להקה עצומה של חסידות לבנות, שלפי הערכות מונה כ-2,000 פרטים, תועדה בסוף השבוע האחרון במושב כורזים שבצפון הארץ כשהיא נודדת בשמיים.
נדידת האביב של הציפורים, שבילו את עונת החורף באפריקה ושעושות את דרכן לאזורי הדגירה באירופה ובאסיה, נמשכת על פני החודשים מרץ-מאי, ומתפרשת על פני כל ישראל. בשל מיקומה המיוחד של ישראל כגשר היבשתי היחידי בין אזורים אלה, ציר הנדידה החולף דרכנו הוא מהגדולים מספרית והצפופים ביותר בעולם. מן הבולטים והמוכרים שבעופות ארצנו היא החסידה הלבנה, שמרבית האוכלוסייה העולמית שלה – כחצי מיליון פרטים – חולפת דרכנו בכל עונת נדידה.
"בילינו בשעות אחרי הצהריים בגן המשחקים במושב, התחלנו לחזור הביתה ופתאום ראינו להקת חסידות ענקית. כולם הרימו ראש לשמיים והתפעמו מהחסידות שעברו ממש מעלינו, הילדים התרגשו והתלהבו, וגם המבוגרים לא היו יכולים להישאר אדישים", משחזר שימי בנימין, מנהל ההדרכה בבית ספר שדה גולן של החברה להגנת הטבע.
לדברי ד"ר יואב פרלמן, מנהל מרכז הצפרות הישראלי בחברה להגנת הטבע, לפני ימי הגשם של תחילת השבוע, ציפורים נודדות רבות "נתנו גז" והספיקו לחצות את הארץ – אולם רבות אחרות "נתקעו" עד ההתחממות שחלה ביום חמישי האחרון, מה שהביא ל"שחרור" הפקק ולכך שהשמיים התמלאו ציפורים.
"החסידות מגיעות רעבות מאוד אחרי המסע מעל אפריקה ועוצרות באתרים שונים, כולל לאורך הציר המזרחי של ישראל, הבקע הסורי-אפריקני, כדי לנשנש מכל הבא למקור", אומר ד"ר פרלמן. "נכון להיום, אין מספיק תחנות עצירה בטוחות עבורן. הן מתקבצות במקווי המים המועטים, שותות מים מזוהמים ומלאי המזון מוגבל. מוטלת עלינו האחריות לשמור על תחנות עצירה עשירות ושמורות בשבילן ובשביל שאר הציפורים הנודדות, ולייצר נקודות עצירה ערכיות נוספות. בנוסף, עלינו לשמור על שמיים בטוחים בשביל הציפורים הנודדות, שעלולות להיפגע מתשתיות אנרגיה כגון טורבינות רוח, קווי מתח ועמודי חשמל, ולקוות שהן יסיימו את המסע ויגיעו לאירופה, למרות שבמדינות מסביבנו מתקיים ציד מאסיבי של ציפורים נודדות".
לפי אתר הצפרות של החברה להגנת הטבע, החסידה הלבנה שקטה בדרך כלל, אך בעונת הקינון היא מבצעת סדרה של נקישות מקור רעשניות, כשהראש והצוואר מופשלים לאחור על הגב. טקס זה חוזר על עצמו פעמים רבות במפגשים של הבוגרים המחזרים, ובזכות הנקישות קיבלה החסידה את שמה בערבית – "לקלק".
החסידה מעדיפה שטחים פתוחים ולחים דוגמת שדות מושקים, אחו לח, גדות אגמים ובריכות. הקן הגדול בנוי מענפים על גגות בתים, צריחי כנסיות, עמודי חשמל ועצים. רק זוגות בודדים מקננים בישראל בקיץ, ואלה עושים זאת ברמת הגולן ובבקעת הירדן. האוכלוסייה שדוגרת בארץ מוגדרת כמין "שעתידו בסכנה".
