פרופ' יהושע בלאו, חתן פרס ישראל לבלשנות, נפטר היום (שלישי) בגיל 101 בירושלים. הוא היה מגדולי חכמי ישראל בדורות האחרונים, בלשן בעל שם עולמי בחקר העברית והערבית ויקיר העיר ירושלים.
בלאו, שנולד ברומניה בשנת 1919, עלה לארץ בשנת 1938 כפליט מאירופה עם סרטיפיקט מיוחד מהאוניברסיטה העברית. הוא לחם במלחמת העצמאות בקרבות על ירושלים וקיבוץ רמת רחל. לאחריה המשיך לשרת בחיל המודיעין, במקביל להתפתחותו כחוקר מבריק בשפה הערבית.
התוצר של אחד ממחקריו הראשונים היה תרגום מערבית ועריכה מחדש של תשובות הרמב"ם. עד לימיו האחרונים לא פסק מעיינו מלחדש ולחקור.
בין תפקידיו: נשיא האקדמיה העברית ללשון, חבר בכיר באקדמיה הישראלית למדעים, חבר כבוד ואף נשיא כבוד בכמה אקדמיות ברחבי העולם.
פרופ' חגי בן-שמאי מהחוג לשפה וספרות ערבית באוניברסיטה העברית ספד לו: "משפחתו, עמיתיו ותלמידיו יזכרוהו באהבה ובהערכה עמוקה. הקורונה לא הצליחה להפריד בינינו והמפגש האחרון שלנו היה בכ"ז בתשרי, לפני ראש השנה, ביום הולדתו ה-101. היינו מדברים פעמיים-שלוש ביום, לא היה שבוע שלא דיברנו. הוא היה המורה הנערץ שלי לדקדוק לפני 68 שנים בכיתה ט'. הדרך שלנו ארוכה, מהיום הראשון שלי באוניברסיטה היינו בקשר רצוף. הוא יחסר לי מאוד. אזכור את ההומור ההונגרי המוחץ שלו. הוא אמר לרעייתו 'המזל הגדול שלנו שאנחנו חיים ביחד ויכולים לדבר זה עם זה' - זה משפט שמבטא בצורה עמוקה את האיש המדהים הזה".
פרופ' יוסף יהלום מהחוג לספרות עברית באוניברסיטה העברית סיפר: "הוא היה חוקר דגול בערבית ובערבית יהודית, פרסם ללא לאות והיה אדם אחראי מאוד. הוא עבד בלי הפסקה, היה בלשן גדול והיסטוריון מעולה, איש ספרות הגון ואדם מיוחד במינו וחד פעמי, שליווה את האוניברסיטה העברית בחצי המאה האחרונה והעמיד הרבה תלמידים. אני הכרתי אותו לאורך הרבה שנים - היינו נפגשים מדי שבוע ועובדים על פרויקטים. זה היה דבר יוצא מהכלל לעבוד מולו. עצוב לי שלאחרונה לא נפגשנו בגלל מגפת הקורונה".
בלאו היה נשוי במשך 75 שנים לשולמית לבית חביב (אחותו של אבשלום חביב, מעולי הגרדום). יחד הם גידלו שבט לתפארת, ובשנים האחרונות זכו לחבוק שני חימשים (בני הנינים).
הוא הותיר אחריו אלפי תלמידים בארץ ובעולם ומאות ספרים ומחקרים. הלווייתו תתקיים מחר בבוקר בירושלים, בכפוף למגבלות הקורונה.
