התייצבותה של גרמניה לצד ישראל בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג ותמיכת ברלין בעמדה הישראלית - שלפיה בית הדין הזה אינו מוסמך לדון ב"פשעי מלחמה" שבוצעו לכאורה בידי ישראל, שהעיקרי בהם הוא "פשע ההתנחלויות" - אינן דבר מובן מאליו כלל וכלל.
רק לפני פחות משנה השווה שגריר גרמניה באו"ם ויועצה המדיני לשעבר של הקנצלרית אנגלה מרקל, כריסטוף הויסגן, את ישראל לצפון קוריאה והגן בנחישות רבה ביותר על חוק בינלאומי מומצא, הסותר את החוק הבינלאומי הרשמי, שלפיו ההתנחלויות הן בלתי חוקיות. כעת, באה גרמניה לטעון בפני השופטים בהאג, שאין זה מסמכותם לדון בתלונות שהגישו הפלשתינים ומשתפי הפעולה עימם, מאחר שאין כזה דבר "מדינת פלשתין".
לאחר שנים של קור עז למדי ביחסים בין ירושלים לברלין, משהו טוב קורה: הבונדסטאג היה בית הנבחרים הראשון שהגדיר את תנועת ה־BDS אנטישמית וקרא להפסיק מימון ממשלתי וציבורי לגופים שקשורים אליה; הבונדסטאג העביר החלטה חריפה, הקוראת להגביר את הפיקוח על פעולות התנועה ואנשיה בגרמניה, וקריאה לממשלה לוותר על ההבחנה בין הזרוע המדינית לזרוע הצבאית של התנועה ולאסור את שתיהן; בפורומים בינלאומיים החלה גרמניה בזהירות רבה לשנות את הצבעתה המסורתית נגד ישראל; ומול איראן נשמע היום טון נוקשה למדי ונראית התקרבות איטית לגישה ישראלית־אמריקנית בעניין.
בית הדין הבינלאומי בהאג // צילום: GettyImages
מה בדיוק עומד מאחורי השינוי הזה? ראשית, מדיניות ברורה ונחושה של הממשל האמריקני. מעבר לכך, בקרב הממשל והציבור הגרמניים - לנוכח שברו של האביב הערבי, גלי הטרור האסלאמי שהיכו גם בגרמניה וההגירה העצומה ממדינות המזה"ת על כל הבעייתיות הכרוכה בה, חל שינוי איטי אך עקבי לטובת ישראל.
יותר גרמנים מגלים היום הבנה למצבה של ישראל ומבינים שגרמניה יכולה להרוויח רבות משת"פ עימה, ולא רק בתחום הצבאי, אלא בעיקר הכלכלי. השינויים במפה הפוליטית הגרמנית הביאו גם הם למצב שבו הסטטוס קוו ביחס כלפי ישראל, שהביא את הגרמנים להפוך לאפוטרופסים הגדולים של הפלשתינים ולהשתמש באיחוד האירופי כדי להעביר החלטות בעייתיות מבחינת ישראל, נשבר: אם בעבר היה קונצנזוס כלל־מפלגתי של מחויבות טקסית בלבד לישראל ותמיכה מעשית בפלשתינים, התמיכה הרבה שמעניקה צמרת מפלגת הימין החדש אלטרנטיבה לגרמניה לישראל, אילצה את רוב המפלגות האחרות ליישר קו ולהתחיל להפגין אהדה ממשית לישראל.
עידן מרקל, שהיה בדרך כלל טוב לישראל, עומד להסתיים, ואולי מהר מהצפוי. לא בטוח שלאלה שיתפסו את מקומה של מרקל תהיה אותה תחושת מחויבות כלפי ישראל. לאחר הבחירות בישראל יש לקוות שממשלה חדשה תדע למצוא ערוצי קשר אל דור המנהיגים הבא של גרמניה, תוך הבנת המפה הפוליטית המתהווה ולא בהישענות על דפוסי התנהגות מהעבר. ויש גם לקוות שגרמניה תדע להרחיב את שינוי הקו ממנה לאיחוד האירופי.
