אם לא יצא לכם להכיר את צמד האחים אביגיל ונועם ואת מכונת הזמן שלהם, או את מני ומורדי, צמד עברייני הצעצוע שמנסים לגנוב בכל מחיר את "מגילת הנחושת" - מגילת סתרים שהשמועה אומרת כי יש בכוחה להוביל לאוצרות בית המקדש הגנוזים - כנראה פספסתם את אחת מסדרות הילדים החמות של הקיץ: "רצים למשנה".
העלילה מזכירה סדרות ילדים אחרות, רק שכאן היא סובבת סביב המשנה, והגיבורים הם דתיים. זוג אחים, אביגיל ונועם, מחפש חלק ממגילה עתיקה ונעזר לשם כך במכונת זמן, שנכנסת לפעולה בזמן ויכוחים. דרכה הם נוסעים אחורה 2,000 שנה ויותר, לתקופת המשנה והתנאים. בדרך הם נתקלים בזוג שודדים לא־יוצלחים, שליחיו של נבל אימתני, הנמצאים גם הם במרדף מתמיד אחרי המגילה המסתורית ויקרת הערך. לימוד המשנה עובר כחוט השני דרך העלילה, ומתקשר גם לסיטואציות שאיתן מתמודדים הילדים וגם למכונת הזמן ולמגילה המסתורית.
• • •
בציבור הדתי־לאומי הפכה "רצים למשנה", שזו עונתה השלישית, לתופעה של ממש. 25 פרקי העונה משודרים ביוטיוב ומגיעים לצופים גם דרך רשימת תפוצה במייל, והמפיקים מתגאים ב־100 אלף צפיות לפרק, רובן ככולן של ילדים עד גיל 13-12. הילדים שמשחקים בתפקידים הראשיים הפכו לכוכבים, ואת שיעוריו של הרב יוסף צבי רימון החלו לפקוד גדודים של ילדים, שרוצים לראות מקרוב את מי שמופיע כמעט בכל פרק כשהוא לומד משנה עם הילדים שמגיעים אליו באמצע ההרפתקאות.
הרעיון לסדרה עלה לפני חמש שנים על ידי עמותת "סולמות", העוסקת בהנגשת תחומים ביהדות. בראש העמותה עומד הרב יוסף צבי רימון.
"זה היה קצת אחרי סיום 'צוק איתן', והעמותה רצתה שילדים ילמדו משניות לעילוי נשמתם של ההרוגים", מספרת שירה פלברט (40), מפיקת הסדרה. "הרב צולם עם קבוצת ילדים בצילום ביתי, כשהם לומדים משניות. הפרקים המצולמים הועלו ליוטיוב בחודשי הקיץ, כשלילדים אין בית ספר".
בסרטונים שעלו בהתחלה למד הרב עם הילדים את המשניות בשיטת "כאמד"ט" (כותרת, אומר, מקרה, דין, טעם), המסווגת את המשניות לפי נושאים ומקלה את הלימוד של הילדים.
פלברט, תושבת ירושלים ואמא לחמישה, הגיעה לסדרה אחרי כמה שנים כעוזרת מזכ"ל בני עקיבא. היא מספרת שחיפשה אז לתרום ל"מגזר השלישי", כלומר לעולם העמותות, והחיבור לעמותת "סולמות" היה טבעי עבורה. היום היא מנהלת את פרויקט "רצים למשנה" במסגרת העמותה.
"הילדים שלי עצמם צפו בגלגולים הראשונים של התוכנית, עוד לפני שהפכה לסדרה מתוסרטת והרבה לפני שהתחלתי לעבוד ב'סולמות'", היא אומרת. "שימח אותי להיכנס לעבוד במשהו שכבר הכרתי, ושהוא ערכי כל כך".
הרב רימון (52), נשוי ואב לשמונה מאלון שבות, מלמד בישיבה הגבוהה של המרכז האקדמי לב, והוציא לא מעט ספרים תורניים. בסדרה הוא סוגר מעגל אישי.
"רוב הספרים שלי עוסקים בהלכה", הוא אומר, "זה העולם שלי. אבל לפני כמעט 30 שנה לימדתי ילדים, בהתחלה בבתי ספר, ובהמשך בתור רב קהילה. ראיתי שלעיתים הם נרתעים מהלימוד, אבל הם נהיים מרותקים כשהוא מונגש בצורה שמדברת אליהם.
"עם השנים ראינו שלימוד המשניות נחלש במערכות הלימוד השונות בארץ, ואז שמענו על שיטת כאמד"ט והחלטנו לפתח אותה. בהתחלה היה קשה למורים ולמשרד החינוך לקבל את זה, אבל בשורה התחתונה זה כל כך הצליח, עד שהיום זו השיטה הרשמית של משרד החינוך ללימוד משניות בחינוך הממלכתי־דתי".
• • •
אחרי שנתיים שבהן היתה הפקת הסדרה פשוטה יחסית, מספר הצופים עלה ובעמותה הבינו שהגיע הזמן לעלות מדרגה. במקום לצלם הצגות במקומות סגורים, הם יצאו לשטח ועירבו את הילדים בצילומים.
"ככל שהשקענו יותר, בכל קיץ מחדש, כך עלו כמויות הצופים והתגובות", אומר הרב רימון. "בהתחלה הפרקים היו בנויים מקטעי משחק, כשבסוף הפרק רואים אותי לומד עם הילדים משניות. גילינו שחצי מהילדים נהנו מקטעי המשחק, אבל כיבו את הסרט כשהגיעו לקטע הלימוד. בשנים האחרונות עשינו שינוי, כשפרק הלימוד הפך להיות חלק מהסיפור העלילתי, ולכן הילדים לא יכולים לעזוב באמצע. המשנה הפכה להיות ממש חלק מהסיפור".
כמה צופים יש לסדרה בעונה הנוכחית?
הרב רימון: "כ־100 אלף צופים לכל פרק".
שירה: "בפלטפורמות השונות יש כ־50 אלף בתים שבהם צופים בכל פרק, ויש גם בתי ספר של החופש הגדול, שמקרינים את הפרקים".
מה התקציב לעונה?
"בערך מיליון שקל, שזה מעט יחסית בהשוואה לשוק ה'אזרחי'. עד השנה מימַנו את כל ההפקה מתרומות של אנשים פרטיים, וקיבלנו גם קצת עזרה מהמדינה. השנה יש לנו שיתוף פעולה עם האגף לתרבות תורנית במשרד החינוך, שמממן חצי מהעלויות כחלק מקידום שיטת הלימוד של כאמד"ט. את השאר השגנו בקמפיין גיוס המונים".
מי התורמים?
"יש אלפים. כל אחד תורם סכום קטן, תמורת חולצות ממותגות של הסדרה. וזה מדהים, כי הסדרה למעשה חינמית לצפייה, אבל אנשים מבינים שיש פה תוכן איכותי ורוצים להיות שותפים".
למה אתם לא דורשים מהצופים כמה שקלים על כל צפייה בפרק?
"כי אנחנו עמותה שהמטרה שלה היא להגדיל את אהבת התורה. אם נגבה אפילו שקל אחד, זה יוריד את מספר הצפיות והצופים. בסוף, אנחנו רוצים שזה יהיה פתוח לכולם".
• • •
בכל עונה מחליפים בסדרה את השחקנים הילדים, כדי להישאר עם דמויות צעירות ככל האפשר. בעונה האחרונה שיחקו בתפקידים הראשיים רחל קופליוביץ' (15) ונהוראי אליה (12). הם נבחרו אחרי 70 אודישנים שביצעה ההפקה.
"תמיד אהבתי משחק, וזו היתה הזדמנות יוצאת דופן עבורי לשחק בסדרה שרבים כל כך צופים בה", אומרת רחל, שמתגוררת במעלה אדומים. "זו חוויה מטורפת בשבילי, כי לפני 'רצים למשנה' צילמתי כל מיני דברים חובבניים עם חברות. כשאני עוברת בבית הספר או ברחוב, אני שומעת שמתלחששים מאחוריי, 'הנה זאת שמשחקת בסדרה'".
דוד גודיק, חרדי באמצע שנות ה־30 לחייו, נשוי ואב לשישה מבית שמש, משחק בסדרה את אסא, הנבל המאיים ששולח את צמד עברייני הצעצוע שלו לחפש את המגילה המבוקשת. "אני שחקן כבר כ־20 שנה", הוא מספר, "ביום־יום אני עושה הצגות לילדים דתיים וחרדים ברחבי הארץ. למדתי משחק באופן מקצועי ושיחקתי בעבר בסרטים חרדיים וב'ערוץ מאיר לילדים' (ערוץ תורני המשודר באינטרנט; ח"ב).
"המפיקים של 'רצים למשנה' הכירו אותי והזמינו אותי לאודישן לתפקיד הנבל. אני לא יודע איך אני תמיד מגיע לתפקיד הזה, אני אדם טוב, אבל משום מה תמיד בוחרים אותי לתפקיד הנבל".
רחל, נהוראי ודוד הם השחקנים הדתיים היחידים בסדרה. השאר דתיים לשעבר או חילונים, שחלקם הספיקו לשחק בסדרות כמו "נעלמים" ו"משיח".
אורית ליכטנשטט משחקת בסדרה יחד עם בעלה אביתר, בתפקידי האמא והאבא. שניהם דתיים לשעבר, בני 40 וקצת, ירושלמים במקור שגרים היום בתל אביב, הורים לשניים. הם בוגרי ניסן נתיב, ואורית גם הספיקה בעבר לעבוד כעורכת דין.
"הצילומים היו נפלאים", היא מספרת, "זה יוצא דופן בהפקות שהאווירה כל כך חיובית ועם דרך ארץ. עבורי החוויה הכי מיוחדת היתה לשחק עם בן זוגי: זו אמנם היתה עבודה, אבל עבורנו זה היה כמו לצאת לדייט. השארנו את הילדים עם בייביסיטר והלכנו לבלות ביחד".
• • •
את הסדרה כתב עמית פראן (43), נשוי ואב לשישה מירושלים, חוזר בתשובה. פראן הוא בוגר "בית ספר לקולנוע יהודי תורת החיים", ונוסף על כתיבת התסריט, שימש גם במאי הסדרה עד לעונה הנוכחית. חוה דיבון, יוצרת "סרוגים", שותפה גם היא בפיתוח התסריט ובעריכתו. השניים עובדים בפיקוחו של צוות התוכן של "סולמות", שאותו מנהל הרב אביעד בר טוב (39).
"לאורך השנים", מספר בר טוב, "העסיק אותי הנושא של חיבור הלימוד לחוויה, כלומר לנסות להעביר את התוכן בצורה כזאת שאני לא מנחית אותו מלמעלה, אלא שזה בא מהצופה, שרוצה ללמוד עוד.
"היום אנחנו יודעים שאנחנו צריכים לקחת את הלימוד לתוך העלילה, וכך הילד ירגיש שהוא רוצה יותר. כשמכניסים את אלמנט החוויה, גם משהו עתיק יומין כמו המשנה יכול להתחבר לילד ישראלי בשנת 2020".
הבמאי של העונה הנוכחית הוא "חילוני למהדרין", יריב הורוביץ, שבתיק העבודות שלו אפשר למצוא סרטי קולנוע וסדרות רבות, ובהן סדרת הנוער "נעלמים" ו"מחשב מסלול מחדש" עם חנוך דאום. "היה כיף לעבוד על הסדרה הזאת", הוא אומר, "לכולם יש תחושה של שליחות, וכל אחד נותן את כל כולו עד הסוף. מעבר לעבודה, עבורם זה עניין אמוני, וזה מכניס הרבה אנרגיות טובות. בגלל שמדובר בצוות קטן מאוד, אנחנו עושים הכל ביחד בעשר אצבעות, וזה מהנה מאוד".
יש לך חיבור עם התוכן, או שעבורך זה פרויקט מקצועי יותר?
"כל הנושא מעניין אותי, ואני עצמי למדתי בעבר גמרא. היתה תקופה שהיתה לי חברותא עם חבר מירושלים ולמדנו יחד. מצא חן בעיניי שעושים סדרה שיש בה ערכיות וערכים".
"על כל עונה עובדים כמעט שנה - חמישה חודשי כתיבה, שלושה חודשי צילום, וחודשיים־שלושה של עריכה", מוסיפה שירה, "כבר עכשיו אנחנו מתחילים לעבוד על העונה הבאה".
מיהו בעצם קהל היעד שלכם? ילדים דתיים, או לאו דווקא?
"מבחינה מקצועית, חשבנו שהכי נכון להתמקד בקהל יעד דתי, עם קצוות רחבים ככל האפשר. אנחנו יודעים מהתגובות שיש לנו גם צופים חילונים וחרדים.
"סיון רהב־מאיר, שהשתתפה בעונה הקודמת עם בעלה בתפקידי אורח, סיפרה לי שאחד הבנים שלה, שלא סבל את לימוד המשנה, שינה את דעתו אחרי שצפה בסדרה. בהתחלה, כשהפרק הגיע לקטעי הלימוד, הוא היה מריץ את ההקלטה. אבל בסוף הקיץ צפה בכל הסדרה מההתחלה ועד הסוף. כשהוא חזר לכיתה בתחילת השנה, המורה שלו לא האמין שהוא יודע טוב כל כך את המשניות, והוא אמר למורה: 'למדתי עם הרב רימון כל הקיץ'"
• • •
אתם בעצם מנסים להציב לילדים הדתיים תחרות מול הסדרות החילוניות שהם אולי צופים בהן?
הרב רימון: "זאת לא היתה המטרה הראשונה שלנו, אבל כן, אחרי שהצלחנו - זו בהחלט עוד מטרה. יש הרבה משפחות דתיות שבהן ההורים נותנים לילדים לראות סרטים במשך חצי שעה ביום, וכעת זה משמח ש'רצים למשנה' הופכת להיות הסדרה המרכזית שהם רואים.
"מפיקת סרטים אחת אמרה לי שהסדרה שלנו נדירה, כי היום גם בסדרות ובסרטים 'חילוניים' לילדים, בכל שלוש דקות יש משהו עם אופי מיני כי מבינים שזה מושך את הצופים. מהבחינה הזאת אנחנו שונים בנוף: יצרנו סדרה ערכית שאין בה שום דבר מיני. התסריט בנוי בכוונה על אח ואחות והפרקים מלאים בערכים.
"בסופו של דבר, ילדים רבים אמרו לנו שבהתחלה הם באו לצפות רק בגלל העלילה המותחת, ולאט־לאט התחילו ליהנות גם מהלימוד. יש אפילו ילדים שראו את הסדרה פעם אחת, וחזרו לראות אותה שוב בשביל קטעי הלימוד. אני חושב שצריך לעשות עוד סדרות מהסוג הזה - לילדים, לנוער וגם למבוגרים".
