בשנת 1959 עלתה הגברת אידה זיידלר על הטיסה לקנדה לנסות לקנות מכונה לייצור שקיקי תה. שנתיים לפני כן נפטר בעלה, שמעון זיידלר, והשאיר אותה עם שני ילדים ועם ויסוצקי, בית אריזה לתה. אידה, בת למשפחת סוחרי טקסטיל, הפליאה ללמוד את מקומו - נחיריה הפכו מורגלים בתערובות השונות, דמיונה הצמיח רעיונות לשיווק, היא למדה את התנהלות בורסות התה והתעקשה על מקומה בעולם גברי שהתקשה לקבל אותה למועדונים שלו. כשהמתחרים החלו לשווק תה בשקיקים, זיידלר חששה שויסוצקי תאבד את המקום שלה.
אבל הקנדים אמרו לה לא. התחוור שלחברת המכונות היה הסכם בלעדיות עם חברת ליפטון, וזיידלר עלתה על המטוס החוזר לתל אביב בידיים ריקות. קנדה־ישראל זה הרבה זמן טיסה למחשבות. במיוחד לראש השומע במילה "לא" צליל של התחלות, וזיידלר הגתה רעיון. בשיתוף מהנדס מכונות היא אימצה טכניקה שהיתה מוכרת מעולם הסוכר, וסרט אלומיניום הוצמד לשקיקי התה באמצעות חום ולחץ. תה ויסוצקי היה היחיד בעולם ששווק עם סרטי האלומיניום, ועד היום ניצבת במפעל החברה אותה מכונה. כשמציצים לתוך הקרביים שלה אפשר לשמוע את צלילי הסרטים הנצמדים טיק־טיק־טיק, 60 שקיקים בדקה.
ואפשר גם לראות את חיוך הניצחון של הגברת שתמיד הקפידה על תסרוקת מסודרת ועל שפתון משוח, ושאלמלא הדמיון והעקשנות שלה סביר להניח שהסיפור של שושלת ויסוצקי היה נגדע ולא הייתי יושבת עכשיו לצידו של הבן שלה, שלום זיידלר, בדרך מתל אביב לצומת גולני, שם פתח לפני חמש שנים את מפעל החברה שהיתה לענקית.
בשנת 1849 הקים ראש תנועת חובבי ציון, האדון קלונימוס וולף ויסוצקי, חברה לייצור תה. החברה החזיקה חמישה מפעלים בברית המועצות ומפעל נוסף בפולין. בין העובדים של ויסוצקי היה אשר צבי גינצברג, הוא "אחד העם", שב־1907 נשלח ללונדון, בירת התה העולמית, להקים בה סניף חדש.
ויסוצקי היתה לחברה עולמית מבוססת והצליחה לעבור את ימי הצאר ניקולאי השני ואת מלחמת העולם הראשונה. לנין והמהפכה הבולשביקית יכלו לה, וב־1917 הולאמו כל מפעלי החברה. נשארו רק המפעל בפולין שאותו ניהל שלום זיידלר, החתן של ויסוצקי, וחברת הסחר בלונדון שם עבד אחד העם על שולחן עץ פשוט ויפה. היום עומד השולחן במפעל, לצד מכונת השקיקים הראשונה.
ב־1935 עלה לארץ שמעון זיידלר, הבן של שלום, והקים בית אריזה לתה. המפעל בפולין הושמד עם בני המשפחה אבל לונדון כיבדה את תהילת העבר והמשיכה לספק תה לחברה הקטנה עם השם הגדול שהוקמה ברחוב אלנבי בתל אביב. בעיר המתפתחת הכיר זיידלר את אידה ולזוג נולדו שני ילדים - רות ושלום, שאותו קראו על שם הסבא.
מהמקום שבו ניצבים שולחן, כיסא ומכונה דוממת אפשר לראות את אולמות הייצור, שם תה ירוק ותמצית ברגמוט המבשמת את תה הארל גריי גונבים את הנחיריים, מכונות מהירות יודעות לתפור חוט לשקיקים ומערבלים יוצרים את תערובות התה. כמעט אין תה בעולם הנארז כמות שהוא, והתערובת היא שמאפשרת ליצור המשכיות בטעם. התה, כמו כל צמח, מושפע מתנאים משתנים, בעיקר ממזג האוויר, ובכל קטיף משתנות תכונותיו. רק בלנד, המאפשר משחק באיזון הטעמים, יכול להוליד תוצאה קבועה.
עלים שנקטפו במזרח או באפריקה ונבחרו בלונדון מגיעים בשקים אל המפעל בצומת גולני ואליהם מוצמד מתכון. כמה תה מצילון, כמה אינדונזי וכמה מהודו הם שייתנו את הטעם המדויק של תערובות התה שמשווקת החברה. כמו בקוניאק או בבלנד של וויסקי, הפה האנושי הוא היודע להתחקות אחר הטעם המדויק וכשזיידלר סיים צבא הוא נשלח ללונדון ללמוד מינהל עסקים ואת מלאכת הטעימה.
יש יופי רב בטקס טעימת התה. הסוגים השונים סדורים בשורה ארוכה לרגלי שרשרת ספלים עם מכסה וקערות קטנות, כולם בלבן. ראשית מניחים שני גרם תה בכל ספל, ולתוכו נמזגים עשרה מ"ל מים על סף רתיחה. עכשיו מכסים ומחכים 15-2 דקות, תלוי בסוג התה. מפרידים בין הנוזל לעלים החלוטים, שלא יעכירו את צבעו. הליקר הזהוב נמזג לקערה ואפשר להתחיל ללגום ולירוק, לקרוא במראה העלים החלוטים, להשוות אותם לאלה היבשים.
טועם מנוסה הוא זיידלר. קורא בעלים כמו ביומן. לומד מאיפה באו, איך גודלו, מה היו התנאים, כמה הם גמישים או חזקים ומה היה משך התסיסה. מדי פעם הוא מרים את הראש ובעיניים שלו אפשר לראות את המטעים בקניה או בהודו, להלך אחריו בין הצמחים והקוטפות הזריזות שנבחרו על פי קומתן הנמוכה, להקשיב לסיפורים של האיש שהתה היה לחייו. שבכל השנים הארוכות לא שבע מיופיים של המטעים ושעדיין כוס תה ראויה משמחת אותו.
החליטה האיטית מדגישה את כל מאפייני התה, העפיצות, המרירות, ומי שלמד בלונדון ויודע לגלגל ולהחדיר אוויר כמו שזיידלר יודע, ירגיש אותם אפילו יותר, ויש משהו משעשע בקולות היוצאים מהאיש הסולידי הזה בכל פעם שהוא נדרש לטעמיו של התה.
הצלחתו של זיידלר לא באה לו רק מרגישותו כטועם. כוחו הוא ביכולת להתאים בין כוס התה לצרכן שלו. הוא יודע היטב שהחך הישראלי לא אוהב את התה שלו מר או חזק והוא לא מנסה לחנך אותו. את המהפכה הגדולה שהוליך פה לפני קרוב לעשרים שנה הוא בכלל עשה באמצעות החליטות. בבתי הקפה הציעו אז קפה הפוך, נמס עם חלב, אספרסו או שחור - אבל תה היה רק אחד, מוגש, נבעך, לחולה היחיד שהסכים להזמין אותו לשולחן. תה צמחים שתו רק טבעונים ובודדים שגילו את האור, ואת החליטות היחידות שנראו בסביבה שיווקו ליפטון או פומפדור. זיידלר, הבן של אמא שלו, הגה אז את רעיון התיבה. 15 סוגי תה וחליטות צמחים, סדורים בתוך תיבת עץ מהודרת, שווקו לבתי קפה ועשו מהתה עניין סקסי שמציע מגוון. חומר לפתח שיחה קצרה בין מלצרית ללקוח שלה.
אחר כך, ב־99', הוא החדיר את התה הירוק, מלך סין ויפן. זה שבניגוד לתה השחור, שהוא הנפוץ בעולם, לא עובר אחרי הייבוש תהליך של תסיסה וקלייה. ככל שהוא טרי הוא מביא אל הפה טעמים עשבוניים והמרירות שבו גדולה. יודע את נפש עמו, זיידלר הציע לנו תערובת תה ירוק רגועה, רחוקה מהנשיכות שתה ירוק יודע לתת כשפוגשים אותו בסין, ביפן או אפילו במרוקו. אבל זה תפס. בעיקר הירוק עם הנענע.
גם העולם המבקש לעצמו בריאות התאהב בתה. הירוק מבטיח כמות גבוהה של נוגדי חמצון, התה השחור מזור לכאבי בטן ופלואוריד לחיזוק השיניים. מחקרים נשבעים שהתה מאזן את מערכות העיכול ויש בכוחו לסייע בהרזיה. אין ספק שבעשור האחרון זיידלר למד לחבב את הדיאטנים.
ואז הגיעה העלייה הרוסית שהביאה לכאן אנשים שעושים כבוד לכוס התה שלהם, שיודעים לשלם מאות שקלים למאה גרם תה שנקטף בפסגות הגבוהות והשטוחות של אזור דרג'ילינג בהודו, שם כמות המשקעים והקירבה לעננים מצמיחות את המשובחים שבמטעי התה. קהל צרכנים המוקיר את התה הלבן המופק מניצני הצמח, היודע לעריך את הארומה של התה המעושן. שכמוני גם הוא מאוהב ב־Wu Long הייחודי לטייוואן ולמחוז פוג'יאן בסין, שם לכל מטע יש מתכון משלו, משך זמן מדויק שבו הוא מעביר את העלים התססה קצרה בהרבה מזו שעובר התה השחור. העלייה הרוסית נתנה חיים לעולם של תה שמציע עומק ומסע מרתק בין טעמים.
תה ואורז יש בסין אבל ביפן התאהבתי בגנמצ'ה, תה ירוק המשלב בין שניהם, ממלא את הפה בטעמם הקלוי של הגרגרים. את התה הזה ועוד קרוב למאתיים תערובות אחרות תוכלו למצוא ב"לה פלה דה תה", הסניף המקומי של רשת החנויות מצרפת השוכן ברחוב דיזנגוף. עולם שלם ארוז שם בתוך קופסאות פח. שלא כמו החנות הקסומה של ויסוצקי ברחוב החשמונאים, שם ריח חליטות הפרי מצליף באף, ב"לה פלה דה תה" מקבל את הנכנס ריח מאופק. קשמיר, איראן, היער השחור, ביצורי ורשה - עולם שלם וקסום מחכה למים הרותחים שיפתחו את הריח והטעם במלואם.
בין כותלי החנות היפה הזו אין מאמץ לרצות את החך המקומי אלא ללמד אותו. מישל סטרוגונוף, תה הפילגשים או תה הפקיר - אלה השמות המבקשים להוציא את הבאים לחנות למסע מסעיר דמיון וחושים בתוך כוס של תה.
אני מביאה אליכם מתכון פשוט וחכם. אם תרצו תוכלו ללוות אותו באורז, שבו המים הרגילים יוחלפו בתה שהכנתם משקיקי צ'אי מסאלה. שני תיונים לכל כוס מים יתבלו את האורז, יעלו בו בושם גדול.
סלמון בתה מעושן
בשנת 1820 בערך, במחוז פוג'יאן, כשהצבא הסיני הפקיע מטע של תה, מצא עצמו הבעלים עם כמות נכבדת של עלים רטובים. בניסיון להציל את היבול הוא ניסה לייבש את העלים במהירות מעל שורשים בוערים של עץ האשוחית שעליו הניח את העלים. העלים התייבשו בתוך מספר דקות וקיבלו, כצפוי, טעם מעושן. אופן ייצור התה לא השתנה מהותית במשך השנים, והמוצר ייחודי למחוז פוג'יאן ולטייוואן. את התה המעושן אפשר להשיג בתפזורת בחנות של ויסוצקי ובלה פלה דה תה. מתכון שבשתי תנועות ייתן לכם נס גדול ועדין.
החומרים (ל־2 מנות):
• 2 פרוסות דג סלמון בעובי של כשני ס"מ (כחצי ק"ג)
• 3 כפות גדושות תה מעושן
להגשה:
• רוטב סויה
• 2 כפות בצל ירוק קצוץ דק
לתוך סיר יוצקים 2.5 כוסות מים רותחים ומכניסים פנימה את התה. מעל הסיר ממקמים כלי לאידוי או מסננת דקה, בתוכו מניחים את פרוסות הדג ומכסים. מאדים משך רבע שעה ומקבלים את בשר הדג עסיסי מאוד ובגופו חותמות עדינות של עשן. מעבירים את פרוסות הדג לצלחת הגשה, זולפים מעט מהסויה, מפזרים את הבצל הקצוץ ואוכלים מייד.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו