מחקר חדש שפורסם באתר The Register חושף את הסיבה לכך שמנכ"לים ומנהלי משאבי אנוש של חברות רבות מיהרו להחזיר את העובדים שלהם לעבודה מהמשרד לאחר תום משבר הקורונה ותקופת העבודה מרחוק שהייתה נפוצה אז.
המחקר, שבדק 1,500 עובדים, מצביע על העובדה כי מדיניות ה"חזרה למשרדים" נחלה כישלון צורב וכי מראש היא נועדה על מנת "לסנן" עובדים ולגרום להם להתפטר בעצמם. לפי הנתונים, כרבע מהמנהלים וחמישית מאנשי משאבי האנוש קיוו שהמהלך להחזרת עובדים למשרדים יגרום לאנשים לעזוב.
תירוץ לגלי פיטורים נרחבים
לפי הנתונים, כ-40 אחוזים מהמנהלים השיבו שהמניע המרכזי להחזרה של עובדים למשרדים היה הצורך לפקח באופן צמוד יותר עליהם ועל עבודתם, מה שמרמז על חוסר אמון מצד המנהלים ביכולתם של עובדיהם לעבוד מרחוק ביעילות.
במקביל, מעל לשליש (37 אחוזים) מהמנהלים השיבו כי לדעתם חברות הטק הגדולות השתמשו במדיניות החזרה למשרדים לאחר הקורונה ככיסוי לביצוע גלי פיטורים נרחבים (שהיו כנראה נחוצים מסיבות אחרות), זאת לאחר שלא מספיק אנשים התפטרו בעצמם.
עליה בפרודוקטיביות ב"כאילו"
המחקר מצביע בנוסף על כך שתרבות העבודה החדשה שהתפתחה במשרדים לאחר החזרה הפכה לביצועית יותר, חשדנית וממוקדת בהישגים חיצוניים בלבד. בהתאם, עובדים, גם אלו שחזרו למשרדים וגם אלו שנשארו לעבוד מרחוק, חשו צורך תמידי להפגין פרודוקטיביות, גם אם למראית עין בלבד.
כך, 42 אחוזים מהעובדים השיבו שהם נוכחים פיזית במשרדים רק בשביל הנראות, למרות שאין זה משפר את יעילותם האמיתית. במקביל, עובדים מרחוק פיתחו את "אפקט הסטטוס הירוק" - הם זמינים באופן מוגזם לעבודה מחשש להיחשב כלא פרודוקטיביים, מה שגורם לעומס רגשי ומסב נזק ליעילותם.
מדד האושר של העובדים – בשפל חסר תקדים
מבחינה ניהולית, 22 אחוזים מאנשי משאבי האנוש הודו כי לא היו להם מדדים לבחון האם החזרה הפיזית למשרדים באמת הצליחה ותרמה באופן כלשהו לחברה שלהם. במקביל, נרשם שפל חסר תקדים במדדי אושר ושביעות רצון העובדים, אם כי חלק מהירידה יוחס גם לגורמים כמו שכר נמוך.
לפי המחקר, המפתח להצלחת ארגונים הוא פיתוח תרבות פתוחה שמקשיבה לעובדים, מכבדת את הצרכים שלהם ונותנת להם אפשרות לעבוד בסביבות היברידיות או מרחוק.
"תרבות של אמון ופתיחות עשויה לשפר מוטיבציה, שביעות רצון ופריון של עובדים, להבדיל מתרבות של חשדנות ודגש על ביצועיות חיצונית שהתפתחה בעקבות החזרה הגורפת למשרדים", כך לטענת החוקרים.
"עבודה מרחוק הפכה לפתע לדרישת סף"
לדבריו של ד"ר אבי שניידר, חוקר ארגונים ושוק העבודה בבית הספר למדעי ההתנהגות במכללה למנהל, "הקורונה הפכה את עולם העבודה על פיו והפכה את העבודה מהבית לפרקטיקה שכיחה מאוד.
יחד עם זאת, גם לאחר נסיגת המגיפה וחזרתו של העולם למציאות 'רגילה', עבודה מרחוק הפכה להיות דרישת סף של עובדים רבים במסגרת תנאי ההעסקה שלהם, ממש כמו זכות בסיסית".
"יש כמה זוויות מהן אפשר להסתכל על המחקר; ארגונים רבים הבינו את החסרונות הרבים הנובעים ממדיניות העבודה מהבית, לרבות היעדר שייכות של העובדים למקום העבודה, חוסר יכולת ליצור קשרים חברתיים יומיומיים בין העובדים ואפילו אובדן ידע בהיעדר היכולת לנהל שיחות חולין במסדרונות", טוען שניידר.
עוד הוא טוען כי "החזרה לעבודה מהמשרד היוותה עבור ארגונים רבים לא רק פרקטיקה של שינוי מקום העבודה; היא הפכה לצורך הכרחי של ממש לטובת שינוי וחיזוק התרבות הארגונית, העלאת מעורבות העובדים, המחויבות שלהם והקשר שלהם אחד לשני".
"ובדיוק בגלל סיבות אלו, ארגונים הבינו כי הם נדרשים להחלפה 'בין דורית' של העובדים – כלומר לעודד עזיבה מרצון של 'דור הקורונה', שמבחינתו החזרה למשרד הייתה בגדר הרעת תנאים, והכנסה של דור חדש של עובדים, שיאמצו את התרבות הארגונית החדשה שנוצרה", מסכם שניידר.
