סמל עמית נחמיה היה מכונאי טנקים בבסיס ג'וליס, שהחליט שסבל מספיק בשירותו הצבאי. בגיל 20 הוא מיצה את השירות, ולכן יום אחד בשנת 1994 הוא החליט לנסוע לדודתו בניו יורק שבארצות הברית. אבל הוא בישראל והיא באמריקה, אז מה עושים? ובכן, אל דאגה – הוא מצא פתרון יצירתי: הוא הרי משרת בבסיס טנקים, ולכן הוא החליט לקחת טנק ולנסוע. התכנון שלו היה לחצות את הגבול ללבנון ומשם להמשיך בדרך היבשה לארצות הברית.
עוד בערוץ חיילים:
- סרט מלחמה: כשאסירים השתלטו על כלא 6
- "כך ישראל משדרגת כלי נשק אמריקניים"
- הפתרון הישראלי הגאוני שימנע פיגועים
וממחשבה למעשה: בשישי בנובמבר 1994 הלך נחמיה למשטח, הניע טנק מסוג מגח והתחיל לנסוע. הוא פרץ את הש"ג ויצא צפונה על הכביש. בשלב מסוים החלה ללוות אותו ניידת מג"ב, אולם הלוחמים חששו לחתור למגע עם כלי המלחמה האימתני. עשרים דקות לאחר שפרץ את שער הבסיס הגיע נחמיה לצומת בן זכאי. נהגי מכוניות ואוטובוסים שעברו בסביבה חשבו שמדובר במתיחה, אבל הטנק נסע בזיגזג מסוכן והם התחילו להבין שחייהם בסכנה. חלקם נמלטו לשולי הכביש כדי לא להיהרג.
בשלב הזה לא היה ברור אם מדובר בחייל או במחבל שרוצה לבצע פיגוע המוני. מפקד פלוגת עורב באחת מחטיבות החי"ר החליט להגדיל ראש. הוא לקח צוות וחצי ממלאי טילי הלאו שהיו בבונקר הפלוגתי ונסע לאחת הצמתים בכניסה לגוש דן, כדי שאם המגח יגיע לשם, הוא יוכל לעצור אותו.
טנקי מגח // צילום: עציון גואל
בחזרה לצומת בן זכאי. נחמיה צודד את הקנה לתוך אוטובוס של חברת אגד ופצע קל שמונה נוסעים. מיד לאחר מכן פרס זחל ונתקע בעמוד חשמל. רצף התקלות אומנם עצר את ההתקדמות שלו, אבל האירוע עדיין לא נגמר. נחמיה יצא מהטנק והחל לירות לכל עבר באמצעות נשקו האישי.
"נסעתי מכיוון רחובות לאשדוד עם כמה עשרות נוסעים, כשפתאום אני רואה טנק מתקרב אליי במהירות", סיפר צביקה שטיין, נהג האוטובוס בקו 212. "חשבתי שאני מדמיין. לקח לי כמה שניות להתעשת ולהבין שאנחנו לקראת אסון ושאני חייב לעשות משהו. הצלחתי להסיט את האוטובוס לשוליים, אבל הקנה של הטנק פגע בחלק השמאלי של האוטובוס. הייתה בהלה גדולה בקרב הנוסעים, הם לא הבינו מה קרה. אני משוכנע שאם לא הייתי פועל במהירות, זה היה נגמר באסון כבד ובמותם של נוסעים רבים".
סיירת מטכ"ל, ימ"מ, יחידות התערבות וקציני משטרה הוזעקו לזירה ואפילו מפכ"ל המשטרה הגיע. בתחילה שקלו הבכירים לירות לעבר הטנק, מכיוון שחשבו שמדובר במחבל. רב-פקד יפרח דוכובני, מנגד, החליט לדבר עם החייל הסורר. בתחילה התקבלו התשובות של נחמיה ב"כן" וב"לא" – באמצעות צידוד התותח, אולם לאחר מכן הצליח דוכובני ליצור עימו קשר ישיר.
עמית נחמיה // מתוך עיתון במחנה
לאחר כמה דקות של היסוס הסכים נחמיה שדוכובני ייכנס לטנק, זאת לאחר שהשניים שוחחו מבעד לצריח. בחוץ המתינו הכוחות המיוחדים עם כלי נשק שלופים. לבסוף הוריד סמל עמית נחמיה את נשקו ונכנע. הוא נלקח לחקירה, שם סיפר שתוכניתו הייתה לחצות את גבול לבנון ולהגיע "לדודה שלי במנהטן". החייל אף ציין כי גנב את הטנק כדי להתאבד. "רציתי למות במנהטן, מול פסל החירות".
אחרי שנעצר התברר כי כמה שבועות לפני המקרה ניסה נחמיה לצאת מהבסיס בטנק אחר, אולם הוא נתקע בגדר ונאלץ לוותר על הרעיון. הייתה זאת נורת אזהרה שרבים התעלמו ממנה. המשפחה שלו סיפרה שהוא ביקש להיות ביחידת מחשבים, אך שיבצו אותו בתפקיד מכונאי טנקים. הוא שירת ביחידתו שנתיים וארבעה חודשים וסבל. במשפחה סיפרו שהם התריעו בפני מפקדיו כמה פעמים, ועל אף שבצבא הבטיחו לטפל בכך - דבר לא השתנה. כך, מתוך ייאוש התרחש האירוע המדובר. לאחר משפטו נגזרו עליו ארבע שנות מאסר - מתוכן שנתיים בפועל. הוא שוחרר לאחר עשרה חודשים בשל התנהגות טובה. כיום, ככל הנראה, מתגורר נחמיה בארצות הברית, שם הוא עוסק בתחום המחשבים.
