הסיפור של ש' הוא לא עוד סיפור של מסורבת גט, אלא סיפור על אישה שבעלה כבר חויב לתת לה גט, אלא שבית הדין הרבני הציב בפניה תנאי בלתי אפשרי, מסיבה לא ברורה: החזירי לבעלך את הכספים שחולטו ממנו בהוראת בית משפט כפיצויים על אי-מתן גט.
"לא רציתי אותו", מספרת ש', בת לעדה החרדית מירושלים, "אבל המשפחה אמרה את שלה והנישואין נכפו עליי. הוא מעולם הוא לא עבד, רק ישב בכולל ולמד, והייתי המפרנסת היחידה וכך גידלתי שישה ילדים. הוא מעולם לא התייחס אלי כאישה, ביזיונות ועלבונות היו מנת חלקי, וכלפי הילדים הדברים היו קשים יותר. הוא היה מעיר אותם ב-04:00 לפנות בוקר כדי ללמוד איתו גמרא וכשסירבו היה מכה אותם מכות קשות. גם כלפי היה מפעיל אלימות נפשית ורגשית ופעם גם הפיל אותי על הרצפה לפני אמי".
אחרי עשר שנים של סבל החליטה ש' להיפרד מבעלה וביקשה ממנו גט גירושין, אלא שכאן רק התחילה מסכת ייסורים חדשה. "הוא התיש אותי, את עורכי הדין ואת הדיינים", היא מספרת בכאב, "בתחילה הוא טען שלבית הדין האזורי של ירושלים, עיר מגורינו, אין סמכות לדון בתיק שלנו ולכן הוא מבקש להתדיין בפני בית הדין של העדה החרדית, אבל אחרי שהבד"צ קבע שעליו לתת גט, הוא ביקש לחזור ולהתדיין בפני בית הדין האזורי".
גם התערבות של הרב דב וייס, רב קהילת צאנז, ורבנים חרדים נוספים, לא עזרה, והבעל סירב בתוקף לתת גט, על אף שלדברי ש' כל הרבנים שדנו בתיק "אמרו פה אחד שהבעל בריון מעורער בדעתו ואין לו את ההבנה איך לנהל חיי משפחה וגידול ילדים".
רק בשנת 2002, לאחר עשר שנים של דיונים, הואילו בבית הדין הרבני בירושלים לחייב את הבעל לתת גט לש' – אך גם לאחר הטלת סנקציות וחרם על הבעל, הוא לא נתן את הגט לש'. כשש' הבינה שהגט המיוחל לא עתיד להגיע לפתחה בקרוב, היא פנתה לבית משפט אזרחי בתביעת נזיקין.
"לאור העובדה שנותרתי עגונה במשך שנים ועברתי סבל רב, בית המשפט פסק לזכותי פיצויים בסך 425,000 שקלים" – שנלקחו מחלקו של הבעל בדירה המשותפת של בני הזוג – מה שהוביל בהמשך לכך שבית הדין הרבני קבע שעל ש' להשיב את כל כספי הפיצויים ורק אז יסכימו הדיינים לדון בבקשתה לגט.
לש' אין אמצעים ואת הדירה שהייתה לה היא כבר מכרה מזמן, כדי לממן את החתונות של ששת ילדיה, וכיום היא מתגוררת בחדר בביתו של אחד מהם.
"אני מבין שבית הדין מנהל את מאבקו בבית המשפט על גבה של מרשתי", אומר עו"ד נתנאל עובד, ממשרד עורכי דין ארבוס, קדם, צור, שמלווה את ש' במאבקה לחופש. "מגיע לה גט והיא גם קיבלה פסק דין שמחייב את הבעל לתת גט, אבל זה נעצר שם, כי בית הדין הרבני מציב תנאי של החזרת כספי הפיצויים. בית הדין טוען שבגלל שהבעל שילם לה פיצויים, זה הופך את הגט ל'גט מעושה' (לפי ההלכה, הגט אמור להינתן מרצונו החופשי של הבעל וללא כפייה. גט שניתן מתוך כפייה מכונה 'גט מעושה'. א"ג), אבל אין לזה שום הצדקה הלכתית, ואת זה אני אומר כרב ולא רק כעו"ד. ש' היא קורבן של מאבק כוחות בין מערכת המשפט האזרחית למערכת הרבנית. למרות זאת, היא מאמינה שעוד נשארה לה תקווה".
"בעלי לא הופיע לדיונים האחרונים וגם צו הבאה שהוצא לו לא עזר", מסכמת ש' בחשש, "בדיון האחרון בית הדין הפנה אותנו למחלקת עגונות, ואני חוששת שגם שם ינקוט בעלי באותן טקטיקות ויתחמק, כך שעד ליום מותי אשאר עגונה".
מהנהלת בתי הדין הרבניים נמסר: "איננו מתייחסים להליכים משפטיים. בפני הצדדים ניתנת אפשרות לערער לבית הדין הגדול".
