מח"ט גבעתי: "אנחנו מנצחים"

יום שישי, אחת בצהריים, חירבת אחזעה בעומק רצועת עזה. 48 שעות לאחר שחטיבת גבעתי הגיעה למקום, מה שנשאר ממנו הוא בעיקר החירבה. יומיים של לחימה הותירו את הבתים מחוררים, מפויחים, עקומים ומטים לנפול. הקרקע מלאה שברים ולכלוך, או לחלופין חול שהשאירו אחריהם דחפורי ה־D9 הצה"ליים ש"פתחו" את השטח. ריח עז של עשן נישא באוויר.

זמן קצר לפני שאנו נכנסים לאזורי הקרבות ברצועה, בעודנו ממתינים ל"אכזרית" (נגמ"ש כבד) שתבוא לאסוף אותנו, נשמעים ממרחק קולות ירי מנשק קל. "יש כוח בהיתקלות עכשיו, הם מטהרים שטח", מסבירים לנו כשאנו ממתינים מאחורי מגנן, שלא ניפגע חלילה מנ"ט מדויק. כעבור דקות מגיעה האכזרית בשעטה מתוך הרצועה. "היתה התרעה?", שואל מישהו. ואחר עונה: "ירד. ירד". אנו יוצאים לדרך, לאזורי הקרבות ברצועה.

הנסיעה עצמה משובשת, הרעש מחריש אוזניים. האבק שנכנס לאכזרית הממוגנת מכסה הכל. את הבגדים, הפה, העיניים, הנחיריים. מהחרכים הקטנים של הכלי הממוגן ניתן להבחין בגדר המפרידה בין ישראל לעזה הולכת ומתרחקת מאיתנו. גדר שאותה אני רגילה לראות רק מהצד השני, הישראלי.

"זו חירבה מסריחה. 300 מטר מהגדר. כל המינהור הראשוני שנכנס לארץ נמצא אצלם. הם ניצלו את הקירבה שלהם לשטח ישראל, והם חופרים. 500 מטר והם בארץ", מסביר לנו קצין האג"ם של חטיבת גבעתי, רס"ן ירון, "יש פה בתים ממולכדים. היו כמה מקרים שבהם ירינו טיל על בית והבניינים נעלמו. כל הבית עלה באוויר".

לזה המחבלים לא ציפו

צוות הקרב של גבעתי, בראשותו של מפקד החטיבה אל"מ עופר וינטר, הגיע לחירבת אחזעה בתמרון, מאחור, ממקום שלו לא ציפו המחבלים במקום. זו אחת הסיבות למיעוט היחסי של נפגעים בכוח. "הכיתור הזה עשה אפקט", מבהיר רס"ן ירון, "מי שגר פה יצא מאיזון מהאירוע הזה".

לאחר כיתור החירבה ניתנו לאזרחים במקום 24 שעות לצאת מהאזור. "בהתחלה נשארו 20 אחוזים מהאוכלוסייה. כשנכנסנו, הקפאנו קו בתים ראשון. יצאו עוד מאות אנשים, ואז נלחמנו במי שנשאר כי מי שנשאר אינו תמים", הסביר קצין האג"ם, "בהתחלה היה הרבה מגע. הם ירו נ"ט ונק"ל (נשק קל), אבל המחבלים ברחו. פשוט נעלמו והשאירו מאחוריהם הרבה מאוד אמצעי לחימה. אין להם מפקדים בשטח. המ"פים, המג"דים, המח"טים נמצאים מתחת לאדמה. אנחנו לא פוגשים יותר מדי מחבלים. לא ראינו מולנו מחלקה שעומדת ונלחמת".

חירבת אחזעה. "אין פה בית שאין בו רוע"

"חמאס מפורק לגמרי"

בהתאם למידע מודיעיני, מצאו לוחמי גבעתי שני פירים של מנהרות המובילות לשטח ישראל ועוד כמה מנהרות "לחימה" מקומיות. "מצאנו גם חדר שליטה עם אנטנות וטלוויזיות. חמ"ל איסוף על צה"ל, על כוחותינו. הוא היה ממולכד במטענים, וכשהבנו את זה פוצצנו אותו", הסביר רס"ן נתנאל, מפקד חפ"ק מח"ט בגבעתי.

בתוך השטח אנו פוגשים מפקד כוח של הצנחנים, סא"ל אבינועם, שחדור אמונה שצריך להישאר ברצועה עד שהאיום יוסר. "אנחנו שמחים שהמהלך הקרקעי מצמצם את הירי. גדודי חמאס שהיו במרחבים האלה התפרקו, הם שבורים", הוא מציין, "חמאס במצב קשה, הם מפורקים לגמרי. המקום הזה היה קן צרעות. יש פה היערכות של שנים. ירינו לאחד הבתים כדי לפתוח בו פתח, והוא התלקח בשנייה כי היה מלא בנזין. הצד השני צריך להבין שלא משתלם לאיים על המדינה במינהור, שהתודעה תהיה שאפשר לתמרן פה ולהשמיד את כל מי שמאיים עלינו. שילמנו מחיר כבד בגדוד, המחיר יכול היה להיות כבד יותר. החבר'ה חדורי מוטיבציה, נעולים וחזקים. לא יצאנו שמונה שבתות הביתה. זו רק התחלה".

את חלק מחיילי הגדוד אנחנו פוגשים בעת מנוחה, זמן קצר לאחר היתקלות עם מחבלים. הם מנותקים מהעולם כבר כמה ימים, ומה שבאמת מעניין אותם הוא מה קורה בחוץ. "יש דיבורים על הפסקת אש?" הם שואלים בעניין, "יש לנו הרוגים נוספים?"

סמל סתיו, בן 19 מקריית אתא, שיום קודם לכן ירה במאג באופן מבצעי בפעם הראשונה בחייו, אומר: "אני כבר שמונה שבועות לא בבית אבל אנחנו לא רוצים לצאת לפני שתהיה הפסקת אש".

"אל תעצרו אותנו עכשיו"

את מפקד חטיבת גבעתי, אל"מ עופר וינטר, אנו פוגשים על גג אחד הבתים ההרוסים. "אין פה בית שאין בו רוע", הוא מסביר לנו, תוך כדי שהוא מצביע על הבתים שסביבנו, "האוכלוסייה פה קיללה את חמאס, למרות שאין פה משפחה שאין בה מישהו בחמאס או בג'יהאד האיסלאמי. זה רוע טבוע. כל בית הוא בית של פעיל. פגענו פה בעשרות מחבלים, מצאנו הרבה מאוד אמצעי לחימה, נגענו בכמה תשתיות של מינהור. המנהרות מכאן מגיעות עד לניר עוז. חירבת אחזעה היא אחד המעוזים שעשו ליישובים פה חיים קשים. מצאנו פה מתחמי שיגור והרבה אמצעי לחימה".

עזה תחתית. "מצאנו במנהרות חדרי שליטה, אנטנות וטלוויזיות".  צילום: אי.פי

מבחינת אל"מ וינטר, אפשר, ואולי אפילו צריך, להישאר בעזה עוד זמן רב כדי להתמודד עם ארגוני הטרור. "שעם ישראל לא יפחד. אנחנו עושים את העבודה. בלי להשתחצן, צה"ל חזק. תפסנו אתמול מחבל שנכנע. הוא הרים ידיים אחרי שלידו נהרג מ"פ ותצפיתן שלהם. אנחנו פועלים בשכל, עם אגרסיביות, ונזהרים. לא 'מבזבזים' חיים של חיילים. נעבור פה קן צרעות אחד אחרי השני ונטהר אותם".

אל"מ וינטר מדגיש: "אחרי שתסתיים הלחימה הפלשתינים יבינו שזה לא משתלם. קשה לעמוד מול הכוח של צה"ל. אם נידרש, נוכל להגיע עד הים, ולא יהיה שום כוח שיעצור אותנו. אפשר להכריע אותם. אני מאוד מקווה שלא יעצרו אותי עכשיו, יש לנו הרבה מה לעשות כאן. בעיניי, אפשר להיות פה כמה חודשים עד שנשלים את המשימה. יש לנו הרבה זמן וסבלנות. למשפחות קשה מאוד. שבת רביעית שאני לא בבית, אבל אשתי אמרה לי: 'אנחנו מחזיקים חזק מאחור, רק תעשו את העבודה'".

המבצע הזה יוכל להביא לשקט בדרום?

"אחרי שנסיים את המבצע הזה תושבי היישובים יוכלו לישון בשקט. לא בטוח שההכרעה היא רק על ידי מציאת כל הפירים. הפלשתינים צריכים להבין שהטרור לא משתלם להם. אנחנו משתמשים בהמון כוח. נעמוד במשימה ונעשה הכל כדי להחזיר את חיילינו בשלום. האם אפשר לפתור את הבעיה של עזה? לא יודע. יכול להיות שהמלחמה עם הפלשתינים תימשך, אבל אנחנו בונים פה הרתעה".

מה יקרה אם מחר בבוקר יכריזו על הפסקת אש?

"גם אם יכריזו על הפסקת אש, נרצה להישאר פה עוד שבוע כדי לטפל במנהרות. נטפל בכל תשתית המינהור. אסור לצאת מכאן לפני שנטפל בזה".

המבצע הזה יכול לגמור את הסיפור של עזה?

"זה עניין של רצון ושל זמן. זו לא מלחמה פשוטה, אבל הגיע הזמן לצאת מהפחד שלנו. אנחנו יותר מדי מכווצים וחוששים. לא רוצים נפגעים, אבל אי אפשר. איום של טילים על ישראל ומנהרות מתחת ליישובים זה בלתי נסבל. הפעולה הזו היא צורך".

מבחינתך זו פעולה או מלחמה?

"אני חושב שזו מלחמה".

ואנחנו מנצחים בה?

"אנחנו מנצחים. צה"ל מנצח ועושה את מה שהוא יודע לעשות. אחרי שהם יגלו כמה אנשים נהרגו פה, שכל מה שהם בנו קרס, והרסנו הכל, הניצחון יהיה ברור. יש פה לוחמים נחושים, הצלחה אמיתית. אני אומר לציבור בישראל: אל תפחדו עלינו. עם ישראל חי, צה"ל חזק. לפעמים יש דברים לא קלים, אבל הלחימה לא כל כך קשה פה. הם נלחמים ובורחים. הבית צריך לדעת שיש מי שמגן עליו".

האזור שבו פועל הכוח שליווינו