כאשר מנחה בטלוויזיה החינוכית מפנה לפינה ששמה "שאלות שהתשובה עליהן היא לא", אי אפשר שלא להיתפס למסך, גם אם לרגע. וכאשר אותו מנחה שואל רופאה "מדוע לחיידקים קוראים בשמות כאלה ארוכים ומסובכים", והיא עונה: "כדי שנישמע חכמים", אתה כבר מבין ש"החפרנים", הרצועה היומית החדשה מבית הטלוויזיה החינוכית, לא תאכזב.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
כחלק מהמהפכה בטלוויזיה החינוכית, שחנכה אתמול לוח שידורים חדש, שומרים "החפרנים" על מדיניות של "קצב מהיר, צחוק, מעט נונסנס והרבה מידע חדש" שמנסים להעביר בחינוכית ברוב שעות היום. כאן הם הלכו צעד אחד רחוק יותר, אבל ממש לא רחוק מדי.
המנחה דודו ארז מביא את הרוח של שידורי הלילה בערוץ ביפ המנוח - שאני מודה שלי היה פחות נעים לצפייה - רק שבמקום הניסיונות העקרים והסקסיסטיים של שחר חסון והחברים, אנחנו מקבלים שאלות של ילדים בבית, עם תשובות של מבוגרים באולפן, אבל בהגשה שדרכה התשובות אשכרה נקלטות.
אז כך יוצא שיש כמה צעירים בארץ שיודעים עכשיו שהיען אינה טומנת ראשה בחול מפני שהיא פחדנית, ואפילו תקבל על כך זר פרחים; ש"חוק 3 השניות" שגורס כי אם מרימים אוכל מהרצפה בזמן, החיידקים לא נדבקים אליו, הוא סתם שטויות; שריח מסוים עשוי לזרוק אותנו ישירות לנוסטלגיה רחוקה שחשבנו ששכחנו, והם אפילו למדו מעט על תולדות האולימפיאדה, בלי שנאלצנו לשמוע שוב על נדיה קומנצ'י והפליק פלאק שלה.
צעירים זוכרים. קל מאוד לשעמם אותם, אבל אם כבר הצלחת להגיע אליהם, הם מפנימים, וזה נשאר שם. הם יצחקו כשהרופאה תגיד ש"וירוס הוא טרמפיסט", אבל יעניין אותם להבין למה. בסוף התוכנית נזכרתי שלא משנה כמה נזק גופני אורח החיים שלי גורם לי, אני עדיין נמנע מאכילת יותר מביצה אחת ביום, כי זה מזיק לכולסטרול. אני מקווה שלא יתברר שזו אגדה כי אז ממש אכעס על אמא שלי.
• • •
בית ספר לווטסטאפ
היום הראשון ללימודים, ערוץ 2, 20:00
היו אתמול רגעים מיוחדים בבוקר. גם אם אינך הורה לילד שהלך לכיתה א', הצצה בפייסבוק או הליכה ליד בית הספר בקצה הרחוב הספיקו כדי להעביר את החגיגיות ששרתה על כולנו. לא כי הכל ורוד, פשוט כי חיכינו לזה, ליום אחד קטן, אחרי קיץ קשה, שבו לפחות מתחילים עם רוח של אופטימיות.
אז גם בערוץ 2 הבינו זאת והלכו מהקל לקשה. בפתיחת המהדורה הכל ורוד, הפוליטיקאים התייצבו בבתי הספר בדרום, מברכים, צוחקים, הילדים לבושים בהיר וחגיגי. רגע של דמעות בגן הריק של הילד דניאל טרגרמן ז"ל, ומשם לאייטם שמספר על הבטחתו של שר האוצר לשר החינוך על כך שיחזיר למשרדו את הקיצוץ בן החצי מיליארד שקל שאושר השבוע (יש לי תחושה שעוד יעסקו רבות בהבטחה הזו), הבהירו שכבר חוזרים למציאות. משם לבית הספר בבית שמש, שבו נבנתה באמצע הלילה חומה כדי להפריד בין תלמידים חילונים לחרדים, ובהמשך לכתבה על ההורים והילדים השכולים הטריים במערכת החינוך. באמת הרבה זמן לא בכינו מול המסך.
לקינוח קיבלנו עוד כתבה על סמארטפונים וילדים, שזה בעצם אומר עוד כתבה על קבוצות הוואטסאפ האימתניות, שבסיומה שאל הכתב את אחת הבנות: "לא חבל שילדים כבר לא משחקים ברחוב?" הנערה הביטה בו בתימהון וענתה: "לא יודעת, לא הייתי בתקופה הזאת". אז טוב שמערכת החינוך חזרה, כי יש הרבה עבודה.
