חבורה נכבדה של 40 ח"כים מכל המפלגות הציוניות המיוצגות בכנסת, מהקואליציה ומהאופוזיציה, הגישה לאחרונה הצעת חוק שמטרתה להביא לכך שכל חייל שמסיים את שירותו הצבאי בצה"ל יקבל תעודת שחרור מעט שונה. על פי ההצעה, התעודה תכלול פרטים על שמו, מספרו האישי ודרגתו, ההכשרות והקורסים שעבר במהלך שירותו, וכן העיטורים או אותות וצל"שים שקיבל, אם קיבל, במהלך השירות.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
לכאורה מדובר בנושא תקנוני אדמיניסטרטיבי פשוט, אבל מאחוריו מסתתר סיפור אנושי מרתק. מתברר שכיום נוהגים בצה"ל לציין בתעודת השחרור פרטים על התנהגות שלילית של החיילים במהלך שירותם, או את הסיבות שבגללן הוחלט לשחררם מצה"ל שחרור מוקדם (סיבה רפואית או חוסר התאמה), דבר הגורם להם קשיים רבים במאמציהם למצוא עבודה אחרי השחרור.
מאחורי היוזמה החשובה הזו עומדת שפרה שחר, אישה מלאת אנרגיות וחיוניות שהקימה לפני שש שנים את הארגון "בית חם לכל חייל", אשר נועד לסייע לחיילים בודדים שנמצאים בארץ ללא משפחה וסובלים מבדידות קשה, וכן לחיילים ממשפחות עניות או הרוסות שיש בהן מצוקה כלכלית קשה. "כיום כ־22 אלף חיילים מרצים עונשי מאסר בבתי הכלא הצבאיים", אומרת שחר, "כ־90 אחוזים מהם נכלאים בשל עריקות שהחלו בנפקדות שנובעת ממצוקה כלכלית. על פי נתונים שאספנו, כ־53 אחוזים מהעולים האתיופים שמתגייסים נכנסים לכלא במהלך השירות משום שהם נדרשים לסייע לפרנסת המשפחה".
חיילים בבית המשפט. "נכנסים לכלא כי נדרשים לסייע בפרנסת המשפחה"
שחר מספרת כי "חיילים רבים נשלחים לכלא יותר מפעם אחת. אחרי שתיים או שלוש עריקות צה"ל משחרר אותם משירות צבאי, ובתעודת השחרור נכתב 'שוחרר בטרם עת בשל התנהגות רעה/ חמורה'. זהו כתם שמקשה עליהם להסתדר בחברה אחרי השחרור. פניתי לח"כ איציק שמולי (המחנה הציוני), שניסח את הצעת החוק והחתים עליה 40 ח"כים מסיעות שונות, ואני מקווה שאחרי שהחוק הזה יאושר יהיה קל יותר לאותם חיילים להסתדר בחיים".
תעודת שחרור ללא כתם
בדברי ההסבר להצעת החוק נאמר כי "תעודת השחרור נועדה להוות אסמכתא לשירות המדינה, גם במקרים שבהם לא נעשה שירות מלא. כיום נוצר עיוות בשימוש בתעודת השחרור, כאשר תוכנה מכיל לעיתים סיבת שחרור והתנהגות שלילית. אחת הדוגמאות הבולטות לכך היא האחוז הגבוה מבין החיילים שנשפטים ונענשים בעונשי מאסר בגלל עריקות או נפקדות, שמקורן בנסיבות כלכליות קשות ביותר. בדרך כלל הנסיבות הללו כוללות חובות כבדים של החייל או של משפחתו, או משבר כספי חמור שבגינו נאלץ החייל לצאת לעבוד. במקרים הללו תעודת השחרור אינה ממלאה את ייעודה כמליצת יושר, אלא להפך, היא פוגעת בחייל שהיה מעוניין בשירות צבאי, אך נמנע ממנו מסיבות כאלה ואחרות להשלימו עד תום. חיילים אלו מלינים על תוכן תעודת השחרור, המהווה עבורם פעמים רבות 'מסמך יושר' יחידי בשלב זה של חייהם".
שפרה שחר מ"בית חם לכל חייל" // צילום: דודי ועקנין
יש לציין כי משרד הביטחון מתנגד להצעת החוק הזו. שר הביטחון משה יעלון אמר לאחרונה בכנסת, בתשובה לשאילתא של ח"כ שמולי, כי "הקשר בין המצב הסוציו־אקונומי של החייל לבין החלטתו לבצע עריקות אינו קשר ברור וחד־משמעי. מתוך כלל הכלואים בשל עבירת עריקות בשנת 2015, 31 אחוזים נשרו לאחר הכליאה, מתוכם ל־51 אחוזים מצוינת סיבת השחרור 'התנהגות רעה וחמורה' ואילו ל־3 אחוזים בלבד נקבע כי סיבת השחרור היא 'סיבת פרט'".
שחר החלה בפעילותה למען החיילים לאחר שבנה, ששירת כקצין בהנדסה קרבית, סיפר לה שכמה מהחיילים במחלקה שלו הם חיילים בודדים והם סובלים מבעיות כלכליות קשות. "תחילה סייענו רק לחיילים בודדים. כיום יש בצה"ל 6,300 חיילים בודדים. גייסנו מאות משפחות ברחבי הארץ שפתחו את ביתן ואת ליבן בפני אותם חיילים. חלקם כבר שוחררו מצה"ל, אך המשפחות ממשיכות לשמור עימם על קשר. במהלך הזמן התחלנו לטפל גם בחיילים הסובלים ממצוקה כלכלית. בסך הכל אנחנו בקשר עם כ־4,000 חיילים בשנה בתקציב של כמיליון דולר, שמגויס מתרומות של אנשים טובים. אני חייבת לציין במיוחד את תמיכתה של רעיית ראש הממשלה שרה נתניהו, שמסייעת לנו ומשתתפת במפגשים עם חיילים".
שכר החיילים הוכפל
גולת הכותרת של פעילות הארגון היא המאבק להעלאת שכרם של החיילים בשירות סדיר. "כשהתחלנו לטפל בכך ב־2011 שכרו של חייל קרבי היה 700 שקלים לחודש בלבד, וחייל עורפי קיבל כ־350 שקלים. משכורתם לא עודכנה שנים. הראשון שסייע לנו במאבק, עוד לפני הבחירות האחרונות, היה משה כחלון יו"ר כולנו. בסופו של דבר, המאמצים הצליחו ושכר החיילים גדל. חייל לוחם יקבל עכשיו 1,600 שקלים לחודש, תומך לחימה 1,200 שקלים וחייל עורפי 860 שקלים". לדבריה, "גם קידמנו הנחה בחשמל לחיילים בודדים, הטבה בביטוח לאומי לחיילים משוחררים, ואנו מסייעים לחיילים עם חובות לחברות הסלולר".
ומה תפקיד המדינה?
שחר מספרת בעיניים בורקות כי הארגון טיפל גם ב־14 חיילים בודדים שנפצעו במהלך מבצע צוק איתן: "במשך חודשים ביקרנו אותם בבתי החולים וליווינו מקרוב את מהלך החלמתם". היא מציינת כי "לפני שבועיים נפצעו שני חיילים בודדים בפיגוע דריסה שהיה בצומת כפר אדומים, האחד מארה"ב והשני מגרמניה, יצרנו איתם קשר ואנו מטפלים בהם. הגענו למצב שבו כל אימת שנפצע בצה"ל חייל בודד, מתקשרים קודם כל אלינו".
עם כל הכבוד לארגונים פרטיים דוגמת "בית חם לכל חייל", נשאלת השאלה מי היה מטפל באותם אלפי חיילים אילו לא היו ארגוני סיוע חיצוניים? האם אין זה תפקיד המדינה, ובעיקר תפקידם של משרד הביטחון ושל צה"ל, להושיט סיוע לאותם חיילים?
