עבודת אדמה היא כל חיי

בשיתוף לקט ישראל

מי אני
"שמי ישיש ששון עבאדי, אני רכז בלקט ישראל ואני חי את עבודת האדמה כל חיי. נולדתי במושב ניר עקיבא ליד נתיבות, ואחרי שהות קצרה מחוץ ליישוב חזרתי לשורשים ולאדמה. כאן אני מגדל את חמשת ילדיי באהבה וברוח הערכים שקיבלתי מאבי, מרדכי ז"ל, שממנו ינקתי את האהבה לחקלאות.
"כשאבי התחיל לעבד את האדמה, בסוף שנות החמישים, הכל היה הרבה יותר פשוט. חרשנו את האדמה עם סוס ושרנו תוך כדי העבודה 'הוי ארצי מולדתי'. אהבנו את עבודת האדמה והרגשנו שהמדינה אוהבת אותנו, החקלאים. לא רק במענקים, אלא בכלל ביחס אלינו. ערך האדמה היה ערך יסוד בתרבות הישראלית, ועם הזמן לצערי הערך הזה התעמעם ופינה את מקומו לערכים אחרים".

גידולים
"אני לא חקלאי, אבל הגידולים החקלאיים זורמים בדמי ואני מגדל להנאתי אבוקדו, בטטות ושום".

סדר יום
"אני קם בכל בוקר בשעה 4:00. אני אוהב לפתוח את היום עם לימוד פרק מהמקורות. אין על השעה 4:00 בבוקר, זו השעה הכי טובה ביום, הכול שקט והאוויר נקי, זה המצב הכי טוב ללמוד תורה. אחרי תפילת שחרית אני יוצא לשטח. בסביבות 5:30 אני מקבל את הפועלים של הקבלן הבדווי, ואנחנו ניגשים מיד לעמל יומנו ולעבודה החשובה של לקט ישראל. אנחנו קוטפים מהשדה את כל מה שהחקלאי משאיר לנו, את כל מה שהחקלאי לא מעוניין בו. אלה יכולים להיות פירות וירקות שלא מספיק יפים כדי למכור בשוק, או תוצרת שמסיבה כזו או אחרת החקלאי מעדיף לתרום ולא למכור או לעקור. אנחנו עובדים עד 10:00 בבוקר בימי הקיץ, כי מעבר לשעה הזו נהיה ממש חם ובלתי נסבל לעבוד. בימי החורף הגשומים אנחנו יכולים להחזיק מעמד בעבודת השדה עד 11:00 בבוקר, ולפעמים עד 12:00 בצהריים. זה מאוד תלוי בכמות העבודה שיש לנו לבצע באותו יום".

אם לא הייתי עובד בלקט ישראל
"קשה לי לראות את החיים שלי בלי החקלאות והחיבור לאדמה, אבל אם הייתי נאלץ להפסיק את עבודתי מסיבה כזו או אחרת, הייתי עוסק ברפואה טבעית. אני מאוד מאמין בתזונה טבעית ובהשפעה הטובה שיש לצמחי מרפא על גוף האדם ועל הנפש".

עונה אהובה
"אני אוהב את כל העונות בשנה, אבל אם אני חייב לבחור אני יכול לומר שיש לי יותר משיכה לחורף. אני מאוד אוהב לראות איך הגשמים שוטפים את השדות ולהרגיש את הקור חודר לעצמות. זה לא אומר שאין לי חיבה לקיץ. בניגוד לאנשים אחרים שמתלוננים על החום, ביולי-אוגוסט אני לא סובל".

קורונה
"קשה לאמוד את נזקי הקורונה בחקלאות, אבל כמו שכל הענפים בארץ נפגעו מהשלכות המגפה, ברור לגמרי שגם בענף הזה היו ועוד יהיו השפעות. אני יכול לומר שאנחנו בלקט ישראל הרגשנו השנה שיש לנו הרבה יותר עבודה מהכמות שלה הורגלנו בשנים הקודמות. לראיה, נוספו לנו בתקופה האחרונה שני רכזים בשטח, ועדיין יש לנו הרבה יותר סחורה ללקט בשדות. איך אני מסביר את זה? יכול להיות שאין דורש לתוצרת החקלאית, ויכול להיות שיש סיבות אחרות שקשורות למצב הכלכלי, כמו העובדה שהמדינה שילמה חל"ת לתקופה ארוכה מאוד ולאנשים לא היה תמריץ לעבוד. התוצרת שנשארה בשדות, כאבן שאין לה הופכין, זו אולי בשורה טובה לנו ולנזקקים, אבל לא בטוח שזו בשורה ממש טובה לחקלאים".

המצב הביטחוני
"אני נמצא עם המשפחה ומשתדל להרגיע את המצב. יש מחשבות לעבור לצפון לכמה ימים, אבל גם שם לא ממש שקט. לא פשוט, אבל עוברים את הכל באמונה".

פועלים
"לצערי, אני שומע מחקלאים רבים שיש היום קושי להשיג ידיים עובדות. יש פועלים תאילנדים לרוב ופועלים בדווים, אבל לא מספיק עבודה עברית. אני באופן אישי מאמין בעבודת כפיים. אני אומנם עובד על הטרקטור, אבל מדי פעם יורד לאדמה כדי להושיט יד לפועלים".

טיפ
"אני מאמין שאם אתה מתייחס לאדמה בצורה ראויה ונותן לה את כל מה שהיא צריכה, בלי שימוש בפלסטיק וחומרים מזהמים, אתה תזכה לראות את פירותיה. על זה נאמר במקורות: אמת מארץ תצמח".

לקט ישראל
"אני מחובר לרעיון של לקט ישראל בכל רמ"ח איבריי, ואני רואה בעבודתי שליחות בכל מובן המילה. אומרים שעל שלושה דברים העולם עומד: על התורה, על העבודה ועל גמילות חסדים. בלקט ישראל אני מוצא את העבודה הפיזית, את גמילות החסדים וכמובן את התורה. איך התורה מתחברת ללקט לישראל? שהרי אמרו כבר לפניי, שכל התורה שעל רגל אחת היא 'ואהבת לרעך כמוך', ומה יותר אהבת לרעך מאשר לתת לאנשים נזקקים את המוצר הכי בסיסי: המזון?
"אני מאמין שיש הרבה ברכה בנתינה, ומה שהכי מביא את האדם לאושר זו הנתינה. אני קורא לכל החקלאים להצטרף ללקט ישראל, לראות את הערך הגדול של נתינה ואהבת ישראל. לא רק החקלאים יכולים ללמוד משהו ממפעל החיים שנקרא לקט ישראל, אלא כל אזרח, עמותה או חברה עסקית. במקום לזרוק כסף על נדל"ן, השקיעו בהון האנושי. עשו הכל כדי שתוכלו לתת מזון לרעב, זו ההשקעה הכי טובה בעתיד שלנו, כחברה וכאומה".

חקלאי, עודפי התוצרת שלך יכולים להגיע לאלו שאין להם. להצטרפות ללקט ישראל >>

בשיתוף לקט ישראל