לפני שש שנים היה שמעון מעכו תלמיד כיתה ו' שגילה במפתיע את עולם התכנות. זה קרה כשניסה לשדרג את מערכת ההפעלה WINDOWS במחשב הישן שבבית הוריו, ומאותו רגע נחשף לעולם קיברנטי המורכב מרשתות, שפות מכונה וקודים. זו היתה אמנם אהבה ממבט ראשון, אולם בשום שלב הוא לא האמין שבסיום כיתה י"א יצטרף לצוות צעיר וייחודי, המסייע לשמור על הסודות הכמוסים ביותר של מדינת ישראל.
שמעון (18), יחד עם עוד 14 בני נוער העומדים כעת לפני גיוס, מאייש את חמ"ל הסייבר של החברה הביטחונית רפאל, העוסקת בפיתוח ובייצור של אמצעי לחימה (המוכרת שבהם היא כמובן כיפת ברזל). בחדר קטן, מול מסכים גדולים, מסייעים שמעון וחבריו להגן על המידע הטכנולוגי של החברה ומתמודדים מול אלפי מתקפות סייבר מצד גורמים עוינים.
העזרה הלא שגרתית הזו מהכוח הצעיר והעולה מתאפשרת בזכות תוכנית "מגשימים" ללימודי מחשבים וסייבר של קרן רש"י, הממקדת את פעילותה בקידום בני נוער מהפריפריה. במסגרת הפרויקט מתקיים מיזם יוצא דופן ובו נבחר מספר מצומצם של תלמידים, שצלחו את הבחינות והאתגרים הטכנולוגיים שהציבה רפאל והפכו לעובדים בחברה עד ליום גיוסם בחודשים הקרובים. חשיבות פעילותם מתעצמת עוד יותר לאור התחממות הגזרה בגבול רצועת עזה והמתיחות בצפון.
כמו במערכות לחימה קודמות, יודעים גורמי המודיעין כי גם העימות הבא לא יתמקד רק בשטח ובחיילים שעל הקרקע. כמו במבצע צוק איתן לפני ארבע שנים, ינסו האיראנים וחמאס את כוחם גם במתקפת סייבר מקיפה על צה"ל ועל התעשיות הצבאיות והביטחוניות, ובהן רפאל. על רקע המצב הביטחוני המורכב, קיבלנו מרפאל הצצה אל החמ"ל המסווג - היחיד בארץ שמאויש על ידי שמיניסטים, שבחרו להעביר את חופשת הקיץ בעבודה לא שגרתית.
תוכנית מגשימים נוסדה בשנת 2010 על ידי קרן רש"י וצה"ל במטרה ליצור שוויון הזדמנויות בקרב בני נוער שאינם מתגוררים במרכז הארץ וכדי לשלבם בתעשיית ההיי־טק בישראל. החיבור בין קרן רש"י לרפאל נעשה במקרה. אחד האנליסטים הבכירים בחברה התנדב לשמש מנטור בתוכנית וסייע בעבודת גמר של אחד מבני הנוער. ההתלהבות שלו מהפעילות המשותפת ומהידע של הצעירים הובילה לשיתוף הפעולה המיוחד בין החברה הביטחונית לקרן הפרטית.
סייבר ושוקו
המחזור הראשון של מגשימים שנכנס לתוך רפאל לפני שלוש שנים, מנה רק שלושה תלמידים. "הם הגיעו לכאן עם עשרות תלמידי כיתה י"א ועברו הליך מיון קפדני", מספר יואב, מנהל חמ"ל הסייבר. "בהתחלה נתנו להם אתגר טכנולוגי, שהוא מבחן שנועד לבדוק חשיבה, יוזמה, יצירתיות והתמודדות עם בעיות מתמטיות. מתוכם בחרנו רק את אלה שהצליחו מעל המשוער והפגינו חשיבה מחוץ לקופסה. הקבוצה הזו התייצבה ליום עיון ולאחריו צמצמנו אותה שוב. הנבחרים הגיעו לכאן להכשרה בת חודש במהלך החופש הגדול, ובעזרת מערכי שיעור שחיברנו בעצמנו לימדנו אותם להתמודד עם אירועי תקיפת סייבר, כיצד לטפל בתוקפים ואיך לחקור את מקור הפגיעה".
למיונים למחזור השלישי, שאליו שייך שמעון, ניגשו לפני שנה כ־130 תלמידים. 15 שהתקבלו היוו את הקבוצה הגדולה ביותר שהגיעה לרפאל. "היה מדהים לראות את המסירות שלהם, לא רק את החשיבה השונה", מחייך יואב. "הראש שלהם רענן והתפיסות שלהם שונות מבוגר לימודים אקדמיים או ממשוחררים מצה"ל. היו גם קוריוזים, כי עובדים שאינם מתחום הסייבר לא הבינו מה עושים במסדרונות כל כך הרבה ילדים והיו בטוחים שמדובר בקייטנה. היה גם מחסור קבוע בחלב במחלקה. בהתחלה לא הבנו מה קרה, אבל אחרי כמה ימים התברר שהתלמידים פשוט הכינו לעצמם מדי יום שוקולית. לא חושב שמישהו כאן שתה שוקו לפני כן".
סיפורו של שמעון יוצא דופן בקרב חבריו לעבודה ברפאל, שחלקם נשמו בבית מחשבים מהרגע שבו הגיחו לאוויר העולם. הוא נולד כילד דתי, בן זקונים אחרי ארבע בנות לאב המשמש שרת של בית ספר חרדי ולאם המתפרנסת כמנקה. שמעון גדל בדירה קטנה עם שני חדרי שינה וסלון, שבו עמד במשך שנים מחשב ישן הנראה כקופסה.
"רוב הזמן המסך היה כבוי", הוא צוחק. "מדי פעם האחיות שלי גלשו לאתר 'מקושרים', מין רשת חברתית ישראלית שנסגרה לפני ארבע שנים. שלא כמו החברים שלי, אותי לא עניינו משחקים. הייתי בטוח שכשאגדל אהיה איש עסקים ואעבוד בבורסה לניירות ערך. בערך בגיל 12 התחלתי להתעניין בפעילות המוח האנושי וגלשתי באינטרנט כדי לחפש מאמרים המתאימים לילד בן גילי. בהזדמנות זו הבחנתי שמערכת ההפעלה מיושנת ובלי לחשוב יותר מדי חיפשתי איך לעדכן אותה. הגעתי במקרה לאתר שסיפק קורסים של טכנאות מחשבים, שחלק מהם היו בחינם.
גאה במתגייסים ליחידות העילית של צה"ל. קובי כץ // צילום: אנצ'ו גוש/ג'יני
"הסתקרנתי והתעמקתי בהתחלה בחומרה. שכנים ובני משפחה התלהבו וביקשו שאתקן להם מחשבים שהתקלקלו. אחרי כמה חודשים עלו גם סרטונים בנושא תכנות, וזה תפס אותי. במקביל הצטרפתי לפרויקטים בנושאי רובוטיקה וחשמל בטכניון. עולם חדש נפתח בפניי. במקום לבלות עם חברים - למדתי. אחרי שנה עזבתי את הכל כי נמאס לי מהאינטנסיביות, אבל השקט לא החזיק מעמד. כשנכנסתי לחטיבת הביניים חזרתי למחשבים והתעניינתי בפיתוח אתרים ובשפות תוכנה. את הכל למדתי לבד דרך האינטרנט, כי במשפחה שלי אין אנשי היי־טק שיכולים להדריך אותי".
בכיתה ט' נסלל התוואי הראשון שהוביל את שמעון למגשימים. זה היה כשנפתחה בקרן רש"י תוכנית המיועדת לתלמידי חטיבות הביניים, המכונה סטארטק. "נרשמתי מייד ולמדתי אנימציות, שפות תכנות מתקדמות ופיתוח קודים. אחרי שנה התקבלתי למגשימים והרגשתי שהגשמתי חלום. למדתי איך מחשבים מתקשרים זה עם זה ומה קורה בתוך המעבד".
ההגעה לרפאל היתה המשך טבעי מבחינתו. כשהגיע לביקור בחמ"ל הסייבר עם חבריו לתוכנית, ידע שזה מה שהוא רוצה לעשות. "עוד באותו היום שלחתי להם אי־מייל ופירטתי את הידע שלי. כשנודע לי שהתקבלתי אחרי המיונים, זו היתה הגשמת חלום נוספת".
ומה היעד הבא שהוא מסמן אחרי סיום התוכנית? מבחינתו, התשובה ברורה: "להתקבל ליחידה טכנולוגית מובחרת בצה"ל ולשרת את הצבא והמדינה".
השיח עם אבא השתפר
בחמ"ל, מול שני מסכים ענקיים, יושב לצידו של שמעון חברו לתוכנית, עומר בן ה־18 מקריית אתא, בן לאב מהנדס אלקטרוניקה ברפאל. שניהם מרוכזים בנוסחאות המרצדות על המסך ונראות לאדם הפשוט כגיבוב של מספרים. עומר מקשיב בדריכות להסבר של חברו, ואצבעותיו נעות במהירות על המקלדת. בניגוד לשמעון, הוא נשם טכנולוגיה מאז שהיה ילד ובכל חופשה מהלימודים הגיע לעבודתו של אביו והתרוצץ במסדרונות ובמעבדות. מגשימים היה שלב טבעי בהתפתחותו, ולפני כשנה אף הקים עם שלושה מחבריו לתוכנית סטארט־אפ בתחום אבטחת מידע.
חברם רועי (18), מהמועצה המקומית משגב, יושב בשקט מול מסך אחר. למרות שגם אביו עובד ברפאל, האהבה למחשבים החלה רק כשהיה בכיתה י' והחיבור לעולם החדש חולל מהפך בחייו. "מאז כיתה ג' ועד היום אני מגמגם ללא סיבה נראית לעין", הוא אומר בכנות. "מאז שהצטרפתי למגשימים והתחלתי לעבוד ברפאל, הביטחון העצמי שלי עלה והגמגום נעלם כשאני מדבר על מחשבים או סייבר. גיליתי גם את אבא בזכות התוכנית והעבודה כאן, כי זה שיפר את השיח בינינו".
לשיחה מצטרף קובי כץ, סמנכ"ל מחשוב ומערכות מידע ברפאל. הוא מציין כי הרווח של התלמידים והחברה הוא הדדי. "הידע שהנערים רוכשים כאן לא יסולא בפז. הם לא אלה שמייצרים את הטילים או הנשק, אבל לוקחים חלק מרכזי בשמירת הסודות הקשורים לטכנולוגיה של אמצעי הלחימה. התלמידים מעורבים בפיתוח תוכנות ומערכות סייבר, ויש להם את האפשרות לחזור לעבוד כאן לאחר השירות הצבאי. רפאל מרוויחה בין היתר תפוקה רבה יותר. במקום שאנליסט יתמודד לבדו עם כמה בעיות במקביל, יושבים לצידו עוד חמישה צעירים שעליהם הוא יכול לפקח. אין יותר גאים מאיתנו כשהנערים האלה מתגייסים ליחידות עילית בצה"ל. הם משנים מצפן של מדינה".
למרות היוקרה העולמית והרווחים הגבוהים, נראה חמ"ל הסייבר, המכונה נילו"ס (מרכז ניהול לוחמת סייבר), צנוע במיוחד. החדר מלבני וצר, ולאורך הקיר מותקן שולחן ארוך ועליו כעשרה צגי מחשב. מעליהם תלויים מסכים ענקיים ובהם תצוגה ויזואלית מרהיבה הממחישה בעזרת צבעים זרחניים את התקפות הסייבר המתבצעות בעולם בכל רגע נתון.
שלושת החניכים ממגשימים מרוכזים בעבודה. כשהם נשאלים על חלקם בסיכול מתקפות סייבר, משתררת דממה. את המבוכה קוטע יואב, שמנסה להסביר על חשיבות פעולתם בלי להסגיר פרטים: "יש לנו יריבים ואויבים ברחבי העולם, שרוצים לגנוב מאיתנו מידע עסקי וביטחוני, וכדי לזהות תקיפה אנו משתמשים באיסוף מודיעין, באנליזה ובמתודות חקירה מתקדמות. אנחנו תרים אחר פעולות חריגות ברשת של רפאל, ובני הנוער למדו לזהות את התקיפות וכיצד לטפל בהן. למשל, אם זיהינו פוגען, ניתן לו להמשיך לתקוף וניצור תחושה שהוא מצליח. הוא לא יידע שבנינו סביבו כלוב וירטואלי שלא מאפשר לו לתקוף את המערכת. כך נוכל לעקוב אחר התנועות והמטרות שלו".
את מה שברפאל מתקשים לחשוף, מסביר סא"ל (מיל') שגיא בר, לשעבר ראש ענף פיתוח הון אנושי ביחידה 8200 וכיום מנהל מרכז הסייבר בקרן רש"י, תוך התייחסות לכל הגופים הביטחוניים במדינה. "האינטרנט הוא כמו עיר שבבתים שלה אין דלתות וחלונות, אבל יש המון כסף על השולחן", הוא ממחיש. "לפיכך בונים הגופים לעצמם מעין כספות וירטואליות ומפרידים בין הרשת החיצונית שבה משתמשים האזרחים לבין הרשת הפנימית השייכת רק לארגון. למרות זאת לא הכל מוגן ולכאן נכנסים אנשי הסייבר. הם מוודאים שברשת נמצאים רק המחשבים שצריכים לתקשר ביניהם, ושהמידע מועבר לגורם הנכון".
יו"ר קרן רש"י, הרמטכ"ל לשעבר רא"ל (מיל') גבי אשכנזי, מוסיף כי זו מטרתה של מגשימים - שיתוף הפעולה עם תעשיית הסייבר והתעשייה הביטחונית, תוך צמצום פערים חברתיים: "התוכנית מתמקדת בהכשרת בני נוער מהפריפריה במטרה לבסס תשתית אנושית איכותית וטיפוח הדור הבא".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו