הגנה סלקטיבית: האם לא הגיעה העת לשנות את מדיניות היירוטים של צה"ל?

הפגיעות הישירות שנפלו בשטחים פתוחים וגבו את חייהם של ישראלים ועובדים זרים בשבועיים האחרונים העלו את השאלה מדוע צה"ל לא מיירט את הטילים והאם לא הגיעה העת לשקול מחדש את מדיניות היירוטים?

בצבא מסבירים כי מערך ההגנה האווירית מגן על שטחי המדינה באופן סלקטיבי, על פי אזורי הגנה מוגדרים. האזורים המיושבים ואלה עם התשתיות החיוניות נמצאים בתוך אזורי ההגנה, וכאשר רקטה משוגרת לעברם לוחמי ההגנה האווירית מנסים ליירטה, אך אם בחישובי המערכת מתברר כי הרקטה צפויה ליפול מחוץ לשטח המוגן, בשטח פתוח, לא מתבצע ניסיון יירוט.

כזכור, רק לפני כשבוע נרצחו מפגיעת רקטות ששוגרו מלבנון לשטח ישראל עומר ויינשטיין וארבעה עובדי חקלאות מתאילנד בעת ששהו בשטח החקלאי של המושבה מטולה. אתמול (רביעי) נרצח סיון שדה בעת שהלך לעבוד בשדות קיבוץ כפר מסריק.  אביו, אסף שדה, סיפר כי בנו "עשה הכל נכון, יצא מהאוטו ונשכב על הרצפה".

ההחלטה ליירט באופן סלקטיבי היא חלק מיתרונות מערכות ההגנה האווירית, שלא ״מבזבזות״ מיירטים על שיגורים שאמורים ליפול בשטחים פתוחים. וכך יכולה ישראל לשמר לעצמה מלאי מיירטים לאורך זמן.

החיסרון של המדיניות הזו הוא העובדה שיש לא מעט כבישים ושטחים חקלאיים שאינם חלק מאזורי ההגנה של המערכות ולכן לא מתבצע ניסיון יירוט כאשר משוגרת לעברם רקטה.

כמו כן יש לזכור כי גם באזורי ההגנה אין מאה אחוזי יירוט, ולמרות שאחוזי היירוט גבוהים מאוד, עדיין לעיתים רקטות מתפספסות ולא מיורטות מסיבות כאלה ואחרות.

בכל מקרה, לישראל יש את מערך ההגנה האווירית המתקדם בעולם, וגם במהלך המלחמה נעשו לא מעט שיפורים במערכות השונות.