1. מתכון מנפח
לא קל לעבור פרק אינטנסיבי של "מאסטר שף", כזה כמו אירוע גמר העונה שהשתלט אמש על הפריים-טיים של "קשת", ללא גישה חופשית למקרר עמוס במצרכים. תחושת הרעב שמשתלטת על הצופה משמשת כהוכחה לכך שהתוכנית עושה משהו נכון, בוודאי כשהיא מצליחה לייצר את זה מבלי להשתמש בשני החושים החשובים ביותר במעמד של תחרויות בישול – טעם וריח.
על טעם ועל ריח ידוע שלא כדאי להתווכח, וגם על ההצלחה של מאסטר שף אין שום סיבה לערער. כבר שבע עונות שהיא פועלת על אותו שטיק מנצח - קונספט ששם דגש על הצד החיובי בכל סיטואציה, ועל אהבה ותשוקה לאוכל. התוכנית לוקחת מתמודדים מכל הקשת הישראלית, מציידת אותם בחומרי גלם באדיבות רשת סופרמרקט ששמה מתנוסס על המסך, מבשלת את זה על אש קטנה ומגישה הכל בניחוח דרמטי עם זוויות צילום בהילוך איטי המדגדגות מרחוק את בלוטות הטעם של הצופים.
"אני אבשל ארבעה דברים, והם יהיו נהדרים", אמר אייל שני כשהתבקש לתאר כיצד יבשל בעוד עשור. "אני אספר עליהם סיפורים שיהדהדו בכזה הד; אני אמכור את זה במחירים כואבים שגורמים לבכי, והתוצאה תהיה אושר". זאת גם הדרך המושלמת לתאר את מאסטר שף. את האוכל גם ככה אף אחד לא טועם חוץ מהשופטים, אז כל מה שנותר לנו להתבסס עליו אלו הסיפורים והאריזה הנוצצת שיגרמו לנו לחשוב כי מדובר כאן באיכות מעולם אחר.
סטריאוטיפים באריזה נוצצת. גמר "מאסטר שף" // צילום: אורטל דהן
2. סטריאוטיפים, אבל מגוונים
מבט על רשימת זוכי מאסטר שף לאורך השנים מדגיש פן חשוב בדרך שבה פוסע הריאליטי הזה, ולצורך ההסבר נאלץ להיות הכי סטריאוטיפים שאפשר. עד אמש זכו בתוכנית מזרחי, אשכנזי, אוקראינית, גרמני, איטלקי וערבייה. זה לא סתם, הרי מדובר בתוכנית שלקהל אין קמצוץ של השפעה על התוצאות, שהשופטים וההפקה שולטים באופן מוחלט על הטעימות, ההדחות והבחירות. במדינה שבה מתווכחים על כמות הנשים והמזרחים שזכו עד כה בפרס ישראל, בחירה מגוונת כזאת נועדה לנסח מסר ברור של גיוון.
מאסטר שף תמיד הדגישה את המגזר ממנו הגיעו המתמודדים, שלרוב מתלבשים באופן מושלם על משבצת הליהוק שלהם. גם השנה קיבלנו נבחרת מגוונת מכל המגזרים, כשלמעמד הגמר השתחלו שלושה גברים שונים – החתיך המרוקאי, ההומו האאוטסיידר והמתנחל מעמונה עם החיבה המוגזמת לאדמה.
העובדה ששני הראשונים, יהודה ועמיחי, התחרו ראש בראש על התואר, סיפקה סיום מתבקש לעונה שבה שניהם בלטו מעל היתר, בעיקר בשלבים המתקדמים של התחרות.
כל אחד מהשלושה שיחק כהלכה את המשחק הסטריאוטיפי. משימת הגמר כללה שלוש מנות שהיו אמורות לייצג את המתמודדים בעבר, בהווה ובעתיד - אז יהודה הטביע את הכל ברוטב חריימה אדום, עמיחי מילא רביולי בשוקולד ואילו יהוידע ברח למחוזות החומוס. הכי צפוי שיש, אבל מה לעשות שככה עושים היום ריאליטי.
כל הכוח בידיים שלהם, וזה עובד. שופטי "מאסטר שף" // צילום: אוהד רומנו, באדיבות "קשת"
3. גבר, תתקדם
זאת היתה עונה מאוד גברית. הבנות נפלו בזו אחר זו, והשאירו את המטבח לבנים. ואם זה לא מספיק, אז במהלך הדו-קרב המכריע בין יהודה לעמיחי, נשלחה מיכל אנסקי אל המרפסת בזמן שאייל שני, חיים כהן וישראל אהרוני הסתובבו בין הפיינליסטים, טעמו מהסירים, חילקו עצות והתדיינו על המנות המתבשלות. למה? זה באמת לא היה ברור.
עזיבתו של יונתן רושפלד בתום העונה שעברה השאירה נעלי קרוקס גדולות להיכנס אליהן. לזכותו של אהרוני ייאמר שהוא בכלל לא ניסה אלא הביא איתו נעליים צבעוניות מהבית וגישה אחרת לשיפוט. הוא גרם לא פעם לקולגות לצדו להתקפל ולשנות את דעתם. חוץ מזה, הוא גם היה זה שהעז להעניק את ההפרש הכי גדול בניקוד לטובת יהודה ובכך הכריע לכאורה את זהות המנצח.
גישה אחרת לשיפוט. אנסקי ואהרוני // צילוםף מאיר פרטוש
4. הסעודה נגמרת
שבע עונות חלפו (לא כולל עונת ילדים ו-VIP) וכעת נשאלת השאלה כמה עוד אפשר לסחוב. הרייטינג התקצץ בחצי לעומת שיאי הצפייה המוגזמים מימי ערוץ 2 (גמר העונה השלישית הוא המשדר הנצפה ביותר בתולדות הערוץ - 46.6%), וגם החוזה של קשת עם חברת אנדמול - מחזיקת הזכויות על הפורמט - כבר נמצא רגע לפני סופו. לפעמים צריך לדעת מתי הרגע הנכון להיפרד ממותג מצליח, ובמקרה של מאסטר שף תאריך התפוגה מתקרב.
