התקנות האחרונות של משרד הבריאות בכל הנוגע לנגיף הקורונה מבקשות מכלל אזרחיות ואזרחי מדינת ישראל להתכנס אל הבית על מנת שנישמר מפוטנציאל ההדבקה, שמתקדם בכפולות מבהילות כעת בארץ ולא רק במדינות מרוחקות.
ההבנה המעשית היא כי חיי הקהילה הדתית נכנסים אל הבית, מניינים מבוטלים, חופות נדחות והאירועים הקהילתיים נכנסים להמתנה. עם זאת, נשים דתיות רבות נשארות עם שאלת היציאה אל המקווה, הטבילה והסיכון הכרוך בהם. שאלות בדבר מצב המים, הניקיון וההיגיינה במקוואות נותרות מעורפלות.
למרבה הצער, האופטימיות אינה במקומה. מחקר שערך בשנים האחרונות (2014-2015) המכון לאסטרטגיה ציונית, חשף רמת היגיינה נמוכה בחדרי ההכנה של המקוואות ואף בבורות הטבילה, לעתים אף במידה שאינה עומדת בתקן התברואתי הנדרש. בלניות רבות לא עברו הכשרה ראויה לביצוע הבדיקות התברואתיות הנדרשות, לחלק גדול מהמקוואות לא היה רישיון עסק והמועצות בערים וביישובים לא תמיד פיקחו על הנעשה בהם. גם במקרים בהם התגלה ליקוי במקווה, לא הוטלה סנקציה. המצב הזה דורש פתרון שמשלב אכיפה נראית לעין של משרד הבריאות עם המשרד לשירותי דת, שיקבע נורמות תברואתיות גבוהות של ניקיון המקווה ופיקוח מקצועי על הבלניות ואנשי התחזוקה שלו.
בידיעה שכזה הוא עדיין מצב המקוואות, הרי עולה התמודדות שיש לה השלכות על כלל הציבור: נשים המבקשות לטבול עתה ניצבות מול שאלת המחוייבות ההלכתית לבין השאלה על מצב החיטוי בפועל במקוואות כמרחב סגור וטחוב יחסית. הסכנה אורבת לטובלות עצמן הנכנסות אל המים וגם לבלניות (שהן לרוב בקבוצת גיל של קבוצת סיכון). הסכנה האמיתית היא לכלל הציבור מכיוון שנדבקת אחת מסכנת את המשפחה אליה היא שבה בתום טבילתה ומשם הקהילה הקרובה והציבור בכלל בסכנה. אבל, כוונות טובות של מי שהם בעלי ידע הלכתי לא יכולות לתת מענה בעת צרה שכזו הדורשת מומחיות ידע ומקצועיות בתחום הסניטריה.
בימים האחרונים מופנות אלי עשרות רבות של שאלות בתור מורה הלכה, על מנת שאשיב לנשים ולזוגות מה לעשות בעת הזו – האם לטבול או לא לטבול במקווואות המוסדרים. מזה כעשור אני משמשת כבלנית (בהתנדבות) ולצד זה פעילה ב"קבוצת אדוות" הפעילה למען הטבת התנאים של הטובלות והבלניות יחד, ושותפה בניהול קבוצת פייסבוק בשם "טובלות בנחת". ניסיוני זה לא מביא אותי להשיב בנקל בחיוב ובהליכה בלתי מהורהרת אל המקוואות, כל שאני יכולה הוא לשקף לשואלות ולשואלים את המצב הקיים ואת מרחב ההכרעה שבין כן לטבול או לדחות את הטבילה לימים חמים יותר. לבחור בטבילה במקווה מים כשר בטבע (תוך הקפדה על בטיחות) או להבין כי טבילה לא תתקיים לעת עתה.
יש שמשתפות אותי שיינטלו כדורים הורמונליים כדי לדחות את הוסת, יש שמספרים שיעשו דין לעצמם באין טבילה.
זהו מצב שעולם ההלכה חייב להשמיע קול צלול שנשען לא רק על אדני שלשלת ההלכה אלא על מידע סדור ומהימן בדבר התברואה במקוואות. הותרת מרחב עמום עשויה להביא לפגיעה באמון הרשויות האחראיות, לפגיעה בחיי אנוש ולהותרת כר למיסטי-פיקציות, במקום להעניק תשובות עם ידע מדעי סדור. על מנת להבין האם ההוראה ההלכתית הנכונה היא שטבילה אפשרית או שאינה אפשרית – יש לשמוע מה המצב לאשורו.
עד שלא יהיה פתרון שמשקף שיתוף פעולה ואכיפה בפועל הנראית לעין בין משרד הבריאות לבין המשרד לשירותי דת, הרי שרק אמון של הציבור ביישום תקנות התברואה על ידי מי שאמונים על חיי דת – הוא שיוותר. זו רשלנות לערב מין בשאינו מינו ואחריות תברואתית צריכה להגיע מן הממונים על כך, גם עבור ציבור הפוקדות את בית הטבילה וגם עבור הציבור הרחב שמקבל על עצמו הימנעויות רבות למען בריאות הפרט והכלל.
הכותבת היא מורת הלכה, בלנית מתנדבת ומדריכת כלות וזוגות לחיי אישות בריאים. מייסדת "מגזין גלויה" -מגזין אינטרנטי על זוגיות, הלכה ומיניות.
