נמצאים אנו בימים שבין י' בטבת, יום הקדיש הכללי, לבין ה- 27.1 יום השואה הבינלאומי.
משום מה, תפס כל אחד מהתאריכים האלו "גזרה" בציבור הישראלי, כאשר עשרה בטבת נתפס כתאריך אותו מציינים במגזר הדתי (בעיקר בגלל העובדה שהוא מוגדר כאחד מהצומות בלוח השנה העברי) ואילו את יום השואה הבינלאומי מציינים יהודים מהמגזר הכללי ויהודים בכלל, בכל העולם. הקרבה והריחוק התפיסתי בין שני ימים סמליים אלו משקפים את המתחולל בחברה היהודית והישראלית סביב זיכרון השואה.
לאחרונה האנטישמיות מתעוררת בקיצוניות ובהיקפים שלא ראינו כמותם מזה עשרות שנים. היא מופיעה בצורת גילויי אלימות קשים, מקרי רצח מזעזעים, תוקפת בכל רחבי העולם ולא רק באירופה כפי שהתרגלנו בצער עד היום ומתרחבת למימדים מדאיגים.
רק השבוע נודע כי גם הממשל בליטא החליט לעשות כמעשה הפולנים ולהעביר חוק שמנקה את העם הליטאי ממעורבות בפשעי השואה ובעצם ניסיון נוסף להתכחש למעשי הזוועה והרצח שנעשו ביהודים באדמת ליטא בזמן מלחמת העולם השנייה. הסיפור הזה עשה פחות רעש מהחוק הפולני, שזה לכשעצמו מדאיג אבל בעיקר מצביע על מגמה של המחזיקים בשלטון באירופה שכבר לא מתביישים לומר- "לא אנחנו עשינו את זה" ומעבירים חוקים כדי להכשיר את השרץ ולנקות את ארצם מפשעי מלחמה ולשכתב את ההיסטוריה.
העלייה ההולכת ומתגברת של גילויי האנטשימיות בחומרתם ובהיקפיהם, לצד המגמה ההופכת לליגיטמית עם הזמן של הניסיון לכתוב את ההיסטוריה מחדש ולייצר "הנחות" למדינות שהיו מעורבות בניסיון השמדת העם היהודי, הופכת את עשרה בטבת לרלוונטי עבור כל העם היהודי, יותר מתמיד.
הרב אברהם קריגר
עשרה בטבת זאת ההזדמנות שלנו לזכור ולהזכיר לעולם שהשואה היא סיפור יהודי ייחודי. העם היהודי הושמד רק בשל יהדותו, ולכן קורבנותיו היו כל מי שדמו היה דם יהודי, אף אם לא נכחו, בלטו התקיימו באורחותיו קודים נפשיים ורוחניים יהודיים, שזוקקו במהלך הדורות. האמירה הזאת מקבלת תוקף מחודד במיוחד לאחרונה. גילויי האנטישמיות מופנים כלפי יהודים אך ורק על רקע יהדותם. החוקים שמועברים בבתי הנבחרים באירופה נועדו להקטין את גודל הפשע וחומרתו.
שתי מגמות אלו חידדו בפני גורמים אחדים בחברה הישראלית, הנוטים אל ה'פוסט' בתחומי ההיסטוריה היהודית, את הצורך לנסות להשיל מהשואה את ליבת הסיפור. להשיל דווקא את הזהות היהודית ולהפוך את סיפור השואה לסיפור הומניסטי אוניברסלי.
המקום האוניברסלי והפלורליסטי נועד לכאורה להנכיח את סיפור השואה בקרב כל בן אנוש, אך ניתן לומר בוודאות כי הוא מטשטש את העובדה הפשוטה שהשואה היא סיפור יהודי ייחודי.
יום השואה הבינלאומי מסיט את זיכרון השואה למקום אוניברסלי ועוסק יותר בדמות הרוצח מאשר בדמות היהודי הנרדף ואת זה אנחנו חייבים למנוע. תפיסה זו הפכה את הרוצח למודל נגטיבי אמנם, אך ממנו למדים על ערכי הדמוקרטיה, זכויות האדם וכיבוד האחר, גבולות הכח והמדרון החלקלק. סיפור השואה הופך לסיפור פחות יהודי ויותר עולמי. וכך בדיוק כותבים את ההיסטוריה מחדש. העם היהודי חייב לעמוד בפרץ ולהיאבק כדי למנוע זאת. "שם עולם" פועל בכל דרך לעמוד ולשמר את הנרטיב היהודי של דור השואה.
הכותב הוא יו"ר המרכז הבינלאומי "שם עולם"
