"יש בכנסת קבוצה של פמיניסטיות, שרוצות להשאיר את הנשים במקום המופלה, הקורבני"

"איך אפשר לבוא ולהגיד לי שאני לא יודעת מהי טובת הילד, ולהשתמש בזה כקלף לאינטרס פוליטי צר? יותר מ־20 שנה אני עוסקת בחינוך. גם היום, כיו"ר הוועדה לזכויות הילד, אני פועלת לטובת הילד ללא הפסקה, אז לבוא ולהגיד לי משפט כזה, ולייצר על הגב שלי כותרות שקריות, זה ניסיון לפגוע בי ברמה האישית והמקצועית. למרות זאת, הנשים שעושות את זה לא יצליחו להשיג את מטרתן. אין לי שום כוונה להתקפל או לוותר על העקרונות שלי".

ח"כ ד"ר יפעת שאשא ביטון כועסת. ופגועה. חודש חלף מאז הדיון הסוער בכנסת בנושא חוק חזקת הגיל הרך, ששם אותה על המוקד כמי שמעדיפה להעניק יתרון במתן משמורת בגירושים להורה בעל הממון, ושאשא ביטון מתקשה להירגע. אמרו לה שהיא אמא מזניחה, ושעדיף לילדיה לחיות בלעדיה. ארגוני נשים פרסמו תמונה שבה היא נראית בתוך ערימה של דולרים. כינויים דוגמת "שקרנית", "צבועה" ו"רודפת בצע" נכתבו בדף הפייסבוק שלה ללא הרף. 

העליהום המשיך גם אחרי שהיא העלתה סרטון עם דבריה מתוך אותו דיון סוער בוועדה, שבו היא מדגישה שלא היא ולא ח"כ יואב קיש מאמינים בסעיף "האיתנות הכלכלית", שמעניק יתרון לאבות בגירושים, ושהוא הוכנס רק על מנת להמחיש את האבסורד בסעיף "המטפל העיקרי" של ח"כ שולי מועלם־רפאלי, שמעניק יתרון למי שטיפל בילדים בשנתיים שקדמו לגירושים - קרי, לאימהות. 

"חטפתי אש מכל הכיוונים, וכחברת כנסת כבר התרגלתי לזה. אבל ברגע שעירבו את הילדים שלי בנושא, נחצה פה גבול. הדבר שהכי הדהים אותי זה הכוח שיש לשקר ולפייק ניוז. לקחת משהו שהבסיס שלו הוא שקר מוחלט ולהציג אותו כאמת - זה הכניס אותי לשוק. חשבתי איך מרעילים את הציבור, ואין לו דרך לדעת מה אמת ומה לא. מבחינת המתנגדים כל האמצעים כשרים, וזה עצוב".

אמא מעורבת

אנחנו נפגשות בביתה שבקריית שמונה. השעה 9:30 בבוקר, ושאשא ביטון (44) כבר בלבוש מוקפד, עם איפור עדין. למרות עבודתה האינטנסיבית, היא אמא מעורבת מאוד בחייהם של שלושת ילדיה: ניתאי (21), רואי (19) ושיר (11).

"לרואי יש היום טקס השבעה של סיום הטירונות במג"ב, ואנחנו נוסעים אליו", היא אומרת, תוך כדי הכנת קופסאות חד־פעמיות, שיתמלאו באוכל הטעים שבנה הזמין. את איסוף השווארמה שהוא אוהב היא מטילה על בעלה אילן (49), "ביט" היא קוראת לו, "הרגל שהתחיל כשהכרנו. אם אני אקרא לו אילן, הוא יחשוב שאני רוצה להתגרש ממנו". הוא קורא לה "שאשא".

"מאז שאני בכנסת, ביט מגבה אותי בהכל. הוא אפילו עזב את העבודה שלו כמנהל תפעול במוסד חינוכי ופתח חברה לטיולי ג'יפים, רק כדי להיות נגיש יותר.  

"הבעיה שלי היא שאני קונטרול פריק. למשל, הוא עושה כביסה, אבל אני מקפלת. הוא אבא מעורב, ויש בינו לבין הילדים קשר מדהים. לפי הסעיף של מועלם־רפאלי על המטפל העיקרי, הוא היה מקבל אותם בהליכה. 

