"שירות בצה"ל הוא דבר מסוכן. צה"ל מגייס צעירים, למרות שברור לו שהם הולכים לסכן את חייהם. לכן אין סיבה שהסכנה שאני חשופה אליה בגלל האלרגיה לחלב תמנע ממני להתגייס. זאת מגבלה שאני מתמודדת איתה בחיי היום־יום שלי מאז שנולדתי, ואין שום פעילות שאני נמנעת ממנה או מודרת ממנה".
ר', בת ה־17 וחצי מהיישוב תל מונד, כועסת. החלטת הצבא לא לגייס אותה, ואף לא לתת לה את האפשרות להתנדב, רק כי בחמש השנים האחרונות היא אכלה פעם אחת עוגה שמכילה חלב וחוותה התקף אנפילקטי, היא בעיניה לא פחות משערורייתית. והיא לא לבד.
מתברר שבשנתיים האחרונות, מאז מותו של הטירון שלו חזן בעיר הבה"דים כתוצאה מאכילת אגוזים שאליהם היה אלרגי, השתנתה מדיניות הצבא. מועמדים לגיוס הסובלים מאלרגיות למוצרי מזון, שחוו בחמש השנים האחרונות התקף אלרגי - לא מורשים להתגייס ואף לא להתנדב. על השאלה הכי ישראלית - מה עשיתם בצבא - הם לעולם לא יוכלו לענות. מקומות עבודה שדורשים שירות בצה"ל ייחסמו בפניהם, והם גם לא יזכו בגיל 21 לעבודה מועדפת לחיילים משוחררים.
בשבועות האחרונים הצטברו במערכת "שישבת" פניות רבות של שמיניסטים הסובלים מאלרגיות וטוענים כי צה"ל מונע מהם אפילו את האפשרות להתנדב - אפשרות הניתנת גם לבעלי מוגבלויות קשות. "הצבא מתייחס אלינו כאל המצורעים של המאה ה־21, שאפשר לשים בחצר האחורית ולשכוח מהם", הם טוענים, והם ממש לא מתכוונים לשתוק.
ר' הגישה לפני שבועיים עתירה לבג"ץ נגד צה"ל, באמצעות עו"ד רועי בלכר ממשרד קריספין, רובינשטיין, בלכר ושות'. בעתירה היא מבקשת מבית המשפט להוציא צו על תנאי, שיאפשר לה להמשיך את תהליך ההתנדבות לצה"ל, שלו היא זכאית לטענתה כמו כל אזרח.
"מגיל קטן הכינו אותי לזה שהגיוס שלי לא יהיה פשוט", היא אומרת. "אבל אף פעם לא הכינו אותי לזה שהוא לא יקרה. כשהגעתי לבדיקות בצו ראשון, הרופאה הסתכלה על התיק הרפואי שלי והסבירה לי שפרופיל גבוה לא יהיה לי. אמרתי לעצמי, אוקיי, לא נורא, יש המון תפקידים שאוכל לעשות גם בפרופיל נמוך.
"הזמינו אותי לוועדה רפואית, ושם נתנו לי תעודת פטור מהצבא. מאחר שהוריי הכינו אותי לזה, אמרתי לעצמי, אוקיי, אני אתנדב. יש תנאים ממש טובים, וכמה תפקידים ממש מעניינים. התחלתי לקרוא על תפקידים, כדי שאדע מה לבקש. אבל כששמעתי שגם להתנדב לא נותנים לי, נשברתי.
"זה לא פשוט לעמוד מהצד ולראות את כל החברים ה'רגילים' שלי מקבלים זימונים לכל מיני תפקידים יוקרתיים, ואני תוהה עם עצמי, למה אני לא? הרי אני יוצאת איתם לאותם טיולים, נוסעת איתם לחו"ל, יוצאת איתם למחנות קיץ, אוכלת איתם במסעדות ומסתובבת איתם בכל יום. אז למה אני לא יכולה להיות כמוהם?"
יש צעירים שהיו קופצים על המציאה.
"אין ספק שלוותר זאת האופציה הקלה. גם הייתי 'מרוויחה' שנתיים, הייתי יכולה להתחיל את החיים ולהקדים את כל החברים שלי. אבל אני חושבת שלוותר על גיוס זה לא נכון לנערים ולנערות בישראל. השירות בצה"ל הוא לא רק חובה, הוא זכות, ואני רוצה לעמוד על זכותי להתגייס ולשרת את המדינה, בדיוק כמו כל החברים והחברות שלי".
במהלך חייה נחשפה ר' שלוש פעמים בלבד לחלב. אמה אילת קריספין מספרת כי הפעם הראשונה התרחשה כשר' היתה בת 10, באירוע בר מצווה שאליו הוזמנו.
"האולם היה כשר, ולמרות זאת וידאנו עם צוות העובדים באולם שהקינוחים לא מכילים חלב. זמן קצר אחרי שהיא אכלה את הקינוח, החלו להתגלות אצלה סימני אלרגיה, שיעול וקוצר נשימה. נסענו מייד לבית החולים. היא טופלה באדרנלין ובחומרים אנטי־היסטמיניים, ושוחררה הביתה. מאז, היא התחילה להסתובב עם מזרק אפיפן שצמוד אליה כל הזמן".
הפעם השנייה שבה ר' חוותה התקף היתה כעבור שנה, במסגרת טיפול ניסויי ליצירת סבילות לחלב פרה בבית החולים אסף הרופא, שבו היא השתתפה. "היא קיבלה באותה תקופה מנות חלב קצובות, באופן יומי", מספרת האם. "באחת הפעמים היא פיתחה תגובה אלרגית, שכללה קוצר נשימה. מייד הזרקנו לה את האפיפן ונסענו לבית החולים. לאחר כמה בדיקות והשגחה קצרה שחררו אותנו הביתה".
הפעם השלישית התרחשה בפברואר 2016, בהיותה בת 15 וחצי. זה קרה כשאכלה פרוסה של עוגת שוקולד שנתנה לה אמה לבית הספר, בלי לדעת שהיא מכילה גם שוקולד לבן. ר' החלה לפתח קוצר נשימה, ולמרות שהיה אצל האחות מזרק אפיפן, החליטה שלא להזריק לעצמה והתקשרה לאמה. בבית החולים היא קיבלה טיפול באפיפן, ושוחררה אחרי זמן קצר.
בדצמבר אשתקד הגיעה ר' לוועדה הרפואית בתל השומר, שקבעה שאינה כשירה לשירות ביטחון. עוד באותו היום הגישה בקשה להתנדב לצה"ל.
"הקצין האחראי, בדרגת רב־סרן, שפגש אותי והחתים אותי על הטפסים, אמר לי: 'התקפי האלרגיה שהיו לך מעידים שאת לא אחראית. אני אדאג שלא יאשרו את ההתנדבות שלך'".
בעתירה כותב עו"ד בלכר: "לא ברור מכוח מה הגיע אותו קצין, שפגש את ר' לראשונה, ואף זאת לזמן קצר בלבד, למסקנה נמהרת וחסרת כל יסוד על ר' ועל אופייה, מסקנה שהביאה אותו לחרוץ באופן מיידי את גורלה".
עו"ד בלכר. "ראוי לברר" // צילום: ניר כפרי
בלכר גם מצטט בעתירה את חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, שבו נכתב כי מטרתו "להגן על כבודו וחירותו של אדם עם מוגבלות, ולעגן את זכותו להשתתפות שוויונית ופעילה בחברה בכל תחומי החיים, וכן לתת מענה הולם לצרכיו המיוחדים באופן שיאפשר לו לחיות את חייו בעצמאות מרבית, בפרטיות ובכבוד, תוך מיצוי מלוא יכולתו".
477 חיילים עם אלרגיות
ב־14 בינואר 2018 שלחה ר' מכתב לקצין רפואה ראשי ולמדור מתנדבים בצה"ל, שבו היא עומדת על זכותה לשרת את מדינת ישראל ולהתגייס לצה"ל. "כעבור שעות ספורות קיבלתי שיחת טלפון מחיילת, שהודיעה לי שהמכתב התקבל, ושהרופאה שדנה בו החליטה סופית שאני לא כשירה להתנדב לשירות ביטחון. כששאלתי אותה למה, החיילת אמרה לי: 'הרופאה קבעה שאת לא אחראית, ולכן לא כשירה'".
יומיים לאחר קבלת התשובה, פנה עו"ד בלכר בשמה של ר' לראש אגף כוח אדם בצה"ל, וביקש כי יורה לברר את העניין. ב־18 בפברואר התקבל מכתב תשובה מסא"ל תמר תבורי, סגן ראש מחלקת הייעוץ והחקיקה בפרקליטות הצבאית והיועצת המשפטית של חיל הרפואה. "לאחרונה גיבשו גורמי המיון הרפואי, בסיוע מומחים מובילים בארץ בתחום האלרגיה, מדיניות סדורה בנושא הסובלים מאלרגיה", כתבה תבורי.
"מדיניות הנידוב שגובשה הרחיבה את אפשרותו של מלש"ב (מועמד לשירות ביטחון) הסובל מאלרגיה למזון להתנדב לשירות, ובלבד שיתקיימו בו מספר קריטריונים מצטברים: המלש"ב מודע למצבו הרפואי ולאלרגיה שממנה הוא סובל; הוא נושא עימו מזרק אפיפן בכל זמן ויודע להפעילו; והוא לא עבר במשך חמש שנים לפחות אירוע מסכן חיים או אשפוז אנפילקטי קשה.
"מדיניות זו מבוססת על הערכה של חומרת מצבו הרפואי של הפרט ושל התנהלותו בשנותיו הבוגרות, וזאת בהתאם לתפיסה כי יש לאפשר התנדבות לשירות רק למי שהמחיש כי הוא נמנע מסיכונים, מתנהל באופן זהיר, ונושא עימו את מזרק האפיפן".
ר' זועמת. "בתור אחת שחיה עם אלרגיה מגיל אפס, העובדה שלא היתה לך תגובה במשך חמש שנים ממש לא מבטיחה את זה שאת בן אדם אחראי, אלא פשוט אומרת שהיה לך מזל גדול. אפשר להגיד עלי הרבה דברים, אבל מי שמכיר אותי באמת יודע ש'לא אחראית' זה לא אחד מהם.
"כשאני יוצאת עם חברות אני דואגת לדבר עם המלצר, ואם יש לי ספקות, אני לא אוכלת. בכל יום אני מכינה לעצמי אוכל לבית הספר. כשהייתי בחו"ל עם חברות שלי הבאתי המון אוכל מהבית ודאגתי לבשל לעצמי. במחנה הקיץ - עשרה ימים מחוץ לבית - דאגתי לבדוק כל דבר. ויש לי עוד אינספור דוגמאות שאני מתמודדת איתן מדי יום במשך 18 שנה. אז מאין לכם שאני לא אחראית?
"התגובה האלרגית האחרונה היתה מעוגה שאמא שלי הביאה לי, ולמרות שזאת היתה אמא שלי, וידאתי איתה לפני שאכלתי, והיא אמרה שהכל בסדר. אין לי בעיה לקבל אחריות כשצריך, אבל פה באמת לא מדובר בחוסר אחריות שלי. תגובה כזו היתה יכולה לקרות לי בגיל 6, בגיל 15 ובגיל 50.
"אלרגיה לחלב לא אומרת שאני לא יכולה לחיות את חיי כמו כל אחד אחר. אני חיה בדיוק כמו כל אדם, רק צריכה קצת להיזהר. אם כל הדברים שציינתי לעיל לא מראים מספיק זהירות, אני לא יודעת מה כן".
האם, אילת: "הטווח הזה שהם קבעו כמדד הוא לא הגיוני. יש הבדל בין ילד בן 13 לבין נער בן 18, ואפילו בין בן 16 לבן 17. אז לקחת טווח של חמש שנים, וממנו להסיק שהילדה לא אחראית, זה לעשות לה ולילדים כמוה עוול נוראי".
אילת קריספין. הגישה עתירה לבג"ץ בשם בתה // צילום: יהושע יוסף
במדינת ישראל נולדים מדי שנה כ־8,000 ילדים אלרגיים. אצל חלקם תחלוף האלרגיה עם השנים, אבל לכמה מאות מהם היא כנראה לא תעבור לעולם. על פי נתוני הצבא, 477 חיילים בשירות סדיר סובלים מאלרגיה. בשנה האחרונה קיבלו 43 מלש"בים פטור משירות על רקע האלרגיה שממנה הם סובלים, ו־15 מהם משרתים כמתנדבים. צה"ל לא סיפק מידע לגבי מספר המלש"בים שבקשתם להתנדב נדחתה.
במארס 2016, בעקבות מותו של שלו חזן, הודיע צה"ל כי צעירים בעלי אלרגיות מסכנות חיים לא יגויסו עוד אוטומטית לשירות הצבאי, אבל יוכלו להתנדב. ההתנדבות לצה"ל היא זכות, שקבועה בחוק שירות ביטחון.
בהנחיות של ענף מיון רפואי בחיל הרפואה נכתב כי "על צה"ל מוטלת החובה לעשות כל שלאל ידו כדי לאפשר לאדם שנמצא בלתי כשיר לשירות ביטחון ומעוניין לשרת, לממש את שאיפתו... חיל הרפואה יפעל ככל הנדרש ויעשה כל מאמץ כדי לאפשר למקבלי פטור משירות, המעוניינים להתנדב למרות מצבם הבריאותי ומגבלותיהם, לשרת בצה"ל בתנאים מוגנים".
"את מבינה? הם לא עומדים בהנחיות של עצמם", אומרת בכעס אילת קריספין. "בין המתנדבים לצה"ל ניתן למצוא חיילים מכל מגוון הקשת של המוגבלויות, שזוכים ללבוש את המדים הצבאיים ולשרת את המדינה, והבת שלי לא. בגלל שאני נתתי לה לאכול עוגה, שנאמר לי שהיא פרווה והתברר שהיא חלבית, הוועדה הרפואית קבעה שהיא לא אחראית.
"מדובר בילדה שהיא מלח הארץ, תלמידה מצטיינת במגמת סייבר. היא פעילה חברתית ומובילה בכל תחום בחייה. כך שלבוא ולהגיד משפט כזה, בלי להחליף איתה מילה אחת, בלי לבדוק, זאת שערורייה.
"הצבא הוא מקום מסוכן. אין דבר יותר מסוכן מלתת לילד בן 18 רובה ביד, שלא לדבר על מטוס, ומי שמחפש את המקום הבטוח, שיישב בבית. סטטיסטית, שיעור הילדים שמתים בצבא מאלרגיה הוא אפסי, לעומת ילדים שמתאבדים או נהרגים מפליטת כדור או כל מחלה אחרת. צריך לזכור שהילדים האלרגיים נולדו עם הגזירה הזאת, והם מתמודדים איתה בכל התחנות בחייהם.
"הצבא בארץ הוא חלק מתעודת הזהות של כל ישראלי, וכשאתה אוסר על ילד לעשות צבא, אתה גוזל חלק מהזהות שלו. זה צעד לא מידתי. הצבא יכול וצריך להתאים לכל ילד את התפקיד שמתאים לו. הכל נובע מהסרת אחריות של צה"ל ומחוסר רצון אמיתי להתמודד".
אל"מ פרופ' אילון גלזברג, מפקד שירותי הרפואה בצה"ל, אומר כי יש כמה מצבים שבהם הצבא אינו מאפשר לצעירים להתנדב - ובהם כשמדובר באדם שלא יכול לתפקד בכוחות עצמו, כמו מי שסובל משיתוק מוחין וזקוק לעזרה בהליכה לשירותים או באכילה; או כשמדובר באדם שאינו מכיר במגבלה שלו ומתעלם ממנה.
"למשל, יש בעלי רגישות מסכנת חיים למאכלים כמו חלב, אגוזים או שומשום, שעדיין צורכים את המאכלים האלה למרות הרגישות ולא נושאים באופן קבוע מזרק אפיפן. לכן צה"ל החליט שהוא לא יכול לקבל על עצמו את האחריות לדאוג לביטחונם.
"לא פעם פגשתי מלש"בים אלרגיים שאמרו לי שהם לא מוכנים להגביל את עצמם - ושאם יקרה להם משהו, הם ייקחו את מזרק האפיפן. אותם צעירים צריכים להראות שהם מתנהלים בצורה בוגרת ואחראית בכל הקשור להתנהלות היומיומית עם האלרגיה שממנה הם סובלים.
"בכל הנוגע לחיילים הסובלים מאלרגיות, אנחנו דווקא מרחיבים את התפקידים המוצעים להם, בעקבות המקרה של שלו חזן ז"ל. מלבד קביעת פרופיל 21 למלש"בים בעלי אלרגיות מסוכנות, אנחנו מציידים חיילים הסובלים מאלרגיות בתרופות מתאימות, וחובשים פלוגתיים קיבלו מארזים עם מזרקי אפיפן.
"חידדנו את ההנחיות המקצועיות, אנחנו מכשירים חובשים ופרמדיקים לטיפול בהתקפי אלרגיה. מערך המזון עשה עבודה כדי לאתר מוצרי מזון שלא מכילים אלרגנים, וחיילים אלרגיים מקבלים היום מנות סגורות ומותאמות לצורכיהם האישיים. אנחנו מקפידים שאת הטירונות, שבה מתרחשים הרבה משברים כי החיילים לא שולטים באוכל שמוגש להם, הם יעשו רק בבסיסים שבהם יש מטפל בכיר 24 שעות ביממה, שיודע לעשות החייאה מתקדמת".
"לא הסבירו למה ההחלטה"
נועם מלכה (18), תלמידת י"ב משוהם, אלרגית מלידה לכל סוגי האגוזים, לרבות שומשום. את האלרגיה לפרי הקיווי היא גילתה בכיתה א'. גם היא, בדומה לר', קיבלה פטור מהצבא, ללא אפשרות להתנדב.
"באוגוסט 2017 זומנתי לצו ראשון. היו לי ספקות לגבי השירות, כי ידעתי שהם עושים בעיות לילדים אלרגיים. אבל בגלל שאני מכירה חבר'ה גדולים ממני בשנה, שנתנו להם להתגייס עם פרופיל 64 למרות האלרגיות, היתה לי תקווה.
"בצו הראשון אמרו לי שבגלל האלרגיה מפנים אותי לוועדה רפואית. בוועדה הרפואית לא דיברו איתי, רק הסתכלו על המסמכים הרפואיים שלי, ואמרו שיש לי פטור. באותו רגע ירדתי קומה אחת ולקחתי טפסים להתנדבות לצה"ל.
"באמצע דצמבר קיבלתי מכתב רשמי שאומר שבגלל מצבי הרפואי אני פטורה משירות צבאי, ושאם אני רוצה לערער, אני יכולה לעשות זאת. הם ציינו שאני יכולה גם לפנות למדור מתנדבים. אחרי חודש התקשרו אלי מהצבא ואמרו שאני לא יכולה להתנדב. לא הסבירו למה או איך התקבלה ההחלטה.
"באותו רגע התקשרתי למדור מתנדבים, ודרשתי לדעת למה לא נותנים לי להתנדב. החיילת שענתה לטלפון אמרה לי: 'לאור אירועים חוזרים בעברך, המעידים על חוסר זהירות קיצונית, אינך כשירה להתנדבות לצמיתות'".
המקרה שאליו התייחסו בצה"ל התרחש כשנועם היתה בכיתה י' ואכלה בטעות עוגייה המכילה אגוזים.
נועם מלכה (מימין) עם אמה, אורנה. "לא רוצה להרגיש שאני חריגה מכולם, וממש בלי סיבה" // צילום: יהושע יוסף
"למרות שאני תמיד מסתובבת עם המזרק, באותו יום הוא לא היה עלי, כי הייתי מרחק של שתי דקות מהבית", היא אומרת. "ברגע שהתחלתי להרגיש קוצר נשימה, קפצתי הביתה והזרקתי לעצמי את האפיפן. ההנחיות הן שאחרי לקיחת אפיפן כדאי להתפנות לבית חולים להשגחה, וחברים שלי לקחו אותי למרפאת 'בטרם' במודיעין. שם קיבלתי טיפול נוסף דרך הווריד, ואחר כך שחררו אותי".
מה הרגשת כשאמרו לך שאת לא יכולה להתנדב?
"זה מאוד העציב אותי. הייתי בטוחה שייתנו לי להתנדב. מאוד פוגע שאנשים שבכלל לא מכירים אותי ולא החליפו איתי אפילו מילה אחת, קובעים שאני לא זהירה. איך אפשר לקחת מקרה שקרה לי לפני שנה וחצי, ולהשליך ממנו על האופי שלי?"
למה חשוב לך כל כך להתגייס?
"אני לא רוצה לקבל את זה שאני חריגה מכולם, וממש בלי סיבה. אלרגיה היא לא מחלה. הצבא נותן הרבה מאוד ערכים לחיים, וצריך לזכור שבישראל החברה מאוד שיפוטית לגבי מי שלא עשה צבא. אנשים אפילו לא מחכים לשמוע את הסיבה.
"שלחתי מכתבים לכל גורם צה"לי שאפשר לחשוב עליו, כדי לערער על הקביעה שלא אוכל להתגייס. האלרגיה מעולם לא היתה מגבלה עבורי, ודווקא בצבא, שאמור להיות מקום שוויוני, שמים לי רגליים".
אורנה מלכה, אמה של נועם: "היא מדריכה בצופים, יצאה לטיולי שטח, נסעה לחו"ל. היא תלמידה מצטיינת, רקדנית, אחראית ושומרת על עצמה מאוד.דווקא היא, שחוותה התקף, יודעת לזהות את זה ולהזריק לעצמה במידת הצורך. ילד כזה הוא הרבה יותר אחראי מילד שלא עבר התקף מעולם. אני לא רוצה לחשוב מה יקרה לילד כזה כשהוא יחווה את ההתקף הראשון שלו בצבא, בלי שאי פעם התמודד עם זה".
האם מספרת שהצבא נוכח מאוד בבית. "בעלי שירת בצוללות, אני שירתתי ב־8200, וחשוב לנו מאוד שנועם תשרת. הכי כואב זה שהצבא נאבק במשתמטים, ופה, כשיש להם את הדובדבן שבקצפת, את המובחרים ביותר, הם מוותרים עליהם. נועם לא רוצה להרגיש שהיא סוג ב'".
"הדחייה מזלזלת ומעליבה"
גדעון (שם בדוי), הורה מתל אביב, מבין בדיוק על מה אורנה מדברת. גם בנו גיא (שם בדוי), שאלרגי לחלב, קיבל לאחרונה פטור משירות צבאי.
"כשגיא היה ילד קטן, היו לו חשיפות מקריות לחלב. חלקן גרמו לעקצוצים בלשון, וחלקן גרמו להתקף שלוּוה בקוצר נשימה. ככל שהוא התבגר, מספר הפעמים של חשיפה אקראית לאלרגן פחת באופן משמעותי.
"הוא מאוד אחראי, נושא עליו את מזרק האפיפן כל הזמן. במשך עשר שנים לא קרה לו שום מקרה. הוא עצמאי לחלוטין, יוצא לטיולים מבית הספר, יצא למשלחת לארה"ב. ולמרות זאת, טעויות קורות. בשנה שעברה אמא שלו התבלבלה והגישה לו כוס שוקו עם חלב פרה במקום חלב סויה. בגלל שהוא שתה כנראה כמות גדולה של חלב, התגובה שלו היתה חריפה יותר. מייד הזרקנו לו את האפיפן ולקחנו אותו לבית חולים.
"ההחלטה הזאת, שקובעת שהוא לא זהיר, מקוממת. הרי באותה מידה חייל יכול ללכת בבסיס, למעוד ולשבור את הרגל. זה אומר שהוא לא אחראי? חייל עיוור יכול להיתקל בבסיס במכשול, ליפול ולקבל זעזוע מוח. אלה תאונות שעשויות להתרחש, והן לא מעידות על מידת האחריות של אותו חייל.
"לפני הוועדה הרפואית בתחילת דצמבר האחרון, גיא ואני זומנו לראש מדור רפואה בתל השומר, ושם אמרו לנו שהחליטו לתת לו פרופיל 64, ושהוא ילך לטירונות רגילה. כששאלתי למה, אמרו לי שאין בתיק הרפואי שלו תיעוד מספק של אירועים מסכני חיים. הם פספסו את המקרה הזה שבו הוא שתה חלב לפני שנה, ואני זה שהסב את תשומת ליבם לכך.
"אחרי כמה שבועות קיבלתי טלפון, שבו הודיעו לי ששינו לו את הפרופיל ל־21, מה שמקנה לו פטור משירות חובה. כמו כן, נאמר לי שהוא גם לא בר נידוב.
"בסוף דצמבר הלכנו שוב לוועדה רפואית. היו שם שני קצינים, שאחד מהם רופא, והם הודיעו שהם דבקים בהחלטתם. ניסיתי להסביר להם שמדובר בילד נורמטיבי לחלוטין, אבל זה לא עניין אותם. הם אמרו לי: 'אם חייל ישפוך עליו חלב, אנחנו לא יכולים להיות אחראים לתוצאות'.
"המשכתי לנסות לשכנע אותם, ובסוף אחד מהם אמר לי: 'עזוב, רד מזה. לא ניתן לו להתנדב. גם לא תוכל לערער על זה, כי אנחנו יושבים גם בוועדת הערעורים'.
"שאלתי אותו מה הוא חושב שאנחנו צריכים לעשות, והוא אמר לי, בהינף יד: 'שיתנדב לשירות לאומי'. אמרתי לו שגם בשירות לאומי יש אנשים שיכולים לשפוך עליו חלב. הוא ענה: 'שיישב בְארכיון לבד'. בסוף הוא פנה לגיא ואמר לו: 'נתתי לך מתנה, צא לחיים'.
"התשובה המזלזלת הזאת היתה מאוד פוגעת ומעליבה. הבן שלי לומד הרבה שנים רובוטיקה בבית ספר איכותי, ואין לי ספק שהוא יכול לתרום הרבה לצבא. כל החברים שלו, שנמצאים בתוכנית הזאת, השתלבו בתוכניות היוקרתיות ביותר של צה"ל.
"יש כל כך הרבה פתרונות לנושא המזון. גיא יכול להביא אוכל מהבית, בדיוק כמו שהוא מביא היום לבית הספר, כי הוא נשאר לפעמים עד שעות הערב. הסיכון היחיד הוא שחייל יפתח לו את הפה בכוח ויכניס לו משהו חלבי לפה, וזה בערך כמו הסיכון שחייל יבוא ויירה לו בראש.
"אני מצפה מהצבא לדיאלוג, שבו ישמעו אותנו וישאלו שאלות, מתוך ניסיון ללכת לקראתנו ולמצוא פתרון. יש היום חיילים עם צורכי מזון מיוחדים, כמו טבעונים, חולי צליאק וחרדים, שדואגים להם לאוכל מתאים. מוצאים פתרונות שמאפשרים להם להתגייס. אז למה מזניחים את האלרגיים?"
שלומית רדר. "אין מגבלה" // צילום: טולי כץ
שלומית רדר, יו"ר העמותה לאלרגיות למזון, טוענת שהמקרים הללו הם רק חלק קטן מאלו שמגיעים אליה. "אנחנו מקבלים עשרות פניות של מלש"בים, שלא נותנים להם להתנדב לצבא רק כי בשנים האחרונות הם חוו התקף בעקבות חשיפה לאלרגן.
"אני חושבת שהגיע הזמן לקרוא לילד בשמו: צה"ל לא מעוניין שאחד מהילדים הללו יאכל בטעות מזון שהוא אלרגי אליו וימות במשמרת שלו. זה לא טוב לו ליחסי הציבור. הוא יחבק כל צעיר בעל מגבלה, שיש לו סיפור סוחט דמעות שמראה איך למרות המגבלה הוא התגייס - חוץ מהילדים האלרגיים.
"לילדים אלרגיים אין שום מגבלה גופנית או נפשית. רובם יכולים אפילו להתגייס ליחידות המובחרות. המגבלה שלהם היא רק במה שהם מכניסים לפה. פה זה מתחיל, ופה זה נגמר.
"מערך ההתנדבות בצה"ל הוקם במיוחד בשביל חיילים שלא יכולים להשתלב במערך הגיוס הרגיל. פסילה של אוכלוסייה שלמה רק בגלל אלרגיה שמה את הילדים האלה בבעיה, שאיתה הם ייאלצו להתמודד כל החיים".
רדר עצמה היא אמא לילד אלרגי בן 17. "לפני שלושה חודשים הוא התארח אצל חבר, ואכל שם, בלי לדעת ולמרות שבדק, משהו שהוא אלרגי אליו. הוא הרגיש מייד את ההתקף, הזריק לעצמו את האפיפן, ובמקביל התקשר אלי. אמרתי לו שיזמין אמבולנס וייסע לבית החולים, ושם פגשתי אותו.
"מבחינתי, הוא הכי גיבור והכי אחראי בעולם. חייל אלרגי שלא חווה התקף בחייו הבוגרים ומעולם לא הזריק לעצמו, לא יידע איך להתמודד עם זה. מה יעשה אז הצבא?"
מה אתם עושים כעמותה כדי לסייע למלש"בים?
"הקמנו את העמותה לפני יותר משמונה שנים, מתוך המצוקה של הורים לילדים אלרגיים, שנתקלו בקשיים בתפקוד היום־יומי. אנחנו דואגים לתקנות של סימון מזון, לתקנות בגנים ובבתי הספר, נפגשים עם משרד החינוך, מנסים לקדם חוקים, באים לדיונים בכנסת ותמיד מוצאים דלת פתוחה.
"בכל מה שקשור למפקדת שירותי רפואה בצבא (משר"פ), אנחנו נתקלים בקיר גדול. במשך שנים ניסינו לייצר איתם תקשורת, אבל הם מתעלמים מאיתנו. כששלו חזן נפטר, העמותה פנתה לקצין רפואה ראשי כדי להשתתף בוועדה. כשהגענו, ביקשו מאיתנו להגיש נייר עמדה עם הדגשים שלנו וללכת".
עם מי ניסיתם לדבר?
"אנחנו נמצאים בקשר טוב עם יחידת מיט"ב ועם אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה (אט"ל). ההתנדבות לצבא קשורה באופן ישיר למפקדת שירותי רפואה ולקצין רפואה ראשי, שם סוגרים לנו את הדלת ברמה שאנחנו לא יכולים אפילו לקבל את הקריטריונים לגיוס, לשחרור או להתנדבות. אנחנו מסתמכים על מה שהורים מספרים לנו.
"חשוב להדגיש שאנחנו לא מנסים להתערב או להזיק. אנחנו בסך הכל חושבים ששיתוף פעולה איתנו יכול להוביל אותם להבנת הבעיה ולמציאת פתרונות".
את רואה שינוי במדיניות מאז המקרה של שלו חזן?
"בוודאי. לפני האסון היה קל יותר להתגייס, וכל מי שהתגייס אז, התגייס כחייל רגיל. לא היה בפרופיל סעיף אלרגיה, וחיילים לא קיבלו מזרק אפיפן אם הם לא התעקשו. המ"פ של הבן הגדול שלי בשריון סובל מאלרגיה לבוטנים, והתגייס כחייל רגיל לחלוטין. רק אחרי מקרה שלו חזן, הוא חויב לשאת מזרק אפיפן.
טוראי שלו חזן ז"ל, שנפטר בעיר הבה"דים אחרי שאכל אגוזים. "הצבא הוא מסוכן לכולם"
"אני חוששת שהמדיניות הנוקשה של הצבא תדחף את המלש"בים לפינה ותביא לכך שהם יסתירו את האלרגיה שלהם או יפחיתו בחומרתה", היא אומרת. "זה מצב מסוכן שבסוף יתפוצץ לצבא בפנים. כבר היום אני שומעת על הרבה מקרים כאלה".
אודליה אלבו, יו"ר העמותה הישראלית לאלרגיות מזון, מסכימה. "כל התהליך הזה פגום, והוא מתנהל בחסות המדינה. יש לי ילד בן 11 שאלרגי לבוטנים. הוא אלוף הארץ בסאפ, אין שום סיבה בעולם שהוא לא יעשה שירות משמעותי, אבל מבחינת הצבא הוא פגום, ולא בר נידוב.
"הגיע הזמן שהצבא יטפל בנושא הזה מן השורש. מהיכרותי עם המָטריה, יש הרבה מאוד פתרונות, אבל אין רצון. הם מפילים הכל על ענייני תקציב".
"יש יותר מלש"בים אלרגיים"
פרופ' אהרון קסל, מנהל שירות אלרגיה ילדים במרכז הרפואי בני ציון בחיפה ומזכיר האיגוד לאלרגיה ואימונולוגיה קלינית בישראל, ומי שעד לאחרונה ישב בוועדות הרפואיות לקביעת פרופיל, מסביר כי הפרופיל הרפואי של החייל מושפע גם מהאלרגיות שמהן הוא סובל, ומהתגובות שהוא עלול לפתח לסוגי מזון שונים.
"עד לפני כמה שנים לא היתה כמות גדולה כל כך של מלש"בים אלרגיים. לצערי, המספר עולה משנה לשנה, בגלל צירוף של כמה גורמים - כמו השימוש הרב באנטיביוטיקה, השימוש במזון מתועש, וכנראה גם רמות נמוכות של ויטמין D. כששמנו לב שיש עלייה, התעורר צורך בקביעת פרופילים ספציפיים, כדי להתאים להם בצורה טובה יותר את תנאי השירות.
פרופ' קסל. "לשקול סיכון"
"עם זאת, בעקבות המקרה של שלו חזן, הצבא החליט שכל נער ונערה בעלי אלרגיה למזון ועם אסתמה, שהיא גורם סיכון למוות בעת חשיפה לאלרגן, יהיו מתנדבים".
אבל יש חיילים כאלה שמונעים מהם גם את הזכות להתנדב.
"אני חושב שבמקרים סבוכים כאלה יש לדון באופן פרטני ולא להסתמך על החלטה שרירותית. מדובר בחבר'ה שהם בריאים, כל עוד אינם נחשפים לאלרגן. אני לא הייתי מונע מהם להתגייס. אם באמת יש מישהו שלא הולך עם המזרק במכוון, לא הייתי מגייס אותו. וזאת, כמובן, רק אחרי שהייתי יושב איתו לשיחה, כדי להבין אם החשיפות לאלרגן קרו בגלל שהוא לא הולך עם מזרק, או בגלל טעויות מצערות שלא קשורות אליו".
אז אתה חושב שעושים להם עוול כשמונעים מהם את ההתנדבות?
"בתור אדם פרטי, אני חושב שלכל אחד יש זכות בסיסית לשרת בצה"ל, כל עוד השירות הצבאי במדינת ישראל הוא חובה. מבחינה אתית, הצבא צריך להחליט איפה הוא לוקח סיכון ואיפה לא".
