גם אחרי 15 שנים בתעשייה, אינספור תקריות ועימותים, כמה להיטים, ויותר מארבע שעות של ראיון, עדיין מסובך לאכול את רון נשר. האיש בועט בכל פרה קדושה ומייד עוטה על פניו פרצוף תמים ומופתע. זאת אומרת, במצבים שבהם חצי מפניו לא מאופרות כמו הג'וקר, הנבל הכי גדול ומפורסם ביקום של באטמן, ובכלל בתרבות הפופולרית של גיבורי העל.
"הרבה לפני דודו פארוק, אני המצאתי את הדמות של SKY. סקיי זה האיפור שלי, ובמשך שנים ניסיתי לשחק בין שתי דמויות כי חשבתי שזה מגניב. יש ימים שאני מתעורר ובא לי שסקיי ידבר במקומי. הראפר, פר־אקסלנס. וסקיי באמת יצר עניין ופתח לי דלת.
"מבחינת השירים עד היום, הוצאתי פעם שיר של רון נשר ופעם שיר של סקיי. הלייב שעשיתי בפייסבוק זה רק סקיי. אי אפשר להילחם איתו, אי אפשר לדבר איתו - הוא ישות שיודעת לענות. והיו לי מאות אלפי צפיות של אנשים שבחרו להסתכל עלי בזמנם הפנוי. כשאתה טוקבקיסט שבוהה בי, אז לא משנה כמה תרד עלי - אתה בחרת להסתכל, ובזמן הזה אני אכניס לך כמה פניני חוכמה וכמה רעל שאני יכול.
"כשאתה מייחצן את עצמך, אתה צריך לגרום לאנשים להקשיב או להתייחס אליך. וצריך למצוא אלף ואחת דרכים לעשות את זה".
שני סרטוני לייב שנשר שידר בפייסבוק בשנים האחרונות, ובהם קילל את הח"כית לשעבר חנין זועבי, איים לרצוח אותה וקרא לציבור לפגוע בה פיזית, שלחו אותו לבית המשפט, שגזר עליו בדצמבר האחרון חודש וחצי עבודות שירות וחמישה חודשי מאסר על תנאי בגין איומים והסתה לאלימות. זו היתה הפעם
השנייה בעשור האחרון שהוא חומק מהכלא; ב־2008 הורשע בעבירת אלימות, נידון לחמישה חודשי מאסר, ואלה הומרו מאוחר יותר בעבודות שירות בבית חולים.
עכשיו, רגע לפני גיל 36, נשר החליט להוריד את האיפור, לאפסן את סקיי בדאנג'ן אפל ונסתר, ולהציג לפנינו דמות מכובסת של אבא טרי שהתפכח, חתם בסוכנות ייצוג שמתרכזת בכוכבי נוער (טינק), ומנסה לראשונה לשחק במגרש של הגדולים. פתאום מוציאים בשמו הודעות לתקשורת על שירים חדשים, והיחצנית הצמודה, נטע הר־לב, עושה לו פרצופים בכל פעם שהוא מוציא מפיו משפט מעורר מחלוקת. זאת אומרת, כל שלוש דקות.
עם ה־2.04 מטרים שלו, נשר מסתובב במסדרונות הצבעוניים של טינק ונראה כמו גוליבר בארץ הגמדים. בזמן שהוא מרגיע את הבכי של בתו הפעוטה, שתחגוג בחודש הבא יום הולדת שנה, הוא מסביר לי: "לא משנה כמה אני עצבני - ברגע שהיא מחייכת אלי, הכל משתנה אצלי.
"מהרגע שהיא באה זה עולם אחר, כאילו נפתח לי צוהר חדש. אם פעם היו לי מטרות להוכיח לכולם, היום אני רק רוצה להוכיח לה. אני עדיין אוהב להתריס, אבל אני מבין שזה חייב להיעשות בהומור".
את ארוסתו, יפית, הכיר לפני ארבע שנים בפייסבוק. הוא התחיל איתה בעקבות סרטון שבו ראה אותה שרה ("נפגשנו בארומה, בהתחלה היא דחתה אותי די הרבה. היא חשבה שאני מגלומן עם איזה שיגעון גדלות"). כיום הם מתגוררים בשכונה בורגנית ברמת גן, דירת גג מרווחת בת חמישה חדרים, עם בתם המשותפת ועם בנה בן העשר מנישואיה הקודמים.
את אחד החדרים בדירה הפך נשר ל"פינת גברים", הכוללת טלוויזיה עם אקס בוקס ונטפליקס, ומלא נעלי ספורט צבעוניות, פוסטרים של הג'וקר ושל אריק קרטמן מסאות'פארק, ומאפרה ענקית עם ציורי גולגולות. "פתאום יש לי מסגרת, ואני חוזר הביתה לארוחה חמה ולמיטה חמה. זה משהו שחסַר לי במשך שנים. למעשה, עד הרגע שהילדה הגיעה, לא באמת הבנתי כמה רציתי את המשפחתיות הזאת.
"אחרי הלידה שלה התחלתי עבודות שירות במועדון קשישים ברמת גן, בגלל הסיפור עם זועבי. הבנתי שלא משנה כמה גדול תהיה, וכמה כסף תעשה, יגיע הזמן שהכל ילך לתרופות, או שיהיה לך אלצהיימר ולא תזכור שום דבר מהחיים שלך. לכל דבר טוב יש סוף, וההבנה הזאת, בתוספת האבהות, גרמה לי להתפקס ולהיות צנוע יותר".
"אנחנו כמו הזוג בנדי מ'נשואים פלוס'". בדמות הראפר סקיי עם ארוסתו יפית
ביום ראשון הבא ישחרר נשר את השיר "לא מדבר עם חיות" - הסינגל השני מתוך אלבומו החדש "לא יכול עלי", שמתוכנן לצאת בחודש הבא. קצת יותר משנה אחרי האלבום הראשון, הפעם הוא מגדיר את היצירה שלו כ"ההפך הגמור ממה שסקיי מייצג. אלבום שכולו רון נשר".
"לא היה אלבום היפ־הופ כזה בארץ", הוא אומר. "כולו מדבר על החיים שלי. מי שישמע אותו יגיד, 'בואנה, הוא שוכב פה ערום באוזניים שלי'. אלמלא סקיי, לא הייתי מצליח להבין מי אני באמת כבן אדם".
אבל גם בלי סקיי, עדיין אין לך שום כוונה לסתום את הפה.
"לא מאמין בשתיקה. שלומי שבת אמר לי פעם, 'כל הכבוד שאתה מתבטא, כי אני לא יכול'. למה? כי אם הוא ידבר, אז מעריץ שמתנגד לדעותיו יפסיק לשמוע אותו, ולכן הוא חייב לרצות את כולם. מי אמר שלאמנים אסור להביע דעה? אנחנו גם חלק מהציבור, אבל כשאנחנו מדברים, צולבים אותנו.
"אני יצרתי קונפליקט מאוד גדול שעבד, ובסופו של דבר, זה כמעט היה בעוכריי. התקשורת המקובלת לא רצתה להתקרב אלי. ערוץ היוטיוב שלי עשה מאה מיליון צפיות בשנתיים. המוזיקה שלי מאוד מושמעת, רק לא ברדיו. לא תשמע שיר שלי בגלגלצ או בתחנות הממוסדות. ראיינו אותי שם כי אני שווה רייטינג, אבל אני לא מספיק טוב כדי להשמיע אפילו שיר אחד שלי? ביזיון. יש לי שירים על אהבת חינם, שמפיצים מסר, ואין בהם קללה אחת.
"אנחנו רוצים להיות אמריקה, אבל עם כל הכבוד, אם אומרים כאן לראפר לא להביע דעה, אז איזה מין ראפרים אנחנו? אני הראפר האמיתי היחיד בישראל, כי אני לא מנסה לרצות אף אחד. תיקח את כל הראפרים האחרים בארץ, תחבר ביחד את ערוצי היוטיוב שלהם, ולא תגיע לכמות המשתמשים הרשומים שלי - 185 אלף. יש לי שירים עם 15-10 מיליון צפיות. אנשים מדברים עלי, אני הולך ברחוב ומרגיש ראש העיר, אז כנראה שאני עושה משהו נכון.
"אני מאחל להמון כותבים בישראל את רמת הכתיבה שלי. הם כותבים לקהל טיפש. 'עראק, עראק, כמה בא לי עראק' - זה הכי קל. למה 'דובי גל' שלי הצליח? כי זה שיר ג'ימבורי, שיר כיף. על כל להיט כזה הוצאתי אחר כך שיר מתריס עם אמירה.
"יש לי סבלנות. עולם המדיה המקובל הולך ונעלם מהעולם, ערוצי יוטיוב הפכו לערוצי הטלוויזיה, ולכל אחד יש את הקהל שבוחר לראות אותו. אז מי הם האנשים בתקשורת, שיגידו לי אם מה שאני עושה טוב או לא? רק הקהל שלי יגיד לי אם האמנות שלי טובה או לא".
יש לך המון מעריצים צעירים. נוח לך להיות מודל חיקוי ששר על זיונים, סמים, וכו'?
"בגלל שאני אבא, זה אומר שאני לא צריך לדבר על העולם שלי מלפני, למשל עישונים? סליחה, בגלל שילד שומע אותי, אני צריך להיות מודל החיקוי שלו ולהגביל את עצמי? חינוך זה התפקיד של ההורים, לא שלי. אני אמן שעושה מה שטוב בעיניי. כשארצה להוציא קלטת ילדים, שם אהיה מודל לחיקוי".
אתה לא מוטרד מהיום שבו הילדים שלך יקשיבו לשירים שלך?
"הבת שלי תדע להבדיל בין טוב לרע. כשאבא שר קללות - זה רע, אבל הוא מוזיקאי ויש לו את הקהל שלו, אז מותר לו. התפקיד שלי כהורה הוא להחליט מה טוב ומה רע לה. הילד שלי בן עשר, וילדים בכיתה שלו מעריצים אותי, והוא יודע טוב מאוד שלא מתקרבים לדברים שאני שר עליהם. גם אני גדלתי על שירים כאלה. התקליט הראשון שאבא שלי הביא לי היה 'סקס מאשין', עם הבחורות הערומות על העטיפה".
אתה יודע שיצא לך דימוי של שוביניסט ומיזוגן?
"אין לי שורה אחת שוביניסטית, כי השירים מדברים על מישהי מסוימת, לא על כל הנשים. למשל, 'שיקסע' נכתב על כוכבת אינסטגרם. קראו לי שוביניסט בגלל שאמרתי 'מי שלא הולכת להתלונן גורמת למישהי אחרת להיאנס, כי כל עוד האנס לא נתפס, ולא משנה מה הטראומה שעברת, הוא עדיין בחוץ ומסכן נשים אחרות'. זו דעתי האישית".
מה קרה בסרטון הלייב, שבו התייחסת בצורה משפילה לזוגתך, כמה דקות אחרי ריב ביניכם?
"אני מאוד אימפולסיבי. לא מעניין אותי יותר מדי מה חושבים עלי בחוץ. כולנו מקללים, כל אחד פולט פליטות. אני פועל נטו מתוך רגש. לפעמים יוצאות לי מילים שאני באמת מתחרט עליהן אחר כך. התרבות החדשה של לעשות הכל בלייב כל הזמן, מייצרת דברים טובים והרבה דברים רעים. אני ויפית אוהבים מאוד, אנחנו כמו הזוג בנדי מ'נשואים פלוס'. אני אוהב אותה יותר מאשר את החיים שלי".
הוא נולד בקיץ 83' בשכונת ביצרון בתל אביב בשם רן מנשרוב, וכעבור שנתיים עבר לרמת גן. בן יחיד לאמא שהיתה אז גננת ואבא תקליטן ("היה לו משרד ומזוודות של קסטות ואורגן אורות, כל הזמן טס על קו ברלין־ישראל והביא משם תקליטים").
"שמענו בבית יוונית ומזרחית. אביהו מדינה, חיים משה, ישי לוי, יואב יצחק, כל הדברים המכובדים, לא הזבָלֶה של היום. מה שבארה"ב נקרא רגאטון. היום בארץ קוראים למוזיקה הזאת 'מזרחית', והיא נורא זולה בעיניי. זה לא 'הקולות של פיראוס', זה לא 'תודה'. זה לא עוזי חיטמן שידע לכתוב מודרני וגבוה.
"כשאבא עבד בבית על הסטים שלו, זו היתה בעיקר מוזיקה שחורה לדורותיה, וממש התחברתי. דרכו גם גיליתי את מייקל ג'קסון, שהיה כמו לחבר את כל מה שאני אוהב לבן אדם אחד. ככה בדיוק רציתי להיות".
בגיל 8 המציאות דפקה להם בדלת, ואנשים מגודלים עמדו מעברה השני. "אבא שלי ניסה לפתוח מועדון חשפנות בתל אביב ולא הלך לו, הוא איבד הכל, ופתאום הוצאות לפועל פותחים לנו את הדלת עם קאטר. ההורים ניסו לשדר לי עסקים כרגיל. חשבתי שהכל בסדר, אבל מצאתי את עצמי מתחבא בחדר מתחת לשולחן בכל פעם שהיו דפיקות בדלת. זה התחיל לפצוע אותי.
"בגיל 14 דקרו אותי מחוץ לקניון איילון. כמה נערים ניסו לקחת ממני כובע חתום של שאקיל אוניל, אחד שלף אולר וחתך אותי בבטן. אמא שלי לקחה אותי למשטרה ודאגה שיתייחסו אלי, ובמצב אחר היא רצה למחלקת החינוך בעירייה ועשתה בלגנים וגרמה לפיטוריה של יועצת. צריך לדעת להילחם. היום דוחפים לילדים טלפון ואופניים חשמליים ותעזוב את אבא בשקט. אף אחד כבר לא דוגל בחינוך".
כעבור שנתיים ניצלה המשפחה מתאונת דרכים, כשחזרה מחופשה בים המלח. אמו סטתה עם מכוניתם מהכביש כדי לחמוק מפגיעה חזיתית ברכב שעקף, והם הידרדרו לתהום. בעקבות התייעצות עם רבנים, החליטו הוריו לשנות את שמו לרון נשר.
אף על פי כן, המצב בבית משפחת נשר לא השתפר. להפך. אמו עבדה בניקיון, אביו עבד כמאבטח בפארק הלאומי, ו"הם כבר לא דיברו ביניהם. גרו ביחד רק מכורח הנסיבות. מאחר שלא היה כסף לשכר דירה, עברנו לכפר סבא, למחסן ישן מאחורי הבית של סבתא, שדוד שלי הפך לדירת שני חדרים".
בינתיים, נשר הקדיש את כל זמנו לכדורסל. הוא שיחק במחלקת הנוער של מכבי ר"ג, ולפני הגיוס טס עם שימי ריגר למחנה כדורסל של כמה חודשים בארה"ב.
"פתאום נפתח לי כל העולם שגדלתי עליו. לקחו אותנו למכללה בפיטסבורג, הייתי מוקף באפרו־אמריקנים שכינו אותי 'אלאדין', כי הגעתי מהמידל איסט. התחברתי לחבר'ה מהשכונות של דטרויט, שנדלקו עלי. נכנסתי לקליקה שלהם, והרגשתי מגניב.
"מאוד עיצבן אותם שיער הווילונות שלי, אז יום אחד קשרו אותי בחדר, באו עם מכונה וגזרו לי את השיער. הורידו לי את החד גבה, גילחו לי זקן צרפתי מסודר. פתאום נעלם חוסר הביטחון החיצוני.
"בסוף המסע עשינו מסיבה והייתי עם בחורה בפעם הראשונה. זה היה סוריאליסטי. חזרתי לארץ עם הבנה שאני רוצה לכבוש את העולם. נולד רון נשר חדש".
• • •
במהלך שירותו הצבאי בחיל האוויר, החל לקרוע את העיר הגדולה. "גיליתי את חיי הלילה - סקס, סמים והיפ־הופ. הייתי יחצ"ן, אחד התותחים בתל אביב. הפכתי לבן אדם מזעזע, כסף ניהל אותי. הייתי פזרן, לא חשבתי אפילו לתת כסף להורים. קניתי אוטו במזומן, 86 אלף שקל. עפתי על עצמי כאילו אני מינימום מקסימום".
הוא נכנס לעסקי המוזיקה השחורה, חתם על חוזה אצל שי 360 (שי חדד), ועבד כמאבטח בבית ספר וכזמר ליווי. "אתה ראפר, בוגד בחברה שלך, חושב שמותר לך הכל וחי את החלום, אבל לא רואה מזה שקל. אתה מבין שאתה דג רקק בבריכה של כרישים שמנצלים אותך.
"ב־2007 ראיתי את סאבלימינל עם שי 360, וכל יתר החברים שלי שהיו חתומים אצלו בלייבל, מבצעים את השירים שלי בשידור חי בערוץ 24, ורק לי לא קראו. פה נולד השטן שבי".
נשר הקליט שיר אלים נגד שי 360, וזה בתגובה תבע ממנו 269 אלף שקל על הוצאת דיבה, שימוש בחומרים שבבעלותו, ועוד. נשר הכריז על פשיטת רגל ולא הצליח לערער על החלטת בית המשפט נגדו.
"אמרתי, סבבה, שירדוף אחריי - אני לא משלם. אין לי רכוש, עיקלו לי כבר את הרכב, וגרתי בחירבה בבת ים. בשלב מסוים נזרקתי לרחוב כי לא היה לי כסף. נוצרו לי חובות לבנקים, והפכתי להומלס. הייתי מטייל ברחובות, שם את הראש על ספסל ומתעורר אחרי חמש שעות.
"לפעמים הייתי ישן בדייהטסו של חברה שלי. הייתי מעביר זמן במקלטים, מתרחץ במקלחות הקרות עם החוט בחוף הים. פיטרו אותי מהעבודה בחנות של מוצרים סלולריים, כי גילו שלקחתי מוצרים וניסיתי למכור אותם בחוץ בשביל כסף. גם גנבתי מהקופה בשביל להתקיים".
אחר כך מצא עבודה כטכנאי שירות שטח. "בתקופה הזאת חסכתי כסף. גם לא היה לי איפה להפקיד אותו, כי חשבון הבנק שלי עוקל, ולכן תכננתי למצוא דירה שאוכל לשכור במזומן. למזלי, אחרי כמעט חמישה חודשים כהומלס, סבתא שלי התעקשה שאבוא לגור איתה. היא טיפלה בי, נתנה לי חדר ובישלה לי. חזרתי למוזיקה".
ב־2010 חבר נשר למפיק עומרי סגל (סיקסטי־ניין), והם הקימו עם רון בי ואיזי את להקת "האידיוטים". במקביל, עבד מטעם משרד הביטחון כבודק במעברי הגבול. "המעבר מחמישה חודשים ברחוב למצב של להקה והופעות במועדונים זה לא צחוק. אלוהים נתן לי עוד הזדמנות".
הוא השלים תואר בתקשורת ויחסים בינלאומיים באוניברסיטה הפתוחה, שכר דירת שותפים בתל אביב, סגר חובות והקליט שירים.
"התמרמרתי מאוד". סטטיק ובן־אל // צילום: משה נחומוביץ
לאחר התפרקות הלהקה הכיר נשר חייל בן 19 בשם לירז רוסו, שכינה את עצמו סטטיק. הם הקליטו ביחד עם עומרי סגל את השיר 'טאפש', שסטטיק כתב, בתקופה שבה נשר בכלל חשב לפנות לכיוון של סטנד־אפ ופינטז על דמויות וחיקויים ב"ארץ נהדרת" ("טלוויזיה זה חלום שלי").
במקביל, הוא נכנס לכאסח עם קובי שמעוני (סאבלימינל), והגיש לתקופה קצרה תוכנית ברדיו דרום. "הבטיחו לי פיילוט לתוכנית משלי, ורציתי שסטטיק יהיה הסייד־קיק שלי. בינתיים החלפתי מגיש שיצא לחופשה, ובן־אל תבורי הגיע להתארח באולפן. הוא ממש רצה לעשות איתי שיר.
"כשרבתי עם סיקסטי־ניין, התקשרתי לסטטיק ואמרתי לו: 'שמע, ג'ורדי הוא המפיק שסיקסטי־ניין הכי שונא. יש שיר שכתבתי לראפרית לפני שנתיים, בוא ניקח את הפזמון ונשדרג את השיר'. סגרנו סשן אצל ג'ורדי, 3,500 שקל כדי להקליט את 'דובי גל'. ניסינו לשיר את הפזמון, אבל אנחנו לא זמרים, אז אמרתי: 'נביא את בן־אל לעשות את השיר'. והשאר היסטוריה".
להיסטוריה יש, כמובן, שני צדדים. מאותו רגע השתנו חייהם של כל המעורבים בשיר. בעוד שג'ורדי, סטטיק ותבורי התנפחו לממדי ענק והכניסו בוכטות של מזומנים, נשר נזנח מאחור והפך ממורמר וזועם.
"המרמור התחיל מזה שבחודשים הראשונים מצאתי את עצמי שוב באותה דירה בבת ים, שממנה זרקו אותי לרחוב. פיטרו אותי מהרדיו בגלל שלא הבאתי רייטינג, והייתי ממשכן בקבוקים כדי לשלם שכר דירה, כשאחרים מופיעים בכל הארץ עם השיר הזה.
"לי ולסטטיק כבר היו פוסטרים משותפים למופע פריצה. לוגו שהוא עיצב, אני לבוש בשחור ומאופר, והוא המלאך הלבן. לא יודע בדיוק איך פתאום זה השתנה.
"הם לא קראו לי להופעות או לשירים נוספים, כי יש לי פה. כל הסיפור היה אחרי הסרטון על זועבי, אז תחבר אחד ועוד אחד. 'הוא יודע לקלל, אז לא צריך אותו'. 'דובי גל' היה שיר שלי, הוא עלה בערוץ שלי ביוטיוב.
"למזלי, ארבעה חודשים אחרי שהשיר יצא, התחילו להזמין אותי להופעות. זה השאיר אותי מעל המים, וככה התחלתי לבנות רזומה. התמרמרתי מאוד, אבל היה לי קשה לראות דברים שעשיתי, שאחרים לוקחים עליהם קרדיט. זה חישל אותי, הפך אותי למפלצת מוזיקלית.
"כשאני מסתכל אחורה, אני גאה במוזיקה שלי פי 14 יותר מאשר הם גאים במוזיקה שלהם. למה? כי אני עשיתי אמנות ואמרתי משהו. עושר זה מה שאתה מגדיר לעצמך. אני לא רוצה למכור את הנשמה שלי ולעשות משהו שאני לא אוהב. אני רוצה לבחור מה לעשות, ואם ארצה לקלל בשיר, אז אף אחד לא יגיד לי שאסור.
"בשידור הטלוויזיה הראשון שלי, בערוץ 24, הצבעתי על סטטיק ואמרתי שהוא ישלוט בתעשייה. תאמין לי, לא הייתי רודף אותו בכלל אם לא הבן אדם שאיתו. אני מאחל להם הצלחה, כי יש שם את סטטיק, ואני בחיים לא ארצה שהוא ייכשל.
"זה בן אדם שעבר איתי שבע שנים לפני שהתפרסם, ואני אוהב אותו עד היום. אבל לא אהיה חבר שלו, לא אשב איתו באותו שולחן ולא אלחץ לו יותר את היד, כי כשאבא שלי נפטר - הוא לא היה שם, לא התעניין, ושלח לי הודעה רק שלושה חודשים אחרי.
"ועדיין, הוא הכי מוכשר בארץ. והם יצליחו בדרכם. אני לא מתעסק בזה יותר. אין לי מה להוכיח יותר. אני כישרון נשר, אדם שיצר המון.
"כתבתי לאליעד נחום את האלבום הראשון שלו, שזכה בפרסים. לפניי הוא היה הילד מ'שמש'. סטפן לגר היה רקדן שלי. יש תעשייה שלמה של פופ שהתחילה אצלי. אני לא צריך הופעות בנוקיה.
"שלא תטעה, אני אעשה נוקיות, ושוני, וגם מדיסון סקוור גארדן. אתה מדבר עם בן אדם שיביא גראמי, טוני, אוסקר ואמי. אני יותר מדי מוכשר בשביל להיות רק זמר.
"ביום העצמאות האחרון, בזמן שכולם לקחו סכומים של 8-6 ספרות, אני הופעתי ולקחתי 9,900 שקל מהעירייה שלי, רמת גן. כי מאז שאבא שלי לקח אותי לשם כילד, כל חיי חלמתי להופיע על הבמה הזאת בעצמאות. אחרים מגדירים את עצמם לפי הכסף שהם מרוויחים".
היית הולך להיות שופט בריאליטי?
"בטח. למה לא לתת לי לשפוט ב'דה וויס', למשל? הרי בזכותי יש היום שופטים ב'הכוכב הבא', ועוד אחד שאפילו לא עבר אודישן ב'כוכב נולד' (בן־אל; נ"ו). עשיתי קריירות לאנשים. שידרתי ברדיו, אני יודע לשלוט על עצמי.
"האלבום החדש שלי יגרום לכל מי שחושב שהוא מכיר אותי, להכיר אותי באמת. היצירה הזאת יותר גדולה ממני. כשאתה מוקף באנשים חיוביים, תרצה לעשות רק דברים חיוביים. כשאתה מוקף ברעל, ואתה לבד בעולם, וכולם מנסים לשתות לך - מאוד קל להגיד 'הוא ממורמר'. אבל לא היית בנעליים שלי. האלבום הזה הוא נגד בריונות, כל החיים עברתי בריונות".
אתה בעצמך היית בריון לא קטן בשנים האחרונות.
"אלוהים נתן לי כוח, ולקח לי זמן להבין את הכוח שלי ומה אני צריך לעשות איתו. בהתחלה התאכזרתי, אבל זה לא שאני עושה עכשיו תיקון; זה חלק ממסלול. גם הברווזון המכוער היה קודם מכוער לפני שהפך לברבור. אני גאה בכל צעד שעברתי, ולא הייתי משנה כלום. למה? כי לא הייתי לומד. אתה צריך ללמוד על בשרך".
nirw@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו