בשיאן של הפגנות הפלג הירושלמי לפני כשנה - אותו פלג קיצוני שמשמש אופוזיציה לזרם החרדי המרכזי, כשקבוצות של צעירים חרדים חסמו צירים מרכזיים ברחבי הארץ והחלו להיעצר על ידי המשטרה, התקשר ראש ישיבת גרודנא מאשדוד לרב שמואל אוירבך. תלמידים רבים מהפלג לומדים בישיבת גרודנא.
ראש הישיבה שוחח ארוכות עם הרב אוירבך, סיפר לו על המעצרים ושאל אם להמשיך בהפגנות - למרות המעצר של אחד מתלמידיו. הוא קיבל תשובה חיובית. חלפו כמה דקות ושוב צלצל הטלפון בביתו של הרב אוירבך. שוב ראש ישיבת גרודנא היה על הקו, מבשר לרב אוירבך על שני בחורים נוספים שנעצרו ושואל האם להמשיך בכל זאת. גם כאן, התשובה היתה חיובית. כשנשאל עד מתי להמשיך להפגין, הוא השיב: "עד שיבינו". הסיפור הזה הוא תמציתו של הסיפור הציבורי של הרב אוירבך, מנהיגה הבלעדי של האופוזיציה החרדית שנקט דרך מיליטנטית.
הוא היה המחליט היחיד על כל מה שקורה - יציאה להפגנות, רמת עוצמתן, חסימת כבישים והקמת עיתון עצמאי. הכל עבר דרכו, הכל היה נתון לשיקול דעתו הבלעדית.
הרב אוירבך נפטר אמנם בגיל 86, אבל עבור חסידיו - פטירתו היא פתאומית ואפילו מסוכנת לקיומם כפלג. לרב אוירבך אין ילדים, ראשי הישיבות המזוהים עם הפלג עדיין אינם בעלי מעמד ויוקרה כדי להוביל ולתפוס את מקומו, ובכלל: מדובר בקבוצה צעירה, שעל אף קולניותה היא פעילה חמש שנים בלבד.
כבר אמש דיברו תלמידיו על כך שהם יודעים במדויק מהי דרכו של הרב ומה דעתו בכל הנושאם הציבוריים, וכך ימשיכו לעשות. ייתכן שכך הם יעשו, אבל גם הם מבינים שפטירתו של מנהיגם עלולה להעמיד גם את דרכם בסכנת הכחדה