אור בתוך התופת: הצצה לחנוכה במחנה הריכוז

זיכרון נדיר: תוכנייה ממסיבה במחנה הריכוז פרמונטי באיטליה נשמרה כל השנים בידי יהודית יצחק, שהיתה אז בת 4 • עתה הועברה התוכנייה ל"יד ושם" • תיעוד לדורות הבאים

צילום: אוסף החפצים, יד ושם // התוכנייה ממחנה הריכוז ,
צילום: אוסף החפצים, יד ושם // התוכנייה ממחנה הריכוז

זיכרון מרגש מחג החנוכה במחנה ריכוז: ליד ושם הגיעה לאחרונה תוכנייה של מסיבת חנוכה מדצמבר 1944, שנערכה במחנה פרמונטי באיטליה. על התוכנייה מוטבע סמל מחנה הריכוז פרמונטי ומעליו מגן דוד שבתוכו חנוכייה. התוכנייה הגיעה לאחרונה ליד ושם במסגרת פרויקט "לאסוף את השברים", והיא שמורה באוסף החפצים של המקום.

החוברת הייחודית והנוגעת ללב נשמרה במהלך השנים אצל יהודית יצחק לבית קנר, שהחליטה למסור אותה ליד ושם למען הדורות הבאים. יהודית נולדה בספטמבר 1940 בנאפולי להוריה פיליפ קנר ומושי לבית גולדשטרום. הם נישאו בשנת 1937 בעיר דנציג, שם עבד פיליפ כמנהל בית חרושת. באביב 1940, כשמושי היתה בהיריון, ברחו בני הזוג מדנציג וביקשו להגיע לארץ ישראל דרך טריאסט שבאיטליה. משם הגיעו לבנגאזי שבלוב, מקום שבו היו אמורים לעלות על אונייה, אך הם נעצרו בבנגאזי ונשלחו לנאפולי. יהודית נולדה בנאפולי, ולאחר הלידה נשלחו האם והתינוקת למחנה פרמונטי שבאיטליה, ולשם נשלח גם האב פיליפ. בני המשפחה היו במחנה כארבע שנים וחצי עד 1945, אז עלו לארץ ישראל והשתקעו בתל אביב.

מחנה פרמונטי היה מחנה ריכוז ליהודים בדרום איטליה. תנאי החיים, שתחילה היו נסבלים, הורעו ככל שהחמיר מצבה של איטליה, אבל מחנה פרמונטי לא היה מחנה ריכוז כפי שהקימו הגרמנים. שם לא פגעו לרעה ביהודים, והם הורשו לקבל חבילות מזון ולעסוק בפעולות תרבות. כמו כן, לא היו גירושים מפרמונטי למחנות ההשמדה בפולין. 

התוכנייה // צילום: אוסף החפצים, יד ושם

בספטמבר 1943 שוחרר מחנה פרמונטי, אבל חלק ניכר מהיהודים שהיו בו נשארו עד דצמבר 1945. מסיבת החנוכה הייחודית התקיימה במחנה ב־10.12.1944 לאחר שחרורו. התוכנייה של המסיבה סימלה את המעבר מחושך לאור, והיא בבחינת זיכרון מוחשי לשמירה על חגי ישראל גם בימים הקשים ביותר של העם היהודי. 

יהודית יצחק (77), המתגוררת בתל אביב, היתה בת 4 כאשר נערכה המסיבה במחנה. "יש לי זיכרונות מפרמונטי.  "האיטלקים אפשרו ליהודים לקיים אוטונומיה. היה במחנה בית כנסת והיו אירועי תרבות. עם זאת, התנאים לא היו קלים. היו הגבלות וגדרות תיל, וגם לא היה אוכל מזין. האזור היה מוכה מלריה. היחס היה אנושי בזכות הניהול האיטלקי". היא הקימה בישראל משפחה ויש לה שלושה ילדים ושישה נכדים. היא החליטה למסור את התוכנייה ליד ושם וציינה: "זה המקום הראוי לתוכנייה הזו. מדובר בנכס חשוב שצריך להיות שמור ומוחזק, כך שהדורות הבאים יוכלו להתרשם מהחיים שהיו במחנה פרמונטי".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר