדברים, וההמשך ידוע. בהמשך ארגנו שם את הכוחות מחדש, ועברתי לענף צלפים".

אומרים שצלף זה אופי.

"כן, שם מצאתי את מקומי. אתה נדרש להרבה מאוד קור רוח, שקט נפשי, קצת אדישות והרבה סבלנות".

קצת כמו בדיפלומטיה.

"בהחלט. אבל החיים מושכים אותך באוזן, אני לא חושב שתכננתי פעם משהו מצעדיי. זה מסלול החיים".

לפעול במוקדי הכוח

התכנסנו כאן כדי לדבר על עוד זירה שעושה רושם שיצאה משליטה – אירופה. בבריטניה מתים מאות חולים מדי יום, ובוריס ג'ונסון כבר הזהיר שלא יישארו מיטות טיפול נמרץ פנויות. שר הבריאות של גרמניה אמר שהם במשבר הגדול ביותר מאז מלחמת העולם השנייה. אתה מסכים?

"המשבר העולמי הזה הוא ללא ספק משמעותי - בריאותית וכלכלית. יהיו בו הרבה הזדמנויות כשנצא ממנו, אבל כרגע זו בהחלט שעה קשה, גם באירופה. ב־ELNET, הארגון המוביל הפועל למען חיזוק הקשר בין אירופה לישראל, זיהינו שבעקבות המשבר קיים עיסוק רב ושיח נרחב בנושא החיסונים, ולפני כמה שבועות הבאנו דוברים ישראלים שדיברו על דרכי התמודדות עם המצב. הגענו לוועדת הבריאות של הסנאט הצרפתי, ולפני שבועיים גם למליאת הסנאט הפולני, ובקרוב נגיע גם לגרמניה, ובתקווה שגם לספרד, לבריטניה ולאוסטריה. פרופ' רן בליצר, למשל, דיבר שם על המצב.

בדרך לשינוי השיח. מפגינים פרו־ישראלים בלונדון // צילום: רויטרס

"באירופה רוצים לשמוע את הסיפור שלנו. העובדה שהחיים שלנו מאוד ממוחשבים וקופות החולים יכולות לשאוב מכך מידע, מהווה יתרון במקרה הזה. אנחנו מדינה קטנה, גבולותינו לא פרוצים, בניגוד לחלקים מאירופה, ולכן היא רואה בנו הזדמנות אדירה ללמידה, בעיקר סביב ההתנהלות בעניין החיסונים".

מה ההמלצות המרכזיות שלנו לאירופה?

"קודם כל, אנחנו שומרים על הצניעות הראויה, יש לנו יתרונות מסוימים שאותם אנו חולקים, וזה כמובן לא אומר שאנחנו טובים יותר מהאירופאים. בין השאר, המומחים הישראלים מדגישים את הקמפיין לעידוד החיסונים שעובר דרך אוכלוסיות רבות בציבור, מה שמביא לפחות ספקנות לגבי יעילות החיסונים.

"משתפים אותם גם בגמישות הישראלית, על כך שבסוף היום לא זורקים חיסונים, אלא מודיעים לאזרחים שקיימות רזרבות, וכי הם מוזמנים לבוא ולהתחסן. כשהאירופאים שומעים שאנחנו אומרים לאזרחים 'בואו ותיקחו חיסונים שנשארו', זה נשמע להם מוזר. הם מופתעים מכך שאנחנו לא זורקים חיסונים. האירופאים מאזינים לניסיון הישראלי שנצבר בנתינת החיסונים, והם מסיקים מכך מה שנכון עבורם".

הלמידה מישראל מהווה הזדמנות להתקרבות. איך משפיעה הקורונה על מתווה היחסים המורכב של ישראל עם מדינות אירופה, עם האיחוד? זה זמן טוב לקידום היחסים? 

"מעצם התעניינותם והרצון שלהם לשמוע, הדיון בקורונה הוא הזדמנות לקידום היחסים. אירופה חשובה לישראל. היא אולי לא הידידה הכי גדולה שלנו כמו ארה"ב, אך היא שותפת הסחר הכי גדולה שלנו, יותר מארה"ב. גישת המדינות השונות כלפי ישראל נבדלת, וכמובן שיש השקפות בעייתיות שלפיהן ישראל נתפסת דרך משקפי הסכסוך הישראלי־פלשתיני, למשל.

ב־ELNET אנחנו פועלים מול המנהיגים וקובעי המדיניות ברחבי אירופה, על בסיס ערכים דמוקרטיים ואינטרסים אסטרטגיים משותפים. הפעילות מתבצעת מול 21 מדינות ברחבי אירופה, ועיקרה בהבאת משלחות של מחוקקים אירופאים לביקורי היכרות מעמיקים בישראל, ודיאלוגים עם בכירים באירופה וישראל בנושאים אסטרטגיים הנמצאים על סדר היום העולמי. בימי הקורונה, כמובן שקיימת פעילות וירטואלית אינטנסיבית שמביאה להכרתה של ישראל. אנחנו גם נעזרים בקדמה הטכנולוגית של ישראל כדי להראות את פניה היפות. כך, למשל, יש לנו פרויקט עם ממשלת גרמניה, בשיתוף חברת 'סטארט־אפ ניישן סנטרל' להבאת חברות היי־טק לישראל".

הזדמנות ללמידה מישראל. מרכז חיסונים בברלין // צילום: GettyImages

לראות מצוקה בעיניים

אתם גם מנסים לגרום לאירופאים להכיר בחיזבאללה כארגון טרור. לאירופאים יש בכלל פנאי להתעסק בכך עכשיו?

"בימים אלה אנחנו מתעסקים בטרור האסלאמי והקיצוניות המוסלמית באירופה, בנושא האיראני, בהסכמי אברהם וההזדמנויות שהם טומנים בחובם וכמובן שגם בחיזבאללה. גם אם זה לא הנושא המוביל כרגע נוכח הקורונה, חלק מהאירופאים גם כן ממשיכים לעסוק בו ומוטרדים ממנו, בהחלט. אנחנו מנסים להביא את מדינות אירופה להבנה כי חיזבאללה לא מאיים רק על ישראל, אלא על אירופה כולה - בשל עיסוקו בהברחת סמים, הלבנת הון וכמובן טרור שיעי. אנחנו פונים לאירופאים בשפה שלהם, עם האינטרסים שלהם ועם מכוני מחקר שעובדים איתנו - ומראים להם את הנזק שנגרם ביבשת, ולא רק לישראל, בעקבות הדברים הללו. 

"לאט־לאט יותר ויותר מדינות משתכנעות להחרים את חיזבאללה - הן את הזרוע המדינית והן הזרוע הצבאית. הפעילות היא דרך חברי פרלמנט שמגישים הצעות חוק שונות בעניין. תפקידם של העובדים שלנו באירופה הוא לפגוש חברי פרלמנט ואנשי ממשל ולהסביר לטובת ישראל. כמובן שחלק מהעבודה היא מול ארה"ב ומדינות ערב. 

"בימים כתיקונם פעילות ההסברה מתרחשת בשטח. כך, למשל, כאשר שגרירים אירופאים יצאו איתנו לסיורים בגבולות ישראל, ניגשה אלינו אחת השגרירות ששמעה אותנו מדברים על חיזבאללה - ושאלה מה הם אמורים לעשות בעניין. ממש ליווינו אותה והסברנו מה ניתן לעשות, תוך שהסתייענו בדובר צה"ל, ובמכון אבא אבן, למשל, שהסביר מה ניתן לעשות מבחינה משפטית. ואכן, המדינה של אותה שגרירה החרימה בסופו של דבר את חיזבאללה. זו פעילות משמעותית מאין כמוה".

אתה נפגש עם שגרירים ואנשי מפתח ממדינות רבות, אתה מופתע מהידע שלהם על חיזבאללה, על חמאס?

"בהחלט. אני מדבר עם שגרירי ישראל באירופה ושגרירים אירופאים כאן בישראל. אחרי שהם מבקרים בדרום, למשל, חלקם אומרים 'תשמעו - עד שלא רואים זאת בעיניים, לא מבינים'. הם נחשפים למצוקת התושבים שנמצאים תחת מתקפות טילים מרצועת עזה, למעבר הסחורות בכרם שלום, למנהרות הטרור, מנהרות חיזבאללה בצפון. אי אפשר לחנך אנשים, אלא רק להראות להם את העובדות בשטח. והם מבינים".

היכן אבן הנגף התודעתית המקשה על מדינות להכיר בחיזבאללה כארגון טרור? 

"ראשית, צריך לומר שכבר עשר מדינות באירופה הכירו בחיזבאללה כארגון טרור, שזו כמות מכובדת. אם נתמקד לגופו של עניין, הרי אצל צרפת, למשל, יש ללבנון מעמד מיוחד, יש שם קשר היסטורי ותחושת אחריות. יש מדינות נוספות שמעוניינות שצרפת תחליט בנושא, ואחרות שמעוניינות שנציבות האיחוד האירופי תחליט בשבילן, כך שזה מורכב".

בריתות וחומרי נפץ

מה באשר לנושא הפלשתיני? הסכמי אברהם יצרו אמנם תנועה מסוימת, אבל מה נדרש כדי שאירופה תשנה את דעתה בעניין?

"הסיפור הפלשתיני באירופה הוא הסיפור המרכזי שדרכו הם מסתכלים על המזרח התיכון. הצוהר שנפתח - ובו מדינות ערב חשובות במפרץ הפרסי, עושות שלום עם ישראל, ולא מחכות לסיום הסיפור הפלשתיני תחילה - לקח מהפלשתינים את זכות הווטו על תהליך השלום במזרח התיכון.

נשיא ארה"ב ג'ו ביידן // צילום: אי.אף.פי

"וזו רק ההתחלה, אנחנו מזהים התחלה של תפיסה חדשה אצל חלק מהגורמים באירופה, שלפיה ישראל היא לא המכשול לשלום במזה"ת אלא המפתח, ההזדמנות. הפלשתינים חשבו שהזמן עובד לטובתם, וככל שהם ימתינו יותר, כך הם יקבלו יותר. ופתאום ברור שהזמן דווקא לא משחק לטובתם, ועליהם לחזור לקרקע המציאות, ולהתפשר. 

"כך שהסכמי אברהם עושים טוב גם ליחסים בין ישראל לאירופה, ומשנים במידה מסוימת גם את התפיסה האירופית על המזה"ת. גם ראיית הישראלים משתנה, ולפתע הערבים מצטיירים כידידים. הדברים האלה מתכנסים לכדי זעזוע גיאו־פוליטי בסדר גודל עצום שיתבהר רק בהמשך, כי כעת אנחנו שקועים בקורונה ובפוליטיקה הפנימית שלנו. כשנתאושש, אנחנו נראה פה מזרח תיכון אחר לגמרי. שמעתי נציגים בכירים של מדינות ערביות ואירופיות שאמרו שהם רואים באזור אופק חדש".

מה עם האיום האיראני? עד כמה משמעותית אירופה בשינוי כף המאזניים ביחס כלפי איראן?

"כאן נכנסת לתמונה ארה"ב. חילופי הממשל מהווים רעידת אדמה מסוימת. הממשל הרפובליקני פחות התחשב בעמדה האירופית כלפי ישראל במזה"ת. הממשל הדמוקרטי של ג'ו ביידן, לעומתו, מתחשב הרבה יותר בעמדת מדינות אירופה בסוגיית הסכם הגרעין עם איראן. ברור כי תהיה השפעה לעמדת האירופאים בעניין.

"ארה"ב שוקלת כעת את עמדתה בעניין הסכם המעצמות על תוכנית הגרעין האיראנית (JCPOA), ונראה שהממשל החדש בוושינגטון ייתן משקל רב יותר לעמדה האירופית בנושא הזה. הגם שממשל ביידן ידידותי לישראל, ההשפעה האירופאית בנושא הזה תהיה חזקה, מה שמעניק חשיבות יתר לקשרי ישראל ואירופה, והיחסים הללו צפויים להיות משמעותיים הרבה יותר מאשר בממשל הקודם".

נכונה האמרה שהיום אירופה ידידותית לישראל יותר מאשר אי פעם, או שאולי האנטישמיות מרימה ראש?

"ראשית, אני מסכים שיש לא מעט חלקים באירופה שידידותיים לישראל היום יותר מבעבר. במקומות רבים עדיין קיימת אנטישמיות ואנטי־ציונות משמעותית, אבל להערכתי המצב משתפר. גם האמנה נגד האנטישמיות הולכת ומתקבלת ביותר ויותר מדינות, גם באירופה, וזה סימן מעודד.

פעילי חיזבאללה // צילום: רויטרס

"הבעיה היא באסלאם הקיצוני באירופה. המהגרים המוסלמים שהציפו את אירופה בשנים האחרונות, מגיעים ברוח כניסת האורחים ליבשת. העניין הוא שחלק ניכר מהם לא קיבל על עצמו את התרבות המקומית, והם מנסים להשליט את התרבות שלהם על המדינות המארחות. 

"אצלם יש גם איבה לישראל וליהודים, נוסף על שנאה לתרבות המערבית בכלל. וכשהקיצוניות הזו מתחברת לגורמים אנטישמיים אירופיים עם אנטישמיות מושרשת, מה שנקרא הברית הירוקה־אדומה (צבעים המשקפים את צבעי האסלאם והסוציאליזם, למשל; ר"פ), נוצר חומר נפץ פעיל. ראינו את זה בהפגנות הגדולות נגד ישראל בזמן המבצעים בעזה, וגם במעשי הטרור המוסלמי נגד אזרחים אירופאים ונגד יהודים.

"כמובן שגם בסיפור האנטישמיות וה־BDS אנחנו נלחמים ופועלים כדי שיכירו את הקהילה היהודית וכדי שיכירו את ישראל, אבל נותרה עוד עבודה רבה לפנינו. האנטישמיות קיימת, אבל לצידה - המצב נעשה טוב יותר ומשתפר". 

להצעות ולתגובות: Ranp@israelhayom.co.il

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו