יש רגע בחייו של כל זוג בראשית דרכו, בו נוצרת בו אידיליה מוחלטת. חששות ופחדים מומרים בביטחון והבנה הדדית, תחושות ביחדנס ו"אנחנו נגד העולם" מתקרקעות להן, ומכאן הדרך אל מערכת יחסים בריאה, איכותית ובוגרת סלולה. והרגע הזה, עבור החיבור רוני-שקד, מתחיל בהזמנה של דיפיוזר בסצנה שמוקדשת, כמקובל בכל קשר חדש, מרגש ומתבסס – בתוכן שיווקי.
"אני רוצה רק סכין", מעדכן שקד, לא מתרשם מהשפע שהשיטוט באתרי חסות לתוכנית מציעים לו. "שתהיי לי הסכין" הוא רומז, ורוני מוסיפה לחצוב בקטלוג המוצרים, מתעלמת מזעקות המצוקה של בעלה, כמו מנסה לגרום לו בכוח למחשבות שימוש בחפץ חד באמצעות התעקשותה לנבור במבחר וואזות.
View this post on Instagram
מאוחר יותר בפרק השניים מאזינים לזמרת המלחמות בריטני ספירס ורני מתגזענת על מוזיקה מזרחית, בדרכם אל בית משפחתה. שם אחיותיה קובעות שמדובר בגבר מקסים ורוני מגלה שאמא שלה תאהבה בשקד - שזה גם נחמד וגם נושא פוטנציאל אסוני-תקדימי בחתונמי. איכשהו נראה ששקד ורוני החליפו ביניהם עמדות, כשהוא הולך ונהיה סגור וספקן יותר בעוד היא הופכת לצד החמוד בקשר. את קורותיהם השבוע הם חותמים בים, כשרוני מבקשת דקת דומייה לזכר השקיעה ומפרה אותה בעצמה כעבור אלפית שנייה.
לפחות רוני ושקד עושים משהו עם סופי השבוע שלהם, שלא כמו חיה ומור - זוג שדואג להפריד את שבתותיו משל היו בשר וחלב. וזה מעמיד את חיה בסיטואציה לא נוחה, במיוחד אחרי שעמלה, העמידה סירים והאכילה את בעלה, רק כדי לבלות עוד שבת עם עצמה.
View this post on Instagram
ניכר שחוסר היכולת של מור לשתף פעולה עם הרגלי הסופ"ש ואמונותיה של חיה הוא חתיכת עניין, כך היא מספרת למצלמה בעודה עומדת בחדר שקירותיו נושאים את הכיתוב המסגיר "Kitchen", למקרה שהכיריים ברקע לא מסגירים את הלוקיישן. קונפליקט הגישה לדת עולה גם בארוחת ערב במסעדה עם חברים של מור שמסתיים, איך לא, בריב פאסיב אגרסיבי במסגרת הקרב על השבת.
"הכל מאוד פרווה", תגדיר חיה, כשייפגשו השניים עם גלעד הפסיכולוג, את יחסיה עם מור. בחירת מילים לא מדויקת כי עד כה, לפחות במונחי כריזמה טלוויזיונית, משהו במור מרגיש חלבי למדי. "הבעיה שלך היא שאת לא מאמינה", מתאר גלעד את הסיטואציה, ועל הדרך מסגיר חוסר בקיאות בחומר, כי אם יש משהו שאפשר להגיד על חיה זה שהיא, ובכן, מאמינה. ביציאה מהמפגש הפורה השניים מתווכחים, מחליפים מילות גנאי בלב ופונים איש ואישה לדרכם.
View this post on Instagram
צמד שיודע למסגר היעדר התאמה באופן נעים יותר הוא הציוות האפלטוני איילה ושחר, שמתחילים את השבוע בשכיבה על הגב על העשב הכחול, תוך הטרדת עוברים ושבים בשאלות פולשניות מסוג "מאיפה אתם בארץ? סתם רצינו לדעת, לא חשוב" ובבילוי סופ"ש מלא סאבטקסט בעמר חפר.
שחר, מסתבר, לא יצא מתל אביב כבר 17 שנה (ככל הנראה ברי סחרוף לא נוהג להופיע שם), וכשאיילה חושפת בפניו את צלקות 7 באוקטובר הטריות שלה ומראה סימנים של חולשה, שחר בוחר להתמודד עם הסיטואציה בדרכו – כניסה ללחץ עמוק ורוטט, במיסוך ובריחה. אחרי ששחר כופר באלילו סחרוף ומבצע מחרוזת שירים של שולי רנד ויגל אושרי, איילה מבינה שהוא לא מסוגל להכיל את הטראומות והעומקים שהיא מביאה עמה, כי ככה זה לאהוב אותה, ומבקשת לבלות את הלילה על ספה מחוץ לבית.
שחר, כדרכו, מפנה לה מקום ולא מפציר בה "בואי הביתה", אבל בבוקר הוא בוחר להטיל עליה פצצה. "אינני אוהב אותך, אינני אוהב כלל", הוא אומר לה, "תמיד אהבתי כמה, אהבתי וחסל". "מהמם", עונה לו איילה, מסרבת להתרשם מהבשורה. גם נעימת האימה שעורכי התוכנית מנסים ללוות בה את הסצנה הזו לא יהפכו אותה לדבר מעבר לרגע של כנות, בין שני אנשים בוגרים שלא מוכנים לשתף פעולה עם תוכנית טלוויזיה באמונה עיוורת.
על ספת הפסיכולוג שחר מספר לגלעד שאיילה ממש אחלה, אבל לא עבורו ולא כבת זוג, אבל מתעקש שהוא עדיין רוצה להישאר ולקחת חלק בתהליך בגלל דברים ש"עוד יש להם ללמוד זה מזו" בלא-באמת-קשר הזה. בניגוד ליעל, שהייתה קופצת על ההזדמנות להמשיך לגרום לשידוכיה להמשיך לאמלל זה את זה תחת אמתלת התאמה מדומיינת כלשהי, גלעד מזכיר לשחר שהפורמט פה הוא לא ידידמי: או שהוא מתמסר לתהליך, או שיקטע אותו. מה שנקרא - אתה נמצא כאן, וזה הכל או כלום.
יש באיילה שמונות תכונות שהוא רואה באשתו האידיאלית, מגלה שחר, אבל השתיים שחסרות לה קריטיות למדי עבורו, ויש להניח שמדובר בקריטריונים הנדירים משיכה הדדית וידע אבסולוטי בקטלוג המלא של מינימל קומפקט. "תעשו מועצת שבט ותדיחו אותי", מסרב שחר בשנית להפנים את חוקי הפורמט, ואחרי שהוא לוגם מי תפאורה הוא נשאל על ידי גלעד מה נדרש כדי שהזוגיות הזו תצליח. שחר כמובן, מסרב לענות את התשובה המתבקשת - "שהיא תסתיים", אבל מבטיח לעשות מאמץ.
גם אסף ומינדי איתנו, אבל לא להרבה זמן, כי השניים נפרדים לרגע כל אחד ואחת לסביבת מגוריו. אסף, עם הגיעו תל אביבה, הולך להתאמן. לא ברור מה באמת קורה במערכת היחסים הזו פרט לתפריט מאוזן, סיבולת שרירית וכוח מתפרץ, ובשלב זה אפשר לקבוע שמדובר בזוג שזכה להכי מעט זמן מסך בהיסטוריה של חתונמי. ולא בכדי.
View this post on Instagram
גם חן וברק חווים קשיים, אחרי שברק מנצל טיול רגוע בפארק כדי לנסות לאלף את נובה, הכלבה הפוחזת של חן, וכושל בהצבת גבולות בפני יצור שכל רצונו באותן דקות הוא לייצר יציקה. "אני מאמין גדול באסרטיביות בזוגיות, אני בעד", מסכים עם עצמו ברק ומבלבל בין פעולת חיסול מבצעית לבין יצירת אינטימיות וחיבה. לא שזה מעניין את נובה הכלבה, שמסרבת להתרשם מהרצון לתחום אותה בגבולות.
כן, אין ספק שהדרך ללבה של אישה עובר דרך הבוז של הכלבה שלה כלפיך. בדרך לפגוש את אימו, ברק מספר לחן מור"ק מבצעי נטול פואנטה אודות מתפרעים שזורקים עליו אבנים בעוד הוא נותן בהם כוונות, ואולי מוטב לו שימשיך לשייף משקופים ודלתות כי סטורי טלינג זה לא הצד החזק שלו ויוסי אלפי יכול לישון בשקט. בדרך חזרה מבית האם השניים לא מספקים את סחורת המריבה שהפרומואים הבטיחו, ובמקום זאת מגלים חוסר הסכמה קל, שנחתם בהתנצלות מהירה ושיר של סיון שביט.
אבל יותר מכל, השבוע החולף היה סיפורם השונה מאוד של שני זוגות: הראשון הוא איזבל ונועם. שניים שההתחלה הסלעית ביניהם אמנם הייתה חוויה קשה לצפייה, אך עם הזמן הדינמיקה בינם השתנתה עד כדי חיבה הדדית ומעקב רומנטי ומשותף באמצעות אפליקציות אבטחה אחר הכלבים בדירה המשותפת שלהם.
זו בהחלט לא אותה איזבל המרירה של ירח הדבש, ובין שמדובר במהפך אותנטי ובין שזו לא יותר משחקנית כפילה שהשיגה ההפקה, זה קצת נחמד לראות אותה מגלה את הכיף שבבילוי זמן עם נועם, אדם ששמו-מהותו ופודי עניו שהקריטריון היחיד שלו במזון הוא שלא יהיה מגעיל. בשלב הזה של ההיכרות ביניהם, השנאה שגילתה איזבל כלפי נועם בהתחלה פינתה מקומה לגילויי חיבה והרעפת קומפלימנטים, לרקע פסקול של קלאסיקות מוזיקליות מקומיות שנעות בטווח שבין "סיגליות" של דיוויד ברוזה ל"הקולות של פיראוס" של חיים משה, שחושפות טעם מוזיקלי שנתקע איפשהו בזמן, בין 1983 ל-1992.
View this post on Instagram
הזוג השני, כלומר תמונת הנגטיב של איזבל ונועם, הוא אולה ואופיר. שידוך שהתחיל יפה ומאוד מהר התגלה כמפגש כואב בין שני הפכים. ירח הדבש הבלתי מסתיים שלהם בסיישל כולל בעיקר הפגנת קרירות וחוסר שביעות רצון מצדה של אולה, אל מול התמסרות, שלא נאמר התרפסות מוחלטת, של אופיר. "את מוצאת חן בעיני", הוא מבטא בפניה בקול את המובן מאליו. "וואו איזה חם", היא עונה לו. "אני מוקסם", הוא חושף באחת הטסטות שהוא מעניק למצלמות, בעוד אולה מנצלת את ההפוגה כדי לבכות מול צוות ההפקה.
"היא מאתגרת אותי, אני אוהב את ההרפתקאות", מבלבל אופיר בין אתגר להכשלה, והשניים יוצאים לשוט על קייק ברגע שכולו מטאפורה למצב ביניהם: אופיר חותר בעוד אולה מתרכזת באיסוף שערה לכדי גולגול תוך שאיפה לתלוש לעצמה את העיניים.
במהלך עוד ארוחת ערב עגומה וחד צדדית, ככה זה כשמתמלאים ציפרלקס לפני הארוחה, אולה מציעה לאופיר שיקח את הערב לעצמו, מודעת ל"משהו שעובר" עליו – לא בטוחה אם מדובר בדכדוך קל או במכבש מציאות. "אני מקבל את הרושם שאין לך סבלנות אלי", מפגין אופיר יכולות ניתוח מודיעיניות נדירות, ומיידע אותה, למקרה שלא הבינה את רמיזותיו העדינות, שהוא אומר "יש" גדול למערכת היחסים ביניהם.
בהמשך, באקט של התעקשות עצובה משהו, הוא מחפש בכוח עדות לכך שיש לפיאסקו הזה סיכוי להתפתח לכדי מערכת יחסים. "את קוראת לי 'אופירי'. את יודעת שהאנשים הכי קרובים אלי קוראים לי 'אופירי'?", מעמת אותה אופירי עם הנדירות שב-י' החיבה, והיא בתמורה מבקשת להוריד אותו מהקונספט של זוגיות וחתונמי. לרגע קטן נראה שאופיר מחליט לשבור את הכלים ולנסות להציל את שאריות הכבוד שעוד נותרו לו, אבל המרד לא נמשך זמן רב מדי. "אתה בסדר גמור, אתה מסודר", מפרגנת לו אולה במחמאות. "זה נראה שאני עם ביטחון ומאצ'ו", ממשיך אופיר לשדר ניתוק מוחלט ממציאות אובייקטיבית, ומקנח עם משפט מחץ שלא נולדה הבחורה שתעמוד בו: "אבל אני רכיכה". כי דבר לא מייצר תחושת "קח אותי עכשיו" כמו חסר חוליות רך ורירי. בתיאבון.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו