מבחן בגרות: יונה גולוב מתאושש מהסיוט בקפריסין

"הדבר שהכי כואב לי היום הוא העובדה שלמרות שהוכח שאין לי ולא היה לי קשר לבחורה הבריטית בקפריסין, עדיין פה בארץ שופטים אותי ומתייחסים אלי כאנס. מאז שחזרתי צעקו לי ברחוב אנס, ושאלו את אחותי אם היא אחותו של האנס. אני לא מבין איך אפשר להתנהג ככה. למה בקפריסין ובבריטניה תוקפים את הנערה על שבדתה אונס שלא היה, ופה במדינה שלי קוראים לי בשמות גנאי וכותבים עלי דברים כל כך קשים, למרות שלא עשיתי כלום".

יונה גולוב, בן 18 מעפולה, לא מוצא מנוח. קרוב לשלושה שבועות עברו מאז יצא עם שניים מחבריו לחופשה באיה נאפה שבקפריסין, שם מצא את עצמו בתוך סיפור קפקאי. 

פ', תיירת בריטית בת 19 שעבדה במלון כברמנית, הגישה נגדו ונגד 11 נערים נוספים תלונה על אונס קבוצתי, וברגע אחד מצא יונה את עצמו מאחורי סורג ובריח.

שמונה ימים הוא היה עצור בקפריסין, עד לרגע שבו בדיקת דנ"א שנלקחה ממנו, והאליבי שסיפקה לו נערה ישראלית שאיתה בילה באי, הביאו לשחרורו ולשחרור ארבעה עצורים נוספים, שנוקו מכל חשד.

תפנית נוספת בפרשה חלה בלילה שבין שבת לראשון, כשהחוקרים זיהו סדקים בעדותה של פ' ועימתו אותה שוב עם הממצאים, שלא תאמו את גרסתה. היא נשברה, והודתה בפני החוקרים הקפריסאים שקיימה יחסים בהסכמה עם שלושה מתוך 12 הנערים, וכי בדתה את דבר האונס כדי לנקום בהם על שצילמו אותה, לדבריה, שלא בידיעתה. שבעת הנערים העצורים שוחררו אף הם, ובתחילת השבוע שבו ארצה.

לכל הכתבות, המדורים והטורים האישיים של שישבת

בימים אלה מוגש נגד פ', המוחזקת במעצר בקפריסין, כתב אישום בגין תלונת שווא. העונש המקסימלי עליה בקפריסין הוא שנת מאסר וקנס כספי.

יונה מסתובב בסלון ביתו, לבוש באותה חולצת טי לבנה שלבש ביום שנעצר. בידו טלפון סלולרי חלופי, במקום זה שנשאר בינתיים בידי המשטרה הקפריסאית. הוא עוקב אחר הטוקבקים ברשתות החברתיות, ועיני הדבש שלו נעצבות. 

אף שבסופו של דבר התברר כי התיירת לא נאנסה, הסרטון שהופץ ברשת ממשיך לעורר הדים וביקורת על התנהלותם של הנערים, ועל כך שקיימו אקט מיני רב־משתתפים, צילמו אותו והפיצו את הסרטון. העובדה שמרבית הנערים כלל לא היו נוכחים בשעת המעשה לא עצרה את הטוקבקיסטים מלהטיח ביקורת חריפה על התנהגותם של כל ה־12.

"תראי, פה כתוב שאנחנו בהמות בלי ערכים. בתגובה אחרת כתוב שחבל שחזרנו לארץ, ובתגובה הזאת כותבים עלי שאני נאלח, שמתייחס לבחורה כאל גוש בשר, ושאני רפש.

"אני מבין שמרבית הציבור נגעל ממה שהיה שם, ואותי באופן אישי לא תמצאי משתתף באקטים מיניים עם עוד אנשים כי זה מגעיל אותי. אני לא בנוי לזה. אבל אם הדברים נעשים בהסכמה וברצון הדדי של כולם, אני לא רואה בזה בעיה, וזה מה שהיה שם. 

"היו שם אקטים מיניים עם שלושה בלבד מתוך כל 12 החבר'ה שנעצרו, וכולם היו בהסכמה. לדברי חברים שלי ולפי איך שהיא נראית בסרטונים, היא לא היתה שיכורה כמו שכתבו, ומפרסום תוכן החקירה בתקשורת, היא הודתה שהיתה עם עוד שלושה גברים אחרים מייד לאחר שטענה שנאנסה. אני משתדל לא להיכנס לאנשים לחדר המיטות. שיעשו שם מה שהם רוצים".

אבל ברגע שהנערים צילמו, הם הכניסו אותנו לחדר המיטות שלהם.

"אני מסכים שהם לא היו צריכים לצלם, ובטח שלא להפיץ את זה, אין לי מושג מי הפיץ את הסרטון שפורסם, אבל גם הם מבינים היום שההפצה היתה פסולה. אם יש משהו שהם מתחרטים עליו, זה על זה, למרות שבסופו של דבר הסרטונים האלו סייעו להוכיח שאכן לא היה אונס".

"היא חייבת לשלם על השקר שלה". המתלוננת פ'

אמו של יונה, מרינה (44), שעלתה לארץ מאוזבקיסטן בשנת 1991, שוקדת על ארוחת הצהריים במטבח. המראה של בנה הסובל, והידיעה שנעשה לו עוול, לא עוזבים אותה. 

היא נאבקה במשך שנים להעניק לילדיה את החיים הטובים ביותר, במיוחד לאחר שבעלה הסתבך בחובות הימורים, ברח למוסקבה והותיר אותה לבדה עם שלושה ילדים קטנים. 

"יונה הוא ילד טוב עם ערכים וכבוד לזולת, ובמיוחד לנשים. מאז שהוא חזר הוא לא מצליח לישון, ויש לו סיוטים שהוא עדיין כלוא. אני מקווה מאוד שאחרי הפרשה הזאת הורים יתעוררו ולא ישלחו את הילדים שלהם למקומות כאלה, שלפי מה שתואר לי, הם לא רחוקים מבית בושת". 

• • •

יותר משנה תכנן יונה את החופשה עם החברים בחו"ל. הוא המתין לסיום הלימודים בתיכון אורט עפולה, שם למד במגמת חשמל, ובשנה האחרונה עבד בקייטרינג וחסך כסף כדי שיוכל לממן את הטיול בעצמו, בלי להכביד על אמו.

"תכננתי בכלל לצאת עם חברים אחרים, והמחשבה היתה דווקא לכיוון זקינתוס ביוון, אבל זה לא הסתדר. שבועיים לפני הטיסה חברים הציעו לי לבוא במקום החבר השלישי שביטל, והסכמתי".

הוא רכש כרטיס ושילם 1,300 שקלים על חופשה של שבוע באיה נאפה, שכללה טיסה ומלון, ללא ארוחות או כניסה למסיבות. חופשה שהיתה אמורה להיות רגועה, שבה תכנן קצת להתפרק רגע לפני שהוא נכנס אל שנה מאתגרת וקשה במכינה הקדם־צבאית שאליה נרשם.

ביום חמישי, 11 ביולי, ארז מזוודת טרולי קטנה, הניח בתוכה את התפילין שלו, ובאיחור של 12 שעות בעקבות עיכוב בטיסה יצא עם שניים מחבריו אל איה נאפה.

בסביבות השעה 11 בלילה באותו יום הגיעו השלושה למלון "פמבוס נאפה רוקס". הם הפקידו את דרכונם בדלפק הקבלה, קיבלו חדר אחד לשלושתם ויצאו לבלות במועדון סמוך למלון. 

"כשהגענו למועדון, קנינו חבילה של עשר מסיבות בעלות של 400 יורו. במסיבה פגשנו עוד כ־300 ישראלים. כל מי שהגיע דרך אותו ספק, שם על היד צמיד עם חוט כחול וצ'יפ אישור כניסה למסיבות, כך שהיה קל לזהות את הישראלים. במסיבה הזאת הכרנו המון ישראלים, בהם גם תשעת הנערים הנוספים, שהתיירת הבריטית הגישה נגדם תלונת שווא על אונס".

מה היה במסיבה?