"יחד עם זאת, אני נוכחת מאוד בחיים שלהם. מעולם לא פספסתי אסיפת הורים. למרות העבודה האינטנסיבית בכנסת והשעות הרבות שאני מבלה על הכביש בין קריית שמונה לירושלים, הילדים שלי במקום הראשון. אז לבוא ולהגיד שאני לא מגדלת את הילדים שלי, ולכן אני לא יודעת מה טובת הילד, זה כואב".

"חזקת הגיל הרך" קובעת כי אם אין הסכמה בין ההורים בעניין המשמורת על ילדיהם, יורה בית המשפט על מסירת ילדים מתחת לגיל 6 לחזקת האם. את הכלל הזה ביקשו שאשא ביטון (כולנו) ויואב קיש (ליכוד) לשנות בהצעת חוק משותפת שהגישו ביוני 2016. 

"הבאנו את הצעת החוק אחרי שנתיים של שיח. הוא נועד להביא מהפכה חברתית, שרבים משוועים לה: בראש ובראשונה, הילדים שזקוקים לדמות אב ולדמות אם גם לאחר הגירושים, האבות, שמבקשים להיות מעורבים בגידול ילדיהם, וגם נשים רבות, שרוצות לצאת לעבודה ולהשתחרר מהכבלים ההיסטוריים ומהתפיסות המגדריות האנכרוניסטיות, שמעבירים לידיהן את החזקה על הילדים עד גיל 6 באופן אוטומטי.

"היו לא מעט מהמורות בדרך, שבסופן הגענו להבנות לגבי הסעיפים שייכללו בחוק. שולי מועלם־רפאלי (הבית היהודי), חברת הוועדה, רצתה שהיציבות של הילד תהיה בסעיף ראשי, אני וח"כ קיש רצינו שטובת הילד תהיה בסעיף ראשי. אחר כך היו ויכוחים על גיל הילד שעליו תחול חזקת הגיל הרך. בסוף כולם הסכימו על ההגדרה 'פעוט', שזה גילי שנה עד 3".

סעיף תחת סעיף

אז מה בעצם השתבש בדרך לאישור החוק? "כל סיעות הקואליציה כבר חתמו על הצעת החוק. אבל רגע לפני הקריאה הראשונה, מועלם־רפאלי וחברותיה אמרו שהן לא מסכימות לכל מה שהוחלט עליו והוסיפו שלושה סעיפים. הסעיף הראשון, 'מטפל עיקרי', קבע שמי שטיפל בילד במשך שנתיים לפני הגירושים, יטפל בו גם אחרי הגירושים.

"סעיף נוסף טוען שיש להביא בחשבון את האפשרות שבה אחד מבני הזוג גילה אלימות כלפי הקטין או כלפי מי מבני משפחתו. והסעיף השלישי מדבר על מידת יכולתו של כל אחד מההורים לממש את האפוטרופסות שלו. זה סעיף עם פרשנויות רבות, שמוכיח שאין מאחוריו כוונה אמיתית. 'מידת יכולתו של הורה' יכולה להיות איתנות כלכלית ויכולה להיות יציבות רגשית ויכולה להיות עוד הרבה דברים.

"הסעיפים האבסורדיים האלה למעשה מבטלים את החוק ומעניקים יתרון ממשי לאימהות, וכך פוגעים בזכותו של כל ילד לשני הורים נוכחים בחייו. כדי להמחיש את האבסורד, ח"כ יואב קיש ביקש להוסיף במתכוון סעיפים אבסורדיים לא פחות, שנותנים יתרון מובהק לאבות. אחד מהם הוא סעיף האיתנות הכלכלית, שמביא בחשבון את היכולת הכלכלית של ההורה לגדל את הילדים.

"לא אני ולא יואב באמת תכננו להעביר את החוק עם הסעיף הזה. כבר בתחילת הדיון האחרון הכרזתי ששני הסעיפים הללו נולדו בחטא, כתוצאה מכיפופי ידיים, ואין להם מקום בחוק.

"בריונות פוליטית לשמה". ח"כ שולי מועלם־רפאלי // צילום: גדעון מרקוביץ'

"ההתנהגות של המתנגדות לחוק, ובראשן ח"כ מועלם־רפאלי, היא בריונות פוליטית לשמה. אפילו ח"כ מרגי, יו"ר הוועדה המשותפת לוועדת החינוך ולוועדה לזכויות הילד, שהוקמה במיוחד כדי לדון בחוק, אמר להן בסוף הדיון בכעס: 'תסתכלו לי בלבן של העיניים ותודו שאתן לא רוצות שהחוק הזה יעבור, בשום ורסיה'.

"הימים האחרונים, שבהם אני ויואב מנסים להביא להורדת שני הסעיפים הללו, כדי שנוכל להצביע בקריאה ראשונה, מוכיחים שהוא צדק. מועלם־רפאלי מתבצרת בעמדתה, ומבחינתה - שנצביע על כל הנוסח כפי שהוא. זה אומר בפועל לתקוע את החוק".

אם החוק מיטיב כל כך עם נשים, למה שדולת הנשים בכנסת מתנגדת לו?

"יש כאן קבוצה של פמיניסטיות, שלא מצליחות להשתחרר מהתפיסות המגדריות. לצערי הרב, יש כנראה אינטרסים פוליטיים, שרוצים להשאיר את הנשים במקום הזה, המופלה, הקורבני.

"זאת צביעות לשמה. כשלא רצו לתת לגברים הומואים לגדל ילדים, אותן מתנגדות הקימו קול זעקה ענקי לחוק הזה, ובצדק. לא ייתכן שיד אחת תצעק לשוויון בהורות ותקדם חוקים שוויוניים כמו שעת הנקה לאבא וחופשת לידה לאב, והיד האחרת תגיד שלילד הכי טוב להיות עם אמא.

"אם המערכת מבינה את החשיבות של האבא בחיי ילדיו כבר מהיום הראשון, למה בגירושים זה כבר לא תופס?" 

כמי שנמצאת בדעת מיעוט בנושא הזה וזוכה להתנגדות גם בתוך הסיעה שלך, ניסו להניא אותך מלהילחם עליו?

"בקרב המתנגדות יש נשים שאמרו לי לא פעם, שהאופן שבו אני נלחמת על החוק הזה נתפס לא טוב ציבורית, ושאני עוד עלולה לשלם עליו מחיר בעתיד.אבל אני לא מתכוונת לוותר, זאת האמת שלי. כל החיים הלכתי איתה, ואין שום סיבה שאפסיק עכשיו. אני פה בשביל להניע תהליכים ולעשות שינוי, וזה מה שאני עושה.

"לשמחתי, יש עוד נשים שחושבות כמוני. אחת מהן היא ח"כ טלי פלוסקוב מהסיעה שלי, שחתומה גם היא על הצעת החוק ותומכת בו, וכמובן גילה גמליאל, השרה לשוויון מגדרי".

חיים בצל קטיושות

שאשא ביטון גדלה בקריית שמונה. בתם הבכורה של משה, לשעבר נהג הסעות באגד ובחברה פרטית שהקים, ורחל, אחות קופת חולים. בצבא שירתה כמש"קית כוח אדם מילואים בפיקוד צפון.  

"אני זוכרת שבילדותי כשהיו אזעקות, היינו יוצאים לראות את הקטיושות במקום לרדת למקלטים. מסתבר שבמקום מסוים זה השאיר עלי חותם. אני תמיד חייבת לדעת איפה הילדים. כשהם היו קטנים הם ישנו איתי במיטה, כדי שאם תהיה אזעקה, אוכל לשלוף אותם במהירות לממ"ד".

האירועים בגבול הצפון מלחיצים אתכם?

""קולות מלחמה הפכו אצלנו לדבר שבשגרה, אנחנו כל הזמן שומעים את הפיצוצים ואת הלחימה שבסוריה. בשבת כשהיתה אזעקה, זה הקפיץ אותי. אני וביט זינקנו לחדר של שיר והתלבטנו אם להעיר אותה, אבל בסוף החלטנו לתת לה להמשיך לישון ונשארנו לידה.

את אילן, בעלה, פגשה כשהיתה תלמידת תיכון בת 16 והוא היה חייל משוחרר בן 21. 

"כבר אז הוא אמר לי שאנחנו נתחתן, ושאני אהיה אשתו. חשבתי שהוא חי בסרט. בתור ילדה בת 16 לא חשבתי בכלל על חתונה". 

ב־1994, כשהיתה בת 21, הם נישאו. את התואר הראשון עשתה בחינוך באוניברסיטת חיפה, וסיימה אותו בגיל 23. בגיל 25, עם שני ילדים, סיימה את התואר השני בפיתוח ובניהול מערכות חינוך והדרכת מורים. בגיל 29 סיימה דוקטורט בנושא חינוך לשלום, שבמסגרתו בדקה אם החינוך משפיע על תפיסות חברתיות. 

"אם אני רוצה משהו, אני עושה אותו עכשיו, בלי להתחשב ברעשי רקע", היא מחייכת. "ותהיי בטוחה שהיו כאלה. כאישה מזרחית מהפריפריה לא היה לי הרבה סיכוי להתקדם. תמיד אמרו לי, 'מה את רצה, שבי בבית, תגדלי את הילדים שלך'. אבל במקום להישאר בשיח הקורבני הגשמתי את החלומות שלי. 

"כשאנחנו מתערבים בזה ומחליטים בשביל נשים שעד שהילדים שלהן יגיעו לגיל 6 הן צריכות לשבת בבית, אנחנו רק מרחיקים את המהפכה החברתית".

במשך 24 שנים היא עסקה בחינוך. היתה מורה למתמטיקה, מחנכת, מנהלת מחלקת החינוך והתרבות בכפר ורדים. אחר כך כיהנה כסגנית נשיא מכללת אוהלו בקצרין.

בשנת 2008, בגיל 35, עשתה היסטוריה כשנבחרה לאישה הראשונה בתפקיד סגנית ראש העיר קריית שמונה. "הובלתי מהפכה בחינוך בעיר", היא מספרת.אלא שכעבור שנתיים הודחה מתפקידה, בגלל התנגדות האופוזיציה לתוכנית החינוך שהובילה. "היה קשה לאנשים להכיל את העובדה שאישה היא סגנית ראש העיר, ושהגעתי לתפקיד בלי שהייתי לפני כן חברה במועצת העיר.  לשמחתי, נשארתי הממונה על החינוך והנוער, ובתוך ארבע שנים קריית שמונה קיבלה פרס חינוך מחוזי". 

הבטחה צריך לקיים

את ההחלטה להיכנס לפוליטיקה הארצית קיבלה במקרה. "הכרתי את משה כחלון מהתקופה שבה הייתי סגנית ראש העיר, הוא היה אז שר התקשורת. ב־2014 הוא התקשר אלי ואמר: 'הבטחתי לעצמי שאם אקים רשימה שתתמודד בבחירות, אקח אותך איתי. אני מתקשר כדי לקיים את ההבטחה הזאת'.

"מאוד הופתעתי, זה לא היה חלק מהתוכניות שלי. באותה תקופה ביססתי את עצמי באקדמיה. אבל הבנתי שברגע שההצעה הגיעה, אני כבר לא יכולה לחשוב אם זה מתאים לי או לא. זאת חובתי".

"מעולם לא היה לקריית שמונה נציג בכנסת". במליאה // צילום: דודי ועקנין

בשנת 2015, לקראת הבחירות לכנסת, היא הצטרפה למפלגת כולנו בראשות כחלון ושובצה במקום השביעי. המפלגה קיבלה עשרה מנדטים, ושאשא ביטון עשתה היסטוריה, כשהפכה לנציגה הראשונה של קריית שמונה בכנסת. "מעולם לא היה לעיר נציג בכנסת, ובמשך 30 שנה גם לא היתה נציגות לגליל", היא אומרת בגאווה.

למה דווקא כחלון?

"כי אני בן אדם עם אוריינטציה יותר מקצועית מאשר פוליטית, וכחלון בגישה שלו מאפשר לי להיות במקום הזה ולהרגיש נוח". הוא כל הזמן אומר שמה שאנחנו צריכים זה 'עשייה וקבלות', בזה צריך להתמקד, וזה מה שאני יודעת לעשות".

הוא עדיין לא פתר את מצוקת הנכים, שממשיכים להפגין ליד ביתו.

"באפריל 2017 האוצר הקציב 4.2 מיליארד שקלים לטובת העלאת הקצבאות. זה סכום חסר תקדים. היישום לקח זמן, כי מדובר בשינוי גדול ומורכב, אבל בשורה התחתונה, הנכים יקבלו את הכסף רטרואקטיבית מחודש ינואר, כפי שכחלון התחייב".

במסגרת תפקידה כיו"ר הוועדה לזכויות הילד יזמה שאשא ביטון את חוק הפיקוח על הצהרונים, שעבר בקריאה שנייה ושלישית במושב הקודם של הכנסת. היא יזמה את החוק להרחבת ההגנה על קטינים נפגעי עבירות מין ואלימות בעת מתן עדות בבית משפט, הידוע כ"חוק רייניץ".

"במסגרת תפקידי ליוויתי שלושה ילדים ממשפחה במגזר החרדי, שעברו התעללות מינית ואונס מצד המורה שלהם. החוק בא להקל על ילדים נפגעי עבירות מין, והוא קובע כי ילדים נפגעי עבירות מין יעידו במהלך יום אחד בלבד, ותיאסר חקירה נגדית של ילד נפגע עבירה בידי הנאשם.

"ההצעה מעגנת את זכותו וזכאותו של ילד לליווי מבוגר בעת מתן עדות, גם אם אינו נפגע עבירה אלא משמש עד בלבד. עד היום זה לא היה קיים. לפי ההצעה, בבתי המשפט יוקצה חדר המתנה נפרד לילד שמגיע להעיד. בבתי משפט שייבנו בעתיד יוקמו חדרי המתנה מיוחדים אך ורק לילדים. המטרה היא ליצור לילד אווירה מוגנת וכמה שפחות מאיימת".

לא כל הצעות החוק שיזמה שאשא ביטון זכו לאהדה. למשל, ההצעה להציב מצלמות במוסדות של חסרי ישע, ובכלל זה גם בגנים ובפעוטונים, לא התקבלה בברכה בקרב הגננות והמטפלות, שהרגישו שהחוק ישים אותן במעקב תמידי.

"ריבוי המקרים של התעללות בילדים קטנים בגנים מחייב שינוי", היא אומרת. "אין לי מטרה לעקוב אחרי המטפלות והגננות, אבל במקרה של חשד, יש חשיבות עצומה לתיעוד. מעבר לעובדה שזה מגן על הילדים, זה מגן גם על הגננות מפני תלונות שווא.

"הצעת החוק נמצאת בימים אלה בדיונים מול משרד המשפטים, שחרד מאוד לנושא הפרטיות של אנשי הצוות. אני מקווה שהצורך לשמור על הביטחון של חסרי הישע יגבר. מעבר לכך, חשוב להבין שהתיעוד ייעשה במעגל סגור וההקלטות יהיו נגישות רק לגורמי אכיפת החוק, ורק אם יהיה חשד סביר לביצוע עבירה".

גם הדיונים שהיא קיימה בוועדה שלה בנושא השארת ילדים ברכב נעול גרמו לסערה בקרב גננות ואנשי צוות. "הצלחתי לגייס את כל הגורמים הרלוונטיים - משרד החינוך, המשטרה ורשויות מקומיות - להילחם בתופעה. הסערה החלה כשמשרד החינוך דרש להתקשר להוריו של ילד שלא הופיע בבוקר לגן.

"לא התכוונתי שהגננות יהיו אחראיות למקרה שילדים נשכחים ברכב, אבל נלחמתי בוועדות כדי להציל את הילד הבא. מבחינתי הגננות הן עוד עין עוקבת, עוד רשת ביטחון, ומתברר שהעלאת הנושא למודעות עזרה. הרווחנו ערנות של הציבור - אנשים התריעו לא פעם ולא פעמיים על ילדים שנשכחו ברכב, ובקיץ האחרון היה ילד אחד שנפטר, לעומת 11 ילדים ב־2016. זה שווה מבחינתי כל טיפת דם שלי שנשפכה בדיונים.

"כשאני יודעת שאני צודקת, אני הולכת עד הסוף ומוכנה לשלם את המחיר. להכניס את הצהרונים תחת פיקוח של משרד החינוך זה לא משהו טריוויאלי. החוק הזה עבר ביולי 2017, ולמעשה, היום כל הצהרונים כבר כפופים למשרד החינוך. לדאוג שילדים אלרגיים יקבלו סייעת צמודה זה גם לא משהו שקל להשיג, אבל לא ויתרתי. המטרה שלי היא להשפיע בכמה שיותר מעגלים. הפוליטיקה כשלעצמה לא מעניינת אותי".

יותר אוטונומיה למנהלים

השאיפה הגדולה שלה היא להיות שרת החינוך. "כולם יודעים איך מערכת החינוך צריכה להיראות במאה ה־21, אבל לא עושים את זה. אחת הבעיות היא שבכל שנתיים יש שר חינוך חדש עם אג'נדה חדשה, ולא תמיד מדובר באיש חינוך, שיודע איך המערכת עובדת. הם ממשיכים להנהיג מדיניות שלא מתאימה לחזון, ולא משנים את השיטה".

מה היית משנה?

"אין היום מקום לכיתות במתכונת הקיימת. הייתי יוצרת מרחבי למידה, שבהם הילדים יושבים יחד וחוקרים נושא. הרי מהרגע שיש התפוצצות של מידע ברשת, המורה לעולם לא יחזור להיות מוקד הידע, ולכן תפקיד המורה משתנה. במקום להיות זה שמעביר ידע, הוא צריך להיות זה שמלמד איך לחקור, איך לשאול שאלות, איך לעמוד מול אנשים ולהציג את הנושא הנחקר. הדברים האלה לא נעשים.

"כשאני יודעת שאני צודקת, אני הולכת עד הסוף ומוכנה לשלם את המחיר". בביתה // צילום: אנצ'ו גוש/ ג'יני

"הייתי מאפשרת למורים ולמנהלים יותר אוטונומיה בקביעת המדיניות ושיטות הלימוד".

גם איכות המורים שנמצאים במערכת היא לא מהגבוהות.

"אנחנו עושים עוול למורים הטובים, כי תמיד שומעים רק על אלה שעושים צרות. מרבית המורים הם טובים, והם עושים עבודת קודש, אבל אין ספק שיש לרענן את הצוותים. הבעיה היא שההסתדרות משאירה במערכת מורים לא טובים.

"אני מאוד בעד הכנסת מבחני אישיות למורים חדשים, שיאפשרו לנו להכניס אנשים שיודעים להתמודד עם המשולש הזה של הורים, ילדים ומורים".

מה ההישג שאת הכי גאה בו?

"מעבר ל'חוק רייניץ' והחוק לפיקוח על מעונות היום, שעבר בקריאה טרומית, הובלתי דיונים למען משפחות עם ילדים חולים במחלות קשות, ולכן ילדים עם מומי לב זכאים היום לקצבה מהביטוח הלאומי. גם משפחות לילדים עד גיל 3 זכאיות לקצבה מוגדלת, דבר שלא היה עד עכשיו". 

מה יגרום לך להרגיש תחושת כישלון?

"אם לא נצליח להעביר את חוק חזקת הגיל הרך, ואת חוק הצבת המצלמות במעונות, חוקים שרבים משוועים להם כל כך. אם זה יקרה, ארגיש שהפסדתי את המערכה, אבל לא את המלחמה כולה. אם לא אצליח בקדנציה הנוכחית, אני מקווה שאוכל להמשיך להילחם על הנושאים האלה בכנסת הבאה.

"למרות חילוקי הדעות שיש לי עם שולי מועלם־רפאלי, התרשמתי שגם היא מבינה שדרוש שינוי חקיקה, כי המצב הקיים לא צודק ולא הוגן. אני מאמינה שאם נשב ונדבר בידיים נקיות, נוכל להגיע להסכמות ולהשלים את המהלך למען החברה כולה, ובמיוחד למען הילדים, שיש להם הזכות לשני הורים נוכחים בחייהם.

"לחזקת הגיל הרך אין מקום בימינו, והייתי שמחה אם היו מבטלים אותה לחלוטין. אבל כדי להתחיל להניע את גלגלי המהפכה, אני מוכנה להוריד את הראש ולהתפשר על ההגדרה 'פעוט'. כלומר, על ילדים מגיל לידה עד גיל 3.

"יחד עם זאת, אני לא אתן שבמדינת ישראל יעבור חוק, שיש בו סעיף של איתנות כלכלית וסעיף של מטפל עיקרי. זאת לא תקווה, זאת הבטחה".

מטעמה של ח"כ שולי מועלם־רפאלי נמסר: "בשל סיבות אישיות שחלו השבוע ח"כ שולי מועלם־רפאלי לא תוכל להתפנות ולהגיב לכתבה".

michali100@gmail.comטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו