אחד המשברים הגדולים בחייו של דב לאוטמן היה מותו של בנו בכורו עדי, ששלח יד בנפשו והוא רק בן 29, לאחר שחברתו שאהב נפטרה ממחלת הסרטן. אבל למרות הטרגדיה המשיך לאוטמן בחייו בדיוק כמו כותרת ספרו הביוגרפי, "לא מרים ידיים".
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
סיפור אהבתם ומותם הטראגי של עדי לאוטמן וחברתו עדי אגמון החל ב־1990. אגמון, קצינה בחיל מודיעין, בתם של אווה והאלוף (מיל') דוד אגמון, הכירה את עדי לאוטמן כאשר הוצבה ביחידה 8200 שבה הוא עשה את שירותו הצבאי. הוא התבקש לסייע לה בחפיפה ולא לקח הרבה זמן עד שהשניים החלו לצאת ואף עברו להתגורר יחד. אבל אז חלתה עדי ב"וילמס", סוג של סרטן כליות ונפטרה בספטמבר 1993, יומיים לפני יום הולדתה ה־23. את נשימתה האחרונה היא נשמה כשידה האחת אוחזת בידו של עדי אהובה ובשנייה - את ידו של אביה.
"ישבנו כך בדממה עד שידיה היו קרות. עד שנפרדנו ממנה. זה היה סיפור אהבה שלא רואים הרבה כמותו", סיפר אביה של עדי, דוד אגמון, שבין שלל תפקידיו היה גם מנהל לשכת ראש הממשלה בנימין נתניהו. "היא היתה מאוהבת בו עד מעל הראש. הם עברו לגור יחד ותיכננו להינשא. קשה לתאר את המסירות שבה טיפל בה. בשבוע האחרון לחייה הוא לא עזב את בית החולים".
עדי לאוטמן לא הצליח להתמודד עם פטירתה של אהובתו. לאחר חתונת אחיו נועם, באוקטובר 1994 התאבד כשנטל כמות גדולה של כדורים. לאוטמן האב אמר לא פעם בראיונות איתו: "אני כועס על עצמי. קשה לי לסלוח לעצמי שלא זיהיתי את המשבר שבננו הבכור עבר אחרי מותה של חברתו".
באחד מראיונותיו אמר דב כי בדיעבד הוא מהרהר לא מעט במחשבה שיכול היה למנוע את מות בנו. הוא סיפר כי בנו השאיר מכתבים לאהובתו המתה, שבהם הוא מספר על כוונתו לשים קץ לחייו. על כך אמר דב לאוטמן: "אני חושב שזה היה הכישלון של חיי".
עם זאת, הוא אמר לא פעם כי גם הוא וגם רעייתו, רחל שנפטרה ביולי 2008 החליטו למרות הכאב, "להמשיך בחיים".
גם עם מחלת ניוון השרירים שבה חלה החליט לנהוג באותה דרך. "מעט מאוד אני חושב על המחלה. אני יכול להמשיך לעבוד ואני לא רואה במגבלה הפיזית שלי מחסום. אז הפסקתי לסרוג", אמר בהומור העצמי שהיה אופייני לו. "לפעמים אני מקלל, כשאני רוצה לקחת משהו ולא מסוגל".