"מסיבת ריקודים המונית של חבר'ה צעירים, בגילאים 15 עד 19. האלכוהול רץ שם חופשי, חלק מהתיירות מבריטניה רקדו שם חצי ערומות, בלי חלק עליון, והיתה תחושה של מתירנות ללא גבולות. בגלל הטיסה הייתי עייף מאוד, אז שתיתי רק כמה כוסות וודקה עם אקסל וחזרתי למלון לישון".

ידעת משהו על סוג החופשה הזאת לפני שנסעת?

"חברים אמרו לי שזה מקום שווה. ידעתי שבמקום הזה יש מסיבות עד אור הבוקר, ידעתי שיש אלכוהול חופשי, וידעתי גם שיש אווירה חופשית בכל מה שקשור לסקס. זאת הסיבה שחבר'ה מגיעים לשם. אני, באופן אישי, עוד לפני הנסיעה הצבתי לעצמי גבולות. ידעתי שאני לא אהיה עם בחורה שהיא לא יהודייה ולא אסתבך בקטטות. ידעתי שבמקום שבו יש כל כך הרבה אלכוהול, יכולים להיות הרבה צרות ובלאגנים. אני אפילו לא שותה צ'ייסרים כי זה עושה לי בחילה". 

"אני לא ידעתי, ועל כך אני מאשימה את עצמי", מוסיפה מרינה. "הייתי צריכה לבדוק יותר לעומק. חשבתי שמדובר בחופשה רגילה. אם רק הייתי יודעת שמה שהולך שם זה סדום ועמורה, הייתי נשכבת בפתח של הדלת ולא נותנת לו לצאת. אסור לשלוח למקומות האלה ילדים. אני מקווה שעכשיו כולם יבינו את זה ויידעו לעצור את הילדים שלהם. מה שקרה ליונה שלי זאת ההוכחה שלא צריך להיות אשם כדי למצוא את עצמך פתאום מואשם באונס".

ביום שישי בבוקר יצאו יונה ושני חבריו לאכול ארוחת בוקר כשרה בבית חב"ד, ולאחר מכן בילו את מרבית היום במסיבת בריכה במלון. בשעות הערב חזרו לבית חב"ד לקידוש ולארוחת שישי.

"ידעתי שבמקום הזה יש מסיבות ואווירה חופשית בכל מה שקשור לסקס". מלון "פמבוס נאפה רוקס" // צילום: עמי שומן

כשחזרו למלון, התפצלו דרכיהם של יונה וחבריו.החברים יצאו לבלות במסיבה נוספת, והוא החליט להישאר במלון. "האמת היא שהם נעלמו לי, ואני משום מה הייתי בטוח שלא קניתי את הכניסה למסיבה של יום שישי והחלטתי להישאר במלון עם בחורה ישראלית שהכרתי. למעשה, איתה ביליתי עד הרגע שבו המשטרה פרצה אלי לחדר ועצרה אותי ואת החברים שלי".

בבוקר יום שלישי, 16 ביולי, יומיים לפני מועד סיום החופשה, הוא התעורר לעוד יום של מסיבה אינסופית, כשבין לבין הוא קופץ לבית חב"ד הסמוך לארוחות. בשעות הלילה סיפרו לו חבריו שהם מתכוונים לבלות עם פ', ברמנית בריטית שהכירו, והציעו לו להצטרף. תפקידה של פ', טוען יונה, היה לחלק לצעירים במלון כמה שיותר צ'ייסרים ואלכוהול כדי לשמור על אווירה שמחה.

נאמן למה שהחליט עם עצמו, יונה ויתר ונשאר עם הבחורה הישראלית שאיתה בילה. "ביום שלישי הזה הייתי עד שמונה וחצי בערב במסיבת יאכטה בים. כשחזרתי למלון כבר התחילה מסיבה נוספת בבריכה, אבל היא שעממה אותי וחתכתי ממנה.

"בסביבות 11 בלילה הלכתי לחדר להתקלח, ולאחר מכן יצאתי עם הידידה שלי לבלות קצת בלונה פארק.בסביבות אחת לפנות בוקר חזרנו למלון והלכנו לחדר שלה. היו שם חברים נוספים שלה, וישבנו, דיברנו וצחקנו עד שלוש לפנות בוקר".

כשעזב את חדרה של הידידה, פגש את אחד הישראלים שהכיר ביום הראשון לחופשה, והשניים החליטו לשבת בלובי המלון. במשך כל הזמן הזה הוא המשיך להסתמס עם ידידתו - התכתבויות שלאחר מכן יספקו לו את האליבי שיזכה אותו מכל חשד ומעורבות.

• • •

בסביבות ארבע בבוקר נפרד יונה מחברו ועלה לחדרו. שני חבריו כבר ישנו. הוא פתח את חלון החדר כדי לעשן סיגריה אחרונה ושמע צעקות. "החדר שלי לא נמצא באותו הבניין של חדר 723, ששם התרחש כל האירוע, וכשפתחתי את החלון לעשן שמעתי צעקות בעברית, 'מרביצים לישראלים, מרביצים לא''. א' היה אחד הישראלים שהתחברנו אליהם ביום הראשון, ורצתי לשם מהר. ראיתי תיירים בריטים מרביצים לו, ולא הבנתי על מה הבלאגן. 

"כשניסיתי להפריד, קפצו עלי כמה בריטים להרחיק אותי כדי שלא אתערב. הבנתי שזה הרגע שבו אני צריך להישאר רגוע, ולא להיגרר אל תוך מריבה שלא שייכת לי. הלכתי הצידה כדי להתקשר לנציג הישראלי שלנו מטעם חברת הנסיעות שבה קניתי את החופשה. הוא אמר לי שהוא ישן, ושאפנה לנציג של החברה שאליה שייך א'. כשהתקשרתי אליו, הוא לא ענה.

"כשהתחילו להתקהל הרבה אנשים, ישראלים ובריטים, הבנתי שאני לא מצליח לתרום להרגעת הרוחות והלכתי בחזרה לחדר לישון".

בבוקר יום רביעי, בסביבות השעה תשע, הסתיימה החופשה של יונה. שלושה שוטרים בלבוש אזרחי פרצו אל החדר ועצרו אותו ואת חבריו, בלי כל הסברים. העובדה שיונה לא דובר אנגלית הקשתה עליו להבין גם את המילים הבודדות שכן נזרקו לחלל החדר.

"לא שמעתי אפילו את השוטרים נכנסים לחדר, כך שאין לי מושג אם הם דפקו לפני, או ישר פרצו פנימה. הם העירו אותנו במכות, אחד מהם דרך לי על הראש, וכשהתעוררתי נתנו לי כאפות ואזקו אותי".

מה הרגשת באותו רגע?

"לא ידעתי מה לחשוב, הייתי בהלם. פחדתי נורא. לא הבנתי מה הם אומרים. חשבתי שאולי היתה בעיה עם התשלום למלון. קיוויתי שכשנגיע לתחנה יסבירו לנו למה עצרו אותנו, ואז יבינו שיש פה טעות".

יונה וחבריו הובלו לתחנת המשטרה באיה נאפה. בין העצורים הוא זיהה שבעה ישראלים שהכיר במלון. שישה נוספים, שאותם לא הכיר כלל, שוחררו כמה דקות לאחר שהגיעו לתחנה. בהמשך הגיעו עוד ארבעה ישראלים, שאותם הכיר היכרות שטחית.

"כשהגענו לתחנה, אמרו לנו לשבת בשקט ולא לדבר אחד עם השני. ישבנו שם מפוחדים, בלי להבין מה רוצים מאיתנו, ואז הכניסו אותנו אחד־אחד לחדר של החוקר וביקשו מאיתנו לחתום שאנחנו עצורים, ושהפריטים שאספו מאיתנו, כמו הטלפון למשל, נמצאים בידי המשטרה. בגלל שאני לא יודע אנגלית, אחד הישראלים נכנס איתי ותרגם לי".

במשך חמש שעות שהו 12 הנערים בתחנת המשטרה, בלי לדעת את סיבת המעצר. לדבריו של יונה, לא הרשו להם לדבר, "וכל פעם שמישהו רק השתעל, הוא ספג צעקות".

סיבת המעצר התבהרה רק לאחר שהרב של בית חב"ד שמתגורר באיה נאפה הגיע לתחנה, והסביר לנערים שהם עצורים בחשד לאונס של בחורה בריטית בת 19.

"בכל פעם שמישהו רק השתעל, הוא ספג צעקות". הנערים מובלים למעצר // צילום: אי.פי.אי

"התחושה בחדר היתה קשה מאוד. כולם ישבו עם ראש מושפל ומבט מפוחד בעיניים. חלק בכו. אני התכנסתי בתוך עצמי וניסיתי להירגע, אבל לא הצלחתי. לא הבנתי מה רוצים ממני, אני אפילו לא מכיר את הבחורה המדוברת. מעולם לא ראיתי אותה או דיברתי איתה, וגם ידעתי שיש לי אליבי. 

"הרב הסביר לנו שכדאי שניקח עורך דין וחיבר אותנו לעו"ד יניב הברי, שגר בקפריסין. כשיניב הגיע, הוא אמר לנו שהחשד נגדנו הוא אכן אונס, ושמחר נובא לפני שופט. הוא גם אמר שכנראה יבקשו להאריך את המעצר שלנו לשמונה ימים כדי שיוכלו לבצע בדיקות דנ"א".

נתנו לך להתקשר הביתה?

"כן. זה היה בשלב שכבר ידעתי שאני מואשם באונס, אז רק הספקתי להגיד לאמא שלי שאני עצור בחשד לאונס ושתעזור לי".

שיחת הטלפון של יונה תפסה את אמו בחופשה בים המלח. "זה היה בצהריים כשקיבלתי את הטלפון מיונה. כשהוא אמר לי שהוא חשוד באונס, לא הבנתי על מה הוא מדבר. הרגשתי שאני נשאבת לתוך חור שחור.

"יונה ואונס לא הסתדר לי. אני יודעת שיש לי ילד טוב בבית, שלא יעז לפגוע או לחלל כבוד של בחורה. אני אמא חד־הורית, יש לו אחות קטנה. לפגוע באישה זה כמו לירוק לי בפרצוף. ידעתי בתוכי שאין מצב שהוא עשה דבר כזה. הוא לא סיפר לי שעצורים איתו עוד 11 חבר'ה, את כל הפרטים האלה השלמתי מאוחר יותר מהחדשות בארץ".

מרינה התקשרה מייד לשגרירות ישראל בקפריסין, שם המליצו לה להיעזר בעורך דין. בד בבד, עו"ד הברי יצר איתה קשר והיא אישרה לו לייצג את בנה וביקשה ממנו לעדכן אותה בכל רגע נתון בכל התפתחות. 

"בחודש אפריל עברתי התקף לב וצנתור, ואסור לי לטוס, אסור לי להתרגש, אסור לי להיות במתח. אבל איך אפשר להישאר רגועים, כשהבן שלך מתקשר ממדינה זרה ומודיע שהוא עצור ועוד על אונס? במהלך סוף השבוע עשיתי בירורים לגבי טיסה ואמרתי ליונה שלא ידאג, שאני אגיע אליו לקראת תחילת השבוע, למרות שאסור לי לטוס".

• • •

בינתיים, בחדר המעצר בקפריסין, ישב עו"ד הברי עם 12 הנערים ושמע מהם היכן היו בשעת האונס, ומה הקשר שלהם למתלוננת. בד בבד, מסרו הנערים דגימת דנ"א. 

"בשלב הזה היה בלאגן. כולם בכו, צעקו ונכנסו ללחץ. כשנכנסתי לחדר, רופא לקח ממני דגימה מחלל הפה ודגימה מאיבר המין. למרות כל הלחץ, שמחתי על הבדיקה. ידעתי שהודות לבדיקה ולעובדה שהייתי עם ידידה שלי, אני אזוכה וכולם יבינו שעשו פה טעות".

בסביבות שמונה בערב פוזרו הנערים בתחנות המשטרה השונות. יונה וחברו ג', שאותו הכיר רק כמה ימים קודם לכן, נלקחו לתחנת המשטרה בעיירה קופינו, שם העבירו את הלילה בתא מעצר.

"זה היה אחד הרגעים הקשים שחוויתי. כשהגענו לתחנת המשטרה, ביקשו מאיתנו להוריד שרוכים מהנעלים ושרשראות, ביקשו שנרוקן את תכולת הכיסים שלנו, שכללה בעיקר כסף מזומן. הרגע הזה, שבו אתה מרגיש שהחופש נלקח ממך, הוא רגע קשה מאוד. כל מה שרציתי זה לעוף משם, לעלות על הטיסה לארץ ולרוץ הביתה לאמא שלי, לבית שלי ולחדר שלי".

אתה וג' הוכנסתם לתאים נפרדים?

"הוכנסנו למעין מסדרון, שיש בו ארבעה חדרים עם מיטה אחת בכל חדר. רצו להכניס אותנו בנפרד, אבל ביקשנו להישאר ביחד. לשמחתי הם הסכימו, ורק ציינו שיהיה לנו קר מאוד לישון על הרצפה. אמרנו להם שנסתדר ונכנסנו לאותו תא. 

"בתוך התא היו רצפת בטון ומיטה בנויה מבטון, שעליה מזרן דק מאוד. בצד החדר היו שירותים בול פגיעה. ביקשנו עוד כרית ועוד שמיכה, ופשוט עשינו תורות. לילה אחד אני ישנתי על המיטה, ולילה אחד ג' ישן עליה".

איך עבר עליכם הלילה הראשון מאחורי סורג ובריח? 

"דלת החדר לא היתה עם סורגים, וגם לא נעולה. יכולנו לצאת למסדרון הקטן, אבל זאת תחושה קשה. בלילה הראשון כמעט שלא הצלחתי להירדם. המחשבות על מה עשיתי שמגיע לי להיות כלוא, לא הרפו. בחדר אני וג' יכולנו לדבר בפעם הראשונה על כל האירוע, וג' סיפר לי שגם הוא לא הכיר את הבחורה ולא מבין מה הוא עושה פה. התקווה שלנו היתה שביום חמישי, כשנגיע אל השופט ונספר לו שאנחנו לא מכירים אותה, ישחררו אותנו".

• • •

ביום חמישי, 18 ביולי, במקום לסיים את החופשה עם חיוך ולעלות על טיסה לארץ, יונה, ג' ושאר הנערים נלקחו ללרנקה, שם נפגשו כל הנערים העצורים. לאחר המתנה של שעתיים בתא המעצר, נאזקו כל 12 הנערים זה לזה בידיהם ועלו על הסעה לבית המשפט באיה נאפה. "כל החבר'ה היו שבורים ומבואסים, ולאורך כל הנסיעה ישבו בשקט. רק מדי פעם שמעתי מישהו בוכה".

בבית המשפט פגשו לראשונה את הוריהם ואת הכתבים הישראלים. "אמא שלי לא הגיעה, וידעתי שקשה לה. גם לי היה קשה, אבל עורך הדין היה איתי כל הזמן, וגם שאר ההורים עזרו לי ונתנו לי טלפון להתקשר אליה".

מה היה בבית המשפט?

"הכניסו אותנו אחד אחרי השני. אני הייתי אחרון. ההמתנה היתה קשה. בתוך בית המשפט לא כל כך הבנתי מה אומרים כי הם דיברו באנגלית, אבל לחשתי לעורך הדין שיגיד לשופט שיש לי אליבי. 

"חשבתי שהנה, עוד רגע משחררים אותי. בסוף הדיון עורך הדין אמר לנו שלכולנו מאריכים את המעצר בשמונה ימים, ואני התפרקתי. 

"בדרך כלל אני לא בוכה ליד אנשים, אבל לא יכולתי להחזיק את עצמי. כולם בכו. בתחנת המשטרה ליד בית המשפט ביצעו את נוהל המעצר, ממש כמו שרואים בסרטים. לקחו לנו את הדרכונים, לקחו טביעות אצבע, וצילמו אותנו, ואז שוב הפרידו אותנו ופיזרו אותנו לתחנות משטרה שונות.

"בגלל שנכנסנו כבר לסוף השבוע, מחמישי בערב עד יום שני בבוקר לא דיברו איתנו ולא חקרו אותנו.

"לא היה לנו סדר יום מאורגן. היינו מתעוררים בבוקר, מניחים תפילין ומתפללים, ופשוט שוכבים במיטה, מדברים המון, שותקים שעות, משחקים ארץ־ עיר, משחקים את המשחק שבו מניחים ידיים אחד על הידיים של השני וצריך להספיק לברוח לפני שמקבלים מכה. 

"היו רגעים ששכבתי עם רגליים על הקיר, ופשוט בהיתי במשך שעות באותה נקודה בתקרה. אחת לארבעה ימים יכולנו לצאת לחצר, אבל זאת לא באמת חצר. זה כמו מרפסת קטנה שכולה גדרות וסככות. לא רואים את השמש וחם מאוד. התחושה היא של ייאוש ותסכול, כי אתה יודע שאתה עצור בלי סיבה. אחרי יומיים במעצר, שבהם כמעט לא אכלנו כלום כי כל האוכל שהם הגישו לנו היה של מנות בשריות מעורבבות עם חלב, נציג חב"ד הגיע ודאג לנו לאוכל כשר".

"אמרתי לו שיהיה סבלני, תכף זה ייגמר". יונה ואמו מרינה // צילום: מרים צחי

ביום שני בבוקר הגיע עו"ד הברי לתחנה, ויונה נלקח לחקירה שנמשכה כארבע שעות. "החוקר שאל אותי איפה הייתי באותו היום, מה עשיתי, עם מי הייתי, אם אני מכיר בחורה בשם פ' או את החבר'ה שנעצרו, ואם יש לי סרטונים בטלפון שצילמתי מאותו אירוע מדובר ואם הוא ימצא אותי באחד מהסרטונים. הוא לא הפסיק לשאול אותי את אותן שאלות בווריאציות שונות. הוא גם תחקר אותי על האליבי שלי.

"על כל השאלות השבתי בשלילה. בשלב מסוים הוא שאל אותי אם אני מעשן, וכשאמרתי שכן, הוא קרא לי לצאת איתו לעשן. המתורגמן היה איתנו. ברגע הזה החוקר נתן לי תקווה. הוא אמר לי שאם כל מה שאני אומר נכון, אני אשוחרר ממש בקרוב".

ביום שלישי בבוקר נחתה מרינה בקפריסין, שם פגשה את דוד עזריאלי, אותו נציג חב"ד שדאג לנערים וגם ליווה אותה בשהות על האי. 

כשזכתה סוף־סוף לבקר את יונה, לראשונה מאז טס, היא התפרקה. "אני לא יכולה לתאר לך את הרגע הזה", ניכר שההתרגשות עדיין אוחזת בה. "אני ידועה כאחת שתמיד בוכה, אבל הפעם לא הצלחתי להירגע. במקום שאני אעודד את יונה וארגיע אותו, הוא הרגיע אותי. 

"כשקצת נרגעתי הסתכלתי לו בעיניים. כל אמא מכירה את העיניים של הבן שלה. ידעתי שברגע שאסתכל לו בעיניים, אדע אם הוא אשם או לא. נרגעתי. ראיתי את האמת בתוך העיניים שלו. מה שהרג אותי זה לחכות לתשובות של בדיקת הדנ"א. אפילו שהאמנתי בחפותו, ניקר בי חשד קטנטן. מה יקרה אם התשובה תוכיח שהוא היה שם? אבל ניסיתי להדחיק את המחשבה הזאת".

באיזה מצב פגשת אותו?

"מבחינה פיזית הוא היה נראה בסדר, אבל נפשית הוא היה שבור. ראיתי את זה עליו. כשהוא סיפר לי על התנאים שהוא ישן בהם, על השירותים והמקלחת, שברגע שפותחים את המים כל הביוב עולה, זה עשה לי רע.

"אבל אמרתי לו שיהיה סבלני, כי תכף זה ייגמר. בתקשורת הישראלית אמרו שמכים אותו, אבל כשראיתי שהוא לא חבול ואין עליו סימנים, נרגעתי. הוא אמר לי שהם מתנהגים אליהם יפה מאוד. נתנו לי כל יום לבקר אותו למשך שעה. לא אסרו עלינו להתחבק, ואפילו נתנו לי להביא לו בגדים נקיים וסיגריות".

ביום חמישי, היום האחרון של המעצר, אחרי המתנה מורטת עצבים, הגיעו תוצאות בדיקת הדנ"א. מרינה גילתה על כך מהחדשות בארץ. שום גורם רשמי לא עדכן אותה. 

"כשהלכתי לבקר את יונה, לא אמרתי לו. לא רציתי להפיח בו תקוות שווא, כל עוד אני לא יודעת בוודאות. בלב היתה לי תחושה שהסיוט עומד להיגמר. בכניסה לתא שלו ראיתי את המזוודה שאיתה הוא יצא מהארץ, ולקחתי אותה איתי למלון".

במשך כמה שעות לא הפסיקה מרינה לקבל הודעות מהארץ, שלפיהן חמישה מהנערים משתחררים, אולם עו"ד הברי הדגיש בפניה שוב ושוב שעדיין אין החלטה סופית. 

"בדיעבד התברר לי שכל הזמן הזה הוא היה עם יונה בתהליך השחרור, ושהוא לא רצה להגיד כלום עד לרגע שבו יונה יהיה איתו מחוץ לתחנה. הוא ידע עד כמה אני היסטרית. אחר הצהריים הוא התקשר אלי בשיחת וידאו, וכשעניתי לשיחה, ראיתי את יונה לידו. לא הפסקתי לצרוח, ודמעות של אושר זלגו בלי הפסקה".

יונה, ידעת שיש סיכוי שאתה משתחרר?

"ידעתי שהיום הזה היה יום קריטי, ושיש סיכוי. בערך שעה לפני ששוחררתי, אמא של ג' עמדה מחוץ לתחנה וצעקה לנו שמשחררים אותנו. ובאמת שעה לאחר מכן נכנס שוטר לתא שלנו, נתן לנו שקית זבל כדי לאסוף את הדברים שלנו, ושחרר אותנו".

יונה, ג' ושלושה נערים נוספים השתחררו ביחד, לאחר שהוכח מעל לכל צל של ספק שאין להם שום קשר אל המתלוננת, או אל האירועים שהתקיימו בחדר 723. שני חבריו של יונה, שאיתם יצא לחופשה, נשארו במעצר עם עוד חמישה נערים נוספים.

יונה ואמו לא התמהמהו ונסעו מייד לנמל התעופה לקנות כרטיס טיסה, ולחזור לישראל כמה שיותר מהר.

• • •

ההתאקלמות בארץ קשה ליונה. הוא סובל מסיוטים ולא מצליח להירדם. עד לפני כמה ימים, הידיעה ששני חבריו עדיין כלואים בקפריסין, הקשתה עליו גם היא. בליבו הוא החליט שלאיה נאפה הוא לא חוזר יותר בחיים, וגם ממליץ לכל מי שהוא מכיר להתרחק כמו מאש מחופשות הכוללות בעיקר אלכוהול וסקס.

"ידעתי שהודות לבדיקה ולעובדה שהייתי עם ידידה שלי, אני אזוכה וכולם יבינו שעשו פה טעות". יונה בנתב"ג, לאחר שחרורו // צילום: יוסי זליגר

יצא לך לפגוש את שאר הנערים שנעצרו?

"ביום ראשון בערב, כשהם נחתו בארץ, נסעתי לפגוש אותם בשדה התעופה ולקבל את פניהם.

"אני לא מצליח להבין על מה הציבור כל כך כועס. אסור לבן אדם חף מפשע, שחפותו הוכחה, לחגוג את העובדה שהאמת יצאה לאור?

"אני מההתחלה ידעתי שלא היה אונס. לא הבנתי איך יכול להיות שבמהלך כל השבוע שהיינו שם, היא קיימה איתם יחסים מרצון ואף יזמה אותם, ופתאום התהפכה והתלוננה על אונס".

אתה מתכוון לתבוע אותה?

"ברור, זה כבר בטיפול של עורך הדין. היא הכניסה אותי למעצר של שמונה ימים בלי שהיא תכיר אותי בכלל. 

"היא העלילה עלי עלילת שווא, פגעה בשם הטוב שלי וגרמה לאמא שלי להוציא הרבה מאוד כספים שאין לה. היא חייבת לשלם על זה, ולהבין שלשקר שלה יש השלכות". 

Michali100@gmail.comטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו